שתי האבנים הרוניות ביילין (Jelling) שבמרכז חצי האי יוטלנד בדנמרק, הוכרזו בשנת 1994 כאתר מורשת עולמית יחד עם הכנסייה השוכנת בצמוד להן מצפון ואשר בחצרה הן ניצבות, ויחד עם שני תילי קבורה הנישאים מצפון ומדרום לכנסייה.
האבנים הרוניות עשויות כל אחת מפיסת אבן ועליהן חרוטות כתובות בשפת נורס בכתב רונות המתוארכות למאה ה-10. האבנים מייצגות את שלב המעבר מהאמונה הפגנית בדנמרק לנצרות, והן מזוהות עם התקופה בה הייתה דנמרק למדינה לאומית.
"האבן הקטנה", המכונה גם "האבן העתיקה", הונחה במקומה על ידי המלך גורם הזקן (Gorm den Gamle, מלך מ-934 עד 958 או 959) שהיה המלך הראשון של כל דנמרק. האבן הוקמה לזכר אשתו של המלך, תירה (Thyra Dannebod). בכתובת שעל האבן מופיעה המילה "דנמרק" לראשונה בתולדות המדינה, אם כי זו נזכרה מחוץ לגבולותיה כ-75 שנים קודם לכן. הכתובת על האבן קוראת לאמור: Шаблон:ציטוט
"האבן הגדולה", הידועה גם כ"אבן החדשה", נחקקה על ידי המלך האראלד כחול-השן (Harald Blåtand), בנו של גורם הזקן, לזכר הוריו ולזכר התנצרותם של הדנים. האבן שוקלת כ-10 טונות ונישאת לגובה של 2.43 מטר. לאבן שלושה צדדים - בצידה האחד ציור של ישו בתנוחת צליבה אך ללא צלב, בשני נראה נחש הכרוך סביב אריה ובשלישי מופיע רובה של הכתובת, לאמור: Шаблон:ציטוט
שני התילים נישאים מדרום ומצפון לכנסייה. בתל הצפוני נתגלו שרידי אולם קבורה, שייתכן והוקם לשני אנשים. חיפושים שנערכו במקום בתחילת המאה ה-19 חשפו ממצאים מהמאה ה-10 אך שרידי הגופות סולקו ממנו. ייתכן שהמלך גורם הזקן היה קבור בתל זה, ובנו האראלד כחול-השן העביר את גופתו אל הכנסייה הסמוכה שהוקמה עם התנצרותו. התל הדרומי נחקר בשנת 1861 ו-1941, אך לא נתגלו בו קברים.
לכנסייה הניצבת במקום כעת קדמו שלוש כנסיות עץ מוקדמות יותר אשר נהרסו בשריפות, והעתיקה שבהן שימשה גם כמקום קבורתו של המלך גורם הזקן. גופתו של גורם הזקן נתגלתה בשנת 1978 והוצאה מהקבר לצרכי מחקר, ובשנת 2000 הושבה לכנסייה.
הספינה ובית המקהלה נבנו מאבן גיר בסביבות שנת 1100, בעוד שמגדל הפעמונים ואולם הכניסה נוספו מאוחר יותר. בשנת 1874 נחשפו בבית המקהלה פרסקאות מהמחצית הראשונה של המאה ה-12.
