קתדרלת סווטיצחובלי (בגאורגית: |სვეტიცხოვლის საკათედრო ტაძარი, תרגום לעברית: "העמוד נותן החיים") או בקיצור סווטיצחובלי (בגאורגית: სვეტიცხოვლი), הינה קתדרלה של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית, הממוקמת בעיר ההיסטורית מצחתה, שבגאורגיה, כ-20 ק"מ צפונית לעיר הבירה, טביליסי.
סווטיצחובלי הייתה במשך זמן רב כנסייה גאורגית מובילה, ונשארה אחת מהכנסיות המכובדות במדינה. בתפקידה כיום היא משמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של מצחתה ושל טביליסי שהוא באותו הזמן הפטריארך הקתולי של גאורגיה.
הקתדרלה הנוכחית נבנתה במאה ה-11, על ידי האדריכל הגאורגי ארסוקידזה, אף שהאתר עצמ קדום יותר (מתוארך לתחילת המאה הרביעית) ואפוף במספר אגדות המתייחסות לתחילת המסורות הנוצריות.
רצפת הקתדרלה כוללת חלונות זכוכית שדרכם ניתן לראות את יסודות הכנסייה, ובשל המנהג לקבור בעלי שם בקריפטה של הכנסייה, הלכה למעשה דורכים העוברים בכנסייה על הקברים.
הקתדרלה היא השנייה בגודלה בגאורגיה, אחרי קתדרלת סאמבה (שילוש), החדשה יחסית (משנת 1994). הקתדרלה היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם שאר המונומנטים ההיסטוריים של מצחתה.
הכנסייה המקורית נבנתה במאה הרביעית. בתקופת שלטונו של מיריאן השלישי, מלך איבריה. נאמר כי נינו הקדושה בחרה את מפגש הנהרות, הקורה ואראגווי, למיקום של הכנסייה הגאורגית הראשונה.
האגדה, המסופרת בכרוניקל הגאורגי מימי הביניים "כרתליס צחוברבה" (חיי כארתלי), שנכתב על ידי לאונטי מרובלי מהמאה ה-11, קושרת את היהודים הגאורגים עם סיפור צליבתו של ישו. מסופר בה כי שליחים מירושלים התייצבו בפני יהודי גאורגיה ממצחתה, וביקשו נציגים שיקחו חלק במשפטו של ישו. שניים מראשי היהודים, אליעז ממצחתה ולונגינוז מקרסני, יצאו לירושלים. הם נוכחו בעת צליבת ישו וקנו את כותנתו של ישו, מחייל רומאי מגבעת הגולגולתא שבירושלים, מקום קבורתו של ישו. בשובם למצחתה, יצאה צידוניה, אחותו של אליאס לקבל את פניהם, חיבקה את הכותונת, נפלה ומתה מצער על מותו של ישו. את גלימתה לא ניתן היה להסיר ממנה, ולכן היא נקברה כשהכותונת בזרועותיה, ובמקום קבורתה צמח עץ ארז מארזי הלבנון. על פי המסורת מצבת קבר במרכזה של כנסיית סווטיצחובלי שבמצחתה היא קברה של צידוניה. ייתכן שאגדה זו רומזת לכך, שבקרב היהודים שהתגוררו בגאורגיה היו "יהודים נוצרים" עוד לפני שנינו הקדושה ניצרה את הגאורגים. בהוראת נינו הקדושה נגדע העץ לשיבעה עמודים שישמשו לבניית הכנסייה. העמוד השביעי סיגל לעצמו כוחות מגיים ונצמח שוב באוויר. הוא ירד בחזרה לארץ מכוח תפילתה של נינו הקדושה. העמוד גרם לזרימה של שמן קדוש שריפא את האנשים מכל המחלות. בשפה הגאורגית "סווטי" פירושו עמוד ו"צחובלי" פירושו נותן חיים, ומכאן שמה של הקתדרלה. השתלשלות העניינים מתוארת באיקונין שנמצא בכניסה לקתדרלה בעמוד השני מצד ימין. האיקונין מראה את צידוניה עם מלאך, מרימה את העמוד, בגן עדן. נינו הקדושה בחזית. המלך מיריאן (השלישי) ואשתו, המלכה ננה, נמצאים מימינה ומשמאלה. גאורגיה מאמצת את הנצרות באופן רשמי בשנת 317.
על פי גרסה אחרת, אף היא מאותו מקור, קבורים בה המלך מיראן עצמו ואשתו שקיבלו עליהם את הנצרות.
קתדרלת סווטיצחובלי, נבנתה במקור במאה הרביעית. הושחתה מספר פעמים בהיסטוריה, במיוחד בפלישות של הערבים, הפרסים, טימור לנג ולאחרונה על ידי הסובייטים. כמו כן ניזוק המבנה על ידי רעידות אדמה.
במהלך השיחזור של 1970 - 1971, שנוהל על ידי, וו. צ'ינצ'אדזה, נמצא בסיס בזיליקה, שנבנה בסוף המאה החמישית, על ידי וחטנג גורגסלי (וחטנג הראשון). הבזיליקה הייתה האדריכלות הדומיננטית של הכנסיות הגאורגיות בראשית עידן בניית הכנסיות. לפניה סגנון האדריכלות הנפוץ של הכנסיות היה "כיפה על צלב יווני". שהתבסס על הסגנון היווני-ביזנטי.
הקתדרלה הנוכחית, שנבנתה במאה ה-11, התבססה על אדריכלות של תוכנית צלב יווני, ונמשכה 19 שנה (1010-1029). היא נבנתה על ידי האדריכל ארסוקידזה, בהזמנת הקתוליק מלכיצדק של גאורגיה. המלך של גאורגיה באותה תקופה היה גיאורגי השני.
הקתדרלה מוקפת בחומה, הבנוי מאבן ולבנים, שנבנתה בתקופתו של ארקלה השני בשנת 1787. המפלס העליון עוצב לשימושים צבאיים והיו חרכי ירייה. הכניסה לקתדרלה מהחומה, היא מכיוון דרום. לחומה שמונה מגדלים, שששה מתוכם הם בצורת גליל, ושני הנותרים מרובעים. במימצאים ארכיולוגיים, משנת 1963, נתגלה ביתו של הפטריארך מהמאה האחת עשרה, בחלק הדרומי של החומה. בפנים, בחצר הפנימית של הכנסייה, נתגלו שאריות של 2 סיפורי מצודה על הפטריאך אנטון השני.
הבסיס של בזיליקת שלושת המפלסים, שהייתה אמורה להיבנות על ידי וחטנג גורגסלי אחרי הכנסייה הראשונית של נינו הקדושה, רוהטה על ידי ארכיולוגיםבמהלך השיחזור של 1970-71.
אדריכלות קתדרלת סווטיצחובלי המודרנית, המתוארך לסביבות שנת 1020, הייתה מבוססת על עקרון אדריכלי של כנסיות שנקרא "תוכנית צלב יווני", ששולבה בגאורגיה בתחילת ימי הביניים, והפכה לסגנון המוביל אחרי איחוד גאורגיה על ידי בגרט השלישי אשר פעל בשנים 978 - 1014. אחד ממאפייני סגנון הזה הוא שהכיפה ממוקמת לאורכו ורוחבו של כל אחד מארבעת הצדדים של הכנסייה. מראה המרחב מבפנים מרשימה והמבנה כולו מיועד להבטיח אקוסטיקה טובה. כיפת סווטיצחובלי שוקמה מספר פעמים במהלך השנים כדי לשמר את הכנסייה במצב טוב.
