ווליביליס (ערבית وليلي (ואלילי); צרפתית Volubilis) היא עיר עתיקה ואתר ארכאולוגי השוכן כ-30 ק"מ צפונית לעיר מקנס במרוקו. העיר נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס והייתה ליישוב חשוב עם הכיבוש הרומי בשנת 40 לערך. העיר פרחה במאה ה-2 ובמאה ה-3 ובשיאה מנתה כ-20,000 תושבים. הרומאים עזבו את ווליביליס בסוף המאה ה-3. היא המשיכה והייתה מיושבת, ואף ידעה תקופת זוהר נוספת בסוף המאה ה-8 תחת שלטונו של אידריס הראשון. לאחר מכן שקעה ונעזבה במאה ה-11. בשנת 1997 הוכרז האתר הארכאולוגי, הידוע במיוחד בפסיפסים שבו, כאתר מורשת עולמית.
מקור שמה של ווליביליס אינו ידוע, אך ייתכן שבא משיבוש לטיני של השם הברברי להרדוף הנחלים (שם מדעי - Nerium oleander) - "ואלילי" - הגדל בשפע באזור. הודות למיקומה הנוח להגנה ולאדמת המישור הפורייה סביבה, יושבה ווליביליס לפחות במאה ה-3 לפנה"ס, ועל כך מעידות כתובות פוניות שנמצאו במקום. ממועד זה ועד לכיבוש הרומי בשנת 40 הייתה העיר לבירתה של ממלכת מאוריטניה הברברית. העיר תוכננה לפי מתווה פוני-הלניסטי, היא השתרעה על פני שטח של כ-120 דונם והייתה מוקפת חומה.
לאחר הכיבוש הרומי הייתה ווליביליס לעיר הבירה (מוניקיפיום) של הפרובינקיה הרומית מאוריטניה טינגיטאנה (Mauretania Tingitana) והתפתחותה הואצה. בעיר הוקמו מבני ציבור, בתים פרטיים ומבנים הקשורים בתעשיית שמן הזית, המוצר העיקרי של האזור. עוד ידוע כי אוכלוסייתה של העיר הייתה רב-לאומית, ולצד הגרעין הברברי והרומי, התגוררו בה, בין היתר, גם יהודים ויוונים. בשנים 168-169 הוקמו בעיר חומה חדשה בה נקבעו שמונה שערים, קפיטול ובזיליקה. לאחר עלייתו לשלטון של הקיסר קרקלה הופחת נטל המסים על העיר, והדבר צוין בהקמתו של שער ניצחון שהוקדש לקיסר.
בסופה של המאה ה-3 עזבו הרומים את מאוריטניה טינגיטאנה בפתאומיות סיבות שאינן ברורות לחלוטין, והעיר נכנסה לתקופת שפל. אמת המים חרבה, אזור הקפיטול על ראש הגבעה היה לבית קברות והאוכלוסייה שנותרה בעיר נעה אל חלקה המערבי וביצרה אותו. מכתובת מסוף המאה ה-6 ומשלוש כתובות נוספות מהמחצית הראשונה של המאה ה-7 אנו למדים כי בתקופה זו התגוררה בעיר קהילה נוצרית, ובמועד שאינו ידוע במדויק לאחר מכן ועובר לסוף המאה ה-8, קיבלו עליהם התושבים את האסלאם.
בסוף המאה ה-8 ייסד אידריס הראשון את השושלת האידריסית (الأدارسة), וקבע את מרכזו בעיר. אידריס הראשון ייסד את העיר פס ובנו ביכר אותה על פני ווליביליס; זו החלה בתהליך שקיעה בלתי נמנע, שהסתיים בנטישת העיר במאה ה-11 או סמוך לאחר מכן.
חורבות ווליביליס שוכנות על גבעה שלטת סמוך לג'בל זרהון והן מקיפות כמחצית משטחה המקורי של העיר. האתר מוקף על ידי נחל פרדאסה ממזרח ונחל חומאנה ממערב, ושני אלה נפגשים מדרום לו. אורכה של חומת העיר הוא 2.35 ק"מ, וברובה היא גלויה לעין. רוחבה הממוצע הוא 1.6 מטר וכ-40 מגדלי שמירה נבנו לאורכה. בניני העיר עשויים ברובם מאבן גיר שנחצבה במחצבות הסמוכות לעיר, ובעיר פסיפסים רבים שנותרו באתרם.
שער הניצחון הניצב מעל לדקומנוס מסמן את הגבול בין העיר הפונית-הלניסטית דרומית-מערבית לו, לבין הרובע הרומי החדש יותר שמצפון-מזרח לו. מעל לשער העשוי שיש ניצבה בעבר דמותו של הקיסר קרקלה שלכבודו הוקם, כשהיא במרכבה מוזהבת הרתומה לשישה סוסים.
בנייני הציבור משתרעים בעיקר בחלק העתיק של העיר שמדרום לשער שהוא גם חלקה הרם. אלה כוללים קפיטול, פורום בשטח של 1,300 מ"ר ובזיליקה רומית ששימשה כהיכל המשפט. הקפיטול הוקם על ידי הקיסר הרומי מקרינוס בשנת 217 במקום בו שכן הפורום הקודם. לידו שוכנים המרחצאות שלפי הממצאים חודשו מספר פעמים. הבית הפרטי הבולט באזור זה של העיר מוכר כ"בית אורפאוס" והוא מצטיין בגת שבו, ובשני פסיפסים - האחד מתאר את אורפאוס מנגן על הלירה שלו (ומכאן שמו של המבנה), ובאחר נראית אמפיטריטה במרכבה הרתומה לסוסי ים.
הדקומנוס מוליך משער הניצחון לכיוון צפון-מזרח והוא משמש כעורק העיקרי של הרובע הרומי בעיר. לאורכו ערוכים בתי מידות פרטיים, שבהם התגלו הפסיפסים החשובים באתר. סמוך לדקומנוס שוכן הבית הפרטי הידוע ביותר בעיר. בבית זה המכונה "בית ונוס" שמונה חדרים ושבעה פרוזדורים שריצפותיהם מעוטרות בפסיפסים. בין אלה פסיפס המתאר את דיאנה עולה מרחצתה ופסיפס העוסק בחטיפת הילאס בידי הנימפות. בתים חשובים נוספים הם "בית אפבוס" שבו פסיפס של בכחוס במרכבה רתומה לנמרים ו"בית האביר" שבו פסיפס בלתי מושלם של בכחוס ואריאדנה.
יותר מ-600 אסטלות קבורה התגלו בצידה המזרחי של העיר, מעבר לנחל פרדאסה, במקום אשר זכה לשם "מקדש סטורן". המקום מיוחס לכת שקדמה לכיבוש הרומי, ולאחריו השתלבה בכת סטורן כתוצאה מתהליך של סינקרטיזם.
