אי הטווסים (בגרמנית: Pfaueninsel) הוא אי בנהר הָאפֶל השוכן בפרבר ואנזה שבדרום מערב ברלין בירת גרמניה, סמוך לגבול עם העיר פוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג. כחלק מהארמונות והגנים של פוטסדאם, האי הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ויעד פופולרי עבור טיולים בשעות היום. אי הטווסים הוא גם שמורת טבע בהתאם להנחיית האיחוד האירופי ואזור הגנה מיוחד לעופות בר.
אי הטווסים הוא אי המשתרע על שטח של 670 דונם בנהר האפל בין ואנזה רבתי לפוטסדאם. רוב האי מיוער, והשאר שטחים פתוחים, הכוללים מדשאות ושדות חקלאיים. סך כל השטח המוגן, כולל האזורים המכוסים מים, הוא 980 דונם.
בסוף המאה ה-17 נקרא האי "אי הארנבים" (בגרמנית: Kaninchenwerder) על שם תחנת רבייה לארנבים שהוקמה על ידי פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג משושלת הוהנצולרן. משנת 1685, הוא נתן את לכימאי יוהאן קונקל סיוע כספי כדי לבנות כור היתוך לזכוכית במזרח האי, אשר הפכה לרכושו הפרטי של קונקל. שם קונקל גילה את תהליך הייצור של אודם מלאכותי. למרות זאת, לאחר מותו של הנסיך הבוחר בשנת 1688, קונקל לא זכה לתמיכה נוספת מיורשו של פרידריך וילהלם. בשנת 1689 נהרס מבנה הכור בשריפה (שנגרמה ככל הנראה על ידי הצתה), וקונקל עזב ב-1692 לסטוקהולם כדי לעבוד עבור מלך שוודיה.
האי נותר ללא שימוש במשך כ-100 שנה, עד שבשנת 1793, המלך הפרוסי פרידריך וילהלם השני, צאצא של פרידריך וילהלם הראשון, רכש את האי ובנה בו טירה עבורו ועבור פילגשו, וילהלמה אנקה, בין השנים 1794-1979. הוא תוכנן לשמש כמגורי קיץ עבור המלך על ידי יוהאן גוטליב ברנדל סביב הגן האנגלי שיצר, והכנסייה הנאו-גותית בקצה השני של האי. אחד ממעצבי הגנים היה יוהאן אוגוסט אייזרבק שמת בשנת 1801. בשנת 1804 התמנה פרדיננד פינטלמן לתפקיד הגנן מלכותי.
יורשו של פרידריך וילהלם, פרידריך וילהלם השלישי, הפך את האי לחווה לדוגמה, ובשנים 1821-1834 עוצב הפארק מחדש על ידי פיטר יוסף לנה וקארל פרידריך שינקל, שתכנן כמה מבני עזר. בנוסף, המלך בנה גן חיות המבוסס על ז'רדן דה פלאנט בפריז אשר כלל חיות אקזוטיות כמו תנינים, באפלו, קנגורו, קופים, זיקיות, זאבים, נשרים, אריות, למות, בונים וטווסים. תחילה הוא נבנה בין הטירה ובית האביר (Kavaliershaus), אבל ב-1824 שינה אותו לנה. הבניינים תוכננו בסגנון וילה איטלקית וכללו מערות מלאכותיות וכלוב ציפורים (שנשאר עד היום). בשיאו, מספר בעלי החיים הגיע ליותר מ-900, מתוך יותר מ-100 מינים. פרידריך וילהלם השלישי אהב מאוד את החיות שלו והאכיל רבות מהן באופן אישי. כמו כן, הוא הנגיש את האוסף שלו עבור תושבי ברלין, מה שיצר הסתערות על האי הקטן. לכן, משנת 1821 הכניסה לציבור התאפשרה רק שלושה ימים בשבוע. עם זאת, העניין הציבורי היה כה רב, שעל רכבות מיוחדות שהגיעו מברלין למקום היה לעתים קרובות עומס יתר. בשנת 1842 העביר פרידריך וילהלם הרביעי את כל החיות שלו לגן החיות של ברלין, שנפתח בשנת 1844 כראשון מסוגו בגרמניה.
בית הדקלים (בגרמנית: Das Palmenhaus) שהוקם בשנת 1831 התבסס על עיצובו של שינקל. הוא הכיל צמחים אקזוטיים כמו טבק, חבצלות, סלק עלים, בננות, ארטישוק וריבס וקיבל שבחים מהחוקר אלכסנדר פון הומבולדט. הבית נשרף עד יסוד מסיבה לא ידועה במאי 1880. אחת הסברות אומרת כי הבית נדלק בעקבות ניצוץ תועה מהארובה, מה גם שהוא נבנה מעץ. בית הדקלים לא נבנה מחדש, אבל עמודי אבן עדיין עומדים בקווי המתאר של המבנה.
ב-15 באוגוסט 1936, ממשלת גרמניה הנאצית חגגה על האי את סיום אולימפיאדת ברלין (1936), במסיבת לילה בסגנון איטלקי שכללה זיקוקים וקרוב לאלף מוזמנים.
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אי הטווסים היה לחלק ברלין המערבית, כחלק משכונת צלנדורף, כיום, שטגליץ-צלנדורף, קרוב לגבול עם מזרח גרמניה. על חוף סקראו בצפון ובמערב היו ביצורים של הגבול הפנים-גרמני של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
ב-1960, שימש האי כאתר צילום למספר סרטים המבוססים על ספריו של אדגר וולאס.
האי שמר על אופיו המיועד כאידיליה של טבע במידה רבה: בנוסף לכמה טווסים המשוטטים חופשיים, ניתן למצוא ציפורים מהאי ומחוץ בשבי, כהשלמה למגוון עשיר של פלורה. כל האי מיועד כשמורת טבע, ובשנת 1980 הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם עוד מספר טירות ופארקים באזור פוסטדאם וברלין. אמנם ניתן להגיע אליו רק באמצעות מעבורת קטנה, אך הוא אתר תיירות פופולרי. האתר מנוהל על ידי קרן הארמונות והגנים הפרוסיים.
