עין כרם היא שכונה בפאתיה הדרום מערביים של ירושלים, בעברה הייתה כפר מחוץ לעיר. השכונה מנותקת במקצת מהעיר ומוקפת הרים, עמקים ויערות, ובמידה רבה משמרת את אופייה הכפרי.
)]]
על פי המסורת הנוצרית, עין כרם היא מקום הולדתו של יוחנן המטביל. בתקופה הביזנטית הוקמו במקום כנסיות הקשורות בשמו של יוחנן המטביל ובני משפחתו, ועד היום נחשבת עין כרם כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות.
במאה ה-14 הוקם כפר ערבי סביב המעיין שבמקום, במקומה של בית הכרם המקראית (ירמיה ו', א';נחמיה ג' י"ד). היה זה במרחק ניכר מגבולות ירושלים של אותם ימים. במאה ה-19 התפתח המקום והפך לאתר עלייה לרגל לנוצרים מרחבי העולם.
במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי כוחות צה"ל. שטח הכפר סופח לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, כפי שקרה לכפרים ערביים נוספים בסביבה שנתפנו מיושביהן – בית מזמיל, ליפתא, מלחה ואחרים. בראשית שנות החמישים הפכה רחל ינאית בן צבי את מרכז הכפר, באזור שסביב המעיין, לכפר נוער חקלאי, שנועד להכשיר צעירים וצעירות לעבודת האדמה. חברי הכפר התנסו בעבודות פיתוח וגידול במורדות בקעת עין כרם, שלמרגלות המעיין. בחלוף השנים הפך כפר הנוער לבית ספר חקלאי, ולימים אף העתיק את מקומו לאזור בית זית שלמרגלות עין כרם.
בתחילה יושבו הבתים הערביים הנטושים בעולים ממרוקו, רומניה ותימן, אך במרוצת השנים מצאו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסייתה בבעלי מקצועות חפשיים, אמנים ואוכלוסייה אמידה. אגדות אורבניות מספרות על מטמוני זהב שנטמנו בידי תושבי הכפר הערביים בקירות העבים של הבתים ערב מנוסתם ב-1948, ואשר נמצאים חדשות לבקרים.
בשנות ה-60 נבנה בסמוך לשכונה המרכז הרפואי הדסה, הכולל את בית החולים הדסה עין כרם, ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית, בית הספר לרוקחות, בית הספר לרפואת שיניים ובית הספר לסיעוד. המטרה הייתה "למשוך" את התפתחות העיר לכיוון מערב, אך לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נוספות נותרה עין כרם ככפר פסטורלי המרוחק מתנופת הפיתוח של העיר.
עין כרם כיום נחשבת כאתר תיירות. במקום מסעדות וצימרים.
Шаблон:הפניה לערך מורחב כנסיית יוחנן המטביל הקתולית (הנקראת גם "יוחנן בהרים") שוכנת במעלה הגבעה מעל הצומת הראשי בעין כרם. היא נבנתה בתקופה הצלבנית על שרידיה של כנסייה ביזנטית, ועברה גלגולים רבים, עד שיקומה ושיפוצה הסופיים בשלהי המאה ה-19. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1941-1942 על ידי הפרנציסקנים נתגלו ממצאים קדומים, החל מימי בית המקדש השני ועד ימינו. הממצאים מלמדים כי הגבעה שימשה כמקום פולחן לוונוס בתקופה ההלניסטית, כך על פי פסל אבן שבור בדמות האלה שנתגלה בין ההריסות (הפסל מוצג כיום במוזיאון רוקפלר, ורפליקה שלו מוצגת בקומת הקרקע של הכנסייה). בתקופה הביזנטית נבנתה כנסייה על גבי הריסות מקדש וונוס, ובצמוד אליה ממערב שתי קפלות תפילה , שרצפות הפסיפס שלהן נתגלו בחפירות. יש לציין כי בשלב זה לא ידוע על כל קשר בין המקום ובין דמותו של יוחנן המטביל, כך תעיד כתובת יוונית באחת הקפלות, המקדישה את המקום דווקא ל"מרטירים של האל", ללא כל התייחסות ליוחנן (הכתובת נראית דרך חלון ברצפה מול הכניסה הראשית). גם עדויות של עולי רגל מתקופה זו לא קושרות את המקום דווקא ליוחנן, ונראה כי מסורת לידתו בעין כרם מקורה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה רק במאה העשירית.
בתקופה הצלבנית נבנתה, כאמור, הכנסייה הנוכחית, ובה מערה המיוחסת למקום לידתו של יוחנן המטביל. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת בזיליקה בעלת שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. מערת לידת יוחנן שוכנת באפסיס השמאלי. החל מן המאה ה-18 החלה פעילות שיקום מאומצת של הכנסייה על ידי בית המלוכה הספרדי, שבמהלכה הודבקו על הקירות העבים אריחי הקרמיקה התכולים. אריחים אלה נועדו להגן על הקירות העתיקים מפני לחות ועובש.
בשנת 2004 זיהתה תמר הירדני, חוקרת מטעם יד בן צבי, מקווה טהרה מימי בית המקדש השני בין יסודות הכנסייה. המקווה נתגלה כבר בשנות ה-40 על ידי הפרנציסקנים, אך הם לא זיהו אותו נכונה ושיערו כי מדובר בבור מים מימי הורדוס (כך מופיע עדיין על כיתוב המתכת בחצר הכנסייה - Herodian cistern). גילוי המקווה מלמד על נוכחות יהודית בעין כרם בימי בית המקדש השני, וייתכן כי יש למצוא בכך חיזוק לטענה כי מוצאו של יוחנן בעין כרם.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שוכנת ברחוב האורן. היא נבנתה בשנת 1894 ונחשבת לאחיזה היוונית-אורתודוקסית היחידה בעין כרם. הכנסייה בדרך כלל נטושה , ורק לעתים רחוקות ניתן למצוא בה נזירה או שתיים הפותחות את המקום בפני מבקרים.
Шаблон:הפניה לערך מורחב כנסייה קתולית חדשה יחסית, הוקמה ב-1955, על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. האתר מיוחס במסורת הנוצרית למקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע הורי יוחנן המטביל, ובו ארחו את בת דודתם מנצרת מרים, בעודה נושאת ברחמה את ישו. הכנסייה נבנתה סביב אבן, שעל פי המסורת הסתירה את יוחנן המטביל כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה. הר אורה הניצב מעל לעין כרם מכונה במסורת הנוצרית "הר הביקור".
Шаблон:הפניה לערך מורחב מנזר אחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion, מילולית "אחיות גבירתנו מציון") נבנה על ידי האחים היהודים המומרים תאודור ואלפונס רטיסבון, ילידי צרפת, כבית יתומות. אלפונס רטיסבון עצמו התגורר במקום, וקבור בגן המנזר. כיום מתגוררות במקום 13 נזירות ממסדר אחיות ציון.
מוכר גם בשמו הערבי "מוסקוביה", משום דמיונו לכנסיות מוסקבה. במנזר מתגוררות נזירות פרובוסלאביות. מתחם שנבנה על ידי הכנסייה הפרובוסלבית (רוסית-אורתודוקסית) בסוף המאה ה-19. במקום כנסיית מאר זכריה ומנזר הנסיכה אליזבת. בניית "הכנסייה הבלתי גמורה" הסתיימה, אך היא פתוחה לצליינים בלבד. הכנסייה בסגנון רוסי עם צריחי "בצל" והיא נמצאת ממערב לקריית מנחם. הכניסה למנזר אפשרית משני מקומות דרך עין כרם או דרך בית חולים הדסה עין כרם.
זהו המעיין שסביבו התפתח היישוב במקום, ולאורך הדורות היווה את מקור חיותו. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אם יוחנן המטביל את מרים, אם ישו, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ועל כן נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו.