החירות מאירה את העולם (באנגלית Liberty Enlightening the World), הידוע יותר כפסל החירות הוא פסל עצום-ממדים הניצב באי החירות בניו יורק, ומהווה אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר, ושל ארצות הברית בכלל. עם השנים הפך הפסל לסמל הערכים הדמוקרטיים כגון החירות, חופש הביטוי והשוויון.
הפסל ניתן לארצות הברית כמתנה מצרפת. הענקת המתנה לעם האמריקאי נבעה בעיקרה ממניעים פוליטיים. הרפובליקנים הצרפתים, שחששו מעליית כוחם של יריביהם המלוכנים, רצו לבסס את הקשר והידידות עם הרפובליקה הגדולה מעבר לאוקיינוס.
הפסל תוכנן על ידי הפסל הצרפתי פרדריק אוגוסט ברתולדי. במקור הוזמן לחגיגות יובל ה־100 של ארצות הברית (1876), אך עקב גודלו ומורכבותו הגיע לחגיגות היובל רק דגם חלקי שלו. על פי גרסה אחת, כמודל לדמות הפסל שימשה אימו של ברתולדי, שהייתה אישה חזקה ולמודת קשיים, וסימלה בעיניו את הדאגה הבלתי מתפשרת לעתיד ילדיה, כפי שראה בעיני רוחו את אמריקה. על פי גרסה אחרת, כמודל שימשה אשתו הצרפתייה של התעשיין האמריקני אייזיק סינגר (אבי מכונות התפירה), כמסמלת הקשר האמיץ בין העמים. לתכנון שלד הברזל והפלדה הנושא את הפסל נעזר ברתולדי במהנדס גוסטב אייפל, שלימים נודע כמתכנן מגדל אייפל בפריז.
בניית הפסל ארכה כ־10 שנים והתעכבה בעיקר בגלל העדר משאבים מהצד האמריקאי לממן הרכבת הפסל בעקבות המפולת בוול סטריט ב-20 בספטמבר 1873 אשר גרמה למיתון עמוק שנמשך שנים רבות. כעדות לחוסר היכולת של האמריקאים לממן הרכבת הפסל הוצבה הזרוע המניפה את הלפיד בכיכר מדיסון במשך שנים. הפסל הגיע לארצות הברית על גבי אונייה ב-17 ביוני 1885, כשהוא מפורק ל־350 חלקים. הוא נבנה מחדש במקומו הנוכחי במהלך 4 חודשים וטקס ההקדשה הרשמי נערך ב־28 באוקטובר 1886.
פסל החירות נמצא באי החירות (Liberty Island) שבנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלוז (Bedloe's Island), והחל להיות מכונה באופן לא רשמי "אי החירות" מסביבות תחילת המאה ה־20, אם כי שם זה קיבל תוקף רשמי רק ב־1956. בשנת 1924 הוחלט שהפסל הוא אנדרטה לאומית. בשנת 1984 הכריז ארגון אונסק"ו על הפסל כאתר מורשת עולמית.
הפסל בנוי משלד ברזל ופלדה בציפוי לוחות נחושת. בעבר בהקה הנחושת, אך עם השנים נוצרה עליה פטינה שהפכה את צבע הפסל לירוק עמום. אלת החירות אוחזת בידה הימנית לפיד, המסמל את נאורותה של המדינה, וכביכול "מאיר" את הדרך לבאים לארצות הברית. בידה השמאלית לוח הנושא את הכיתוב "JULY IV MDCCLXXVI" – תאריך הכרזת העצמאות של ארצות הברית (4 ביולי 1776). אחת מרגליה עומדת על שרשראות, כסמל לשיחרור מכבלי השיעבוד. לראשה נזר בעל 7 חודים המזדקרים כקרני שמש לכל הכיוונים, ומייצגים את הקרנת החירות לשבע יבשות תבל.
הפסל ניצב על כן מסיבי, שאינו חלק מתכנונו המקורי של ברתולדי. הכן, שהינו יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה, הוא פרי תכנונו של האדריכל האמריקני ריצ'רד מוריס האנט ומומן בכספי תרומות של הציבור האמריקני, שהרוח החיה בגיוסן הייתה איל העיתונות ג'וזף פוליצר שאמר שכל מי שיתרום הוא יכתוב על כך בעיתונו וכך נאספו מאה אלף דולר שנתרמו מקוראי העיתון שלו.
על קיר כן הפסל לוח ברונזה עליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה, אמה לזרוס יפה, שנכתב לכבודו של הפסל ב-1883: Шаблон:ציטוט </div> Шаблон:ציטוט
הגובה מהקרקע ועד לקצה הלפיד הוא 93 מטרים.
בדרך כלל פתוח האתר למבקרים שהגיעו במעבורת. בעבר יכלו המבקרים לטפס ל"כתר" שמספק תצפית רחבה על הנמל. לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, ובשל אי בטיחות חלקו העליון של הפסל (מעל הבסיס), הוגבלה העלייה לבסיס הפסל בלבד (156 מדרגות). בבסיס יש מוזיאון, נגיש באמצעות מעלית, המציג את היסטוריית הפסל.
בשנת 1986 עבר הפסל שיפוצים ב-70 מיליון דולר, והחליפו את הלפיד בלפיד מזהב 24 קרט, הלפיד הקודם נמצא כיום באולם הכניסה.
בגליל]] Шаблон:הפניה לערך מורחב
עותקים מוקטנים נוספים פזורים ברחבי ארצות הברית, צרפת, ומספר ערים בעולם.