בית המשמר החדש (בגרמנית: Neue Wache) הוא מבנה בשדרת אונטר דן לינדן במרכז ברלין בסמוך לצויגהאוס ולאי המוזיאונים. המבנה נבנה בשנת 1816 בתכנונו של האדריכל קארל פרידריך שינקל בסגנון ניאו קלאסי. במקור נבנה המבנה כבית משמר עבור חיילי נסיך הכתר של פרוסיה, ומכאן שמו. מאז שנת 1931 משמש המבנה כאתר הנצחה.
המבנה הוקם בהוראת מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי כבית משמר עבור הקרונפרינזנפלאץ הסמוך. פרידריך וילהלם הזמין את קארל פרידריך שינקל לתכנן את המבנה - היה זה המבנה הראשון הגדול ששינקל תיכנן בברלין.
בחזית המבנה בנה שינקל אכסדרת עמודים בסגנון דורי. בתבליט המפוסל בגמלון מעל האכסדרה נראית ניקה, אלת הניצחון, המסמלת את תפקידה של פרוסיה במלחמות נפוליאון.
המבנה שימש כבית מגורים עבור המשמר המלכותי עד תום מלחמת העולם הראשונה וביטול המלוכה בגרמניה בשנת 1918.
בשנת 1931 האדריכל היינריך טסנאו הוזמן על ידי ממשל גרמניה לתכנן את המבנה כאתר הנצחה לחללי מלחמת העולם הראשונה. טסנאו בנה באולם את האוקולוס והציב בו זר הנצחה עשוי מתכת. שם המבנה שונה ל"אתר ההנצחה לנופלי המלחמה". הזר מוצג כיום במוזיאון הגרמני להיסטוריה הסמוך.
המבנה נהרס כמעט לחלוטין בהפצצות שלהי מלחמת העולם השנייה ובארטילרייה הסובייטית במהלך הקרב על ברלין.
ממשלת גרמניה המזרחית (המבנה ניצב במזרח ברלין) הורתה על שיפוץ המבנה והפיכתו לאנדרטה לקורבנות הפשיזם והמיליטריזם. עבודות השיקום נמשכו שלוש שנים בפיקוחו של היינץ מהלן והמבנה המשוקם נחנך בשנת 1960. בשנת 1969 - יום השנה ה-20 לייסוד גרמניה המזרחית, הושם במרכז המבנה נר תמיד, וכן נקברו במבנה שרידיהם של חיל אלמוני גרמני ושל קורבן אלמוני ממחנה ריכוז. עד שנת 1990 ניצבו בחזית המבנה בכל עת משמר כבוד של שני חיילי צבא מזרח גרמניה.
בעקבות איחוד גרמניה בשנת 1990 שונה בשנת 1993 שם המבנה ל"אנדרטה המרכזית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לזכר קורבנות המלחמה והעריצות" (Zentrale Gedenkstätte der Bundesrepublik Deutschland für die Opfer des Krieges und der Gewaltherrschaft), ובמרכז אתר ההנצחה, מתחת האוקולוס הוצב פסלה של קתה קולוויץ "אם עם בנה המת".
