בורובודור (באינדונזית: Borobudur) הוא מונומנט מהאיאני בודהיסטי מהמאה ה-9 השוכן במאגלאנג שבמרכז ג'אווה שבאינדונזיה. המונומנט מורכב משישה משטחים בצורת ריבוע שמעליהם נמצאים שלושה משטחים בצורת עיגול, והוא מקושט ב-2,672 תבליטים ו-504 פסלי בודהה . הכיפה הראשית שוכנת במרכז המשטח העליון, ומוקפת ב-72 פסלי בודהה המונחים בתוך סטופה מחוררת. אורך צלעו של ריבוע הבסיס הוא 123 מטרים וגובהו של המונומנט הוא 35 מטרים.
המונומנט הוא מקדש לבודהה ומקום פולחן בודהיסטי. שביל עולי הרגל מתחיל בבסיס המונומנט ומקיף אותו במסלול העולה כלפי מעלה דרך שלושת השלבים המטאפוריים בקוסמולוגיה הבודהיסטית - קאמאדהאטו (עולם החשק), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה). במהלך המסע בשביל, עוברים עולי הרגל דרך מערכת של מדרגות ומסדרונות, המקושטים ב-1,460 תבליטים נראטיביים הנמצאים על הקירות והמעקות.
לפי מספר עדויות ארכאולוגיות ננטש בורובודור במהלך המאה ה-14 בעקבות דעיכת הממלכות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות בג'אווה, ובעקבות התפשטות האסלאם שהתרחשה במקביל. האתר התגלה מחדש ב-1814 על ידי סר סטמפורד ראפלס, שליט ג'אווה מטעם הבריטים. בתקופה שלאחר הגילוי מחדש נערכו במקום מספר מבצעי שיקום ושיפוץ. מיזם השיפוץ הגדול ביותר בוצע בין 1975 ל-1982 על ידי ממשלת אינדונזיה ואונסק"ו, ובעקבות זאת זכה האתר למעמד של אתר מורשת עולמית. בורובודור ממשיך לשמש כאתר עלייה לרגל, ואחת לשנה חוגגים בו הבודהיסטים באינדונזיה את חג הוואסק (התקופה הקדושה ביותר בלוח השנה הבודהיסטי). האתר נחשב לאתר התיירות הפופולרי ביותר באינדונזיה .
מקדש נקרא באינדונזית קאנדי, ולכן מקדש בורובודור ידוע בפי המקומיים כקאנדי בורובודור. המונח קאנדי משמש גם על מנת לתאר כל מבנה עתיק, לדוגמה שערים ובתי מרחץ. מקור המונח בורובודור לא ברור , אף על פי שהשמות המקוריים של רוב המקדשים האינדונזיים העתיקים ידועים . השם בורובודור נכתב לראשונה בספרו של סר תומאס ראפלס על ההיסטוריה של ג'אווה . ראפלס כתב על מונומנט בשם בורובודור, אך אין מסמכים קדומים יותר שבהם השם הזה מוזכר . כתב היד הג'וואי העתיק היחידי שבו נרמז על המונומנט כמקדש בודהיסטי הוא הנאגאראקרטאגאמה, שנכתב על ידי מפו פראפאנקה ב-1365 .
ההשערה היא שראפלס השתמש בשם "בורה-בודור", ומכאן "בורובודור", על מנת לתאר את הכפר הקרוב שנקרא בורה; רוב הקאנדים נקראים על שם הכפר הסמוך. אם היה נקרא בג'וואית, שמו היה צריך להיות "בודורבורו". כמו כן, ראפלס טען שמשמעותו של השם "בודור" עשויה להתאים למילה בודה (עתיק) בג'וואית מודרנית, כלומר "בורו העתיק" . אולם, טען ארכאולוג אחר שהרכיב השני של השם (בודור) נגזר מהמונח הג'וואי בהודהארה (או הר) .
בורובודור שוכן על רמה שבין שני הרי געש ושני נהרות, במרחק של ארבעים ק"מ צפון-מערבית ליוגיאקארטה. לפי מיתוס מקומי האזור הידוע בשם מישור קדו הוא אתר ג'וואי קדוש שכונה "גן העדן של ג'אווה" בזכות פוריות הקרקע שלו . באזור בורובודור יש מקדשים בודהיסטיים והינדואיסטיים נוספים, כולל מתחם מקדשי פראמבאנאן. במהלך שיקום המקדשים בתחילת המאה ה-19 התגלו שלושה מקדשים באזור: בורובודור, פאוון ומנדוט, שנבנו לאורך קו ישר . ייתכן כי הדבר קרה במקרה, אך סידור המקדשים מתאים לסיפור עם עתיק שלפיו הייתה דרך לבנים שחיברה בין בורובודור ומנדוט. שלושת המקדשים מאופיינים בסגנון אדריכלי וקישוטים דומים, סגנון המתוארך לתקופה זהה. ההשערה היא כי בין המקדשים היה קשר כלשהו שיצר אחדות רוחנית, על אף שהמאפיינים המדויקים של קשר זה אינם ידועים .
בניגוד למקדשים אחרים שנבנו על משטח שטוח, בורובודור נבנה על גבעה בגובה 265 מטרים מעל גובה פני הים, ובגובה 15 מטרים מעל קרקעית אגם פליוקני שהתייבש . קיומו של האגם היה נושא לדיונים רבים בקרב הארכאולוגים במאה ה-20; ההשערה הייתה שבורובודור נבנה על חוף האגם או אף צף על האגם. ו. א. ג' ניואנקאמפ, אמן ומומחה הולנדי לאדריכלות הינדואיסטית ובודהיסטית, פיתח ב-1931 תאוריה שלפיה מישור קדו היה בעבר אגם וכי בורובודור ייצג את פרח הלוטוס שצף על האגם . פרחי לוטוס נמצאים כמעט בכל עבודת אמנות בודהיסטית, ולעתים קרובות הם משמשים ככס המלכות של בודהה וכבסיס לסטופה. באדריכלות של בורובודור ניתן למצוא תיאור של לוטוס שבו תנוחתו של בודהה מסמלת את לוטוס סוטרה, אלמנט הנמצא בטקסטים רבים של הבודהיזם המהייני. ישנה השערה כי שלושה משטחים הנמצאים בראש המקדש מייצגים את עלי הלוטוס . אולם, התאוריה של ניואנקאמפ נתקלה בהתנגדויות כיוון שהקרקע באזור הייתה יבשה.
עם זאת, מספר גאולוגים הביעו תמיכה בדעתו של ניואנקאמפ והצביעו על כך שבקרבת האתר נמצאו משקעי חרסית . במחקר סטרטיגרפי שנערך בשנת 2000 התגלו ממצאים התומכים בהשערה כי בקרבת בורובודור התקיים אגם בתקופת הפליאוקן , ובכך התאוריה של ניואנקאמפ זוכה לאישוש נוסף. אזור האגם נעלם בהדרגה במשך הזמן, ובמחקרים שונים הוכח שבורובודור היה ליד חוף אגם בין המאה ה-13 למאה ה-14. זרמי נהר ופעילויות געשיות עיצבו את האזור כולו, כולל האגם. אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באינדונזיה, הר מראפי, נמצא במרחק קצר מבורובודור והיה פעיל מאוד מאז הפליסטוקן .
אין מסקנה חד-משמעית מהעדויות לאחראים לבניית בורובודור, או לייעודו המקורי של המתחם . ההשערה כי בורובודור נוסד בסביבות שנת 800 מתבססת על השוואה בין תבליטים שונים במרגלות המקדש, ועל כתובות שהיו חלק מצ'ארטרים מלכותיים במאה ה-8 ובמאה ה-9.. הערכה זו מתאימה לתקופה שבין 760 ל-830, שבה שושלת סיילנדרה הייתה בשיא פריחתה במרכז ג'אווה ונתונה להשפעתה של אימפריית סריוויג'איה. ההערכה היא כי הבנייה נמשכה 75 שנים והושלמה בתקופת שלטונו של סאמארטונגה, בשנת 825 .
בתקופה שבה בורובודור נבנה היה בלבול מסוים בין השליטים ההינדואיסטיים והבודהיסטיים בג'אווה. הסיילנדראים היו ידועים כמאמינים אדוקים של בודהה, אף על פי שכתובות אבן שנמצאו בסוג'ומרטו מלמדות על כך שייתכן כי הם היו הינדים . בתקופה זו נבנו מונומנטים רבים על המישורים וההרים שמסביב למישור קדו. המונומנטים הבודהיסטיים, כולל בורובודור, הוקמו בערך באותה תקופה שבה הושלמה בנייתו של מקדש פראמבאנאן לכבוד שיווה. המלך סאנג'איה, שהאמין בשיווה, הורה בשנת 732 להקים לינגה לכבוד שיווה בגבעת אוקיר הנמצאת במרחק 10 ק"מ מזרחית לבורובודור .
בנייתם של המקדשים הבודהיסטיים באותה תקופה, כולל בורובודור, התאפשרה בזכות ראקאי פאנאגקאראן שירש את סאנג'איה, שנתן רשות למאמינים הבודהיסטיים לבנות מקדשים . למעשה, על מנת להפגין את הכבוד שרכש, פאנאגקאראן העניק את הכפר קאלאסאן לקהילה הבודהיסטית, כפי שנכתב בצ'ארטר קאלאסאן המתוארך לשנת 778 . מספר ארכאולוגים שיערו על סמך הצ'ארטר כי מעולם לא היה עימות רציני בנוגע לדת בג'אווה, כיוון שהמלך ההינדי היה יכול לפרוס את חסותו על הקמת מונומנט בודהיסטי, ולהפך . אולם, סביר להניח כי באותה תקופה היו בג'אווה שתי שושלות יריבות - סיילנדרה הבודהיסטית וסאייביט סאנג'איה - כאשר האחרונה גברה על יריבתה בקרב שהתרחש ב-856 במישור ראטו בוקו . בלבול זה קיים גם ביחס למקדש לארה ג'ונגגראנג במתחם פראמבאנאן, שנטען כי הוקם על ידי ראקאי פיקאטאן כתשובה להקמת בורובודור על ידי שושלת סאנג'איה , אך יש הטוענים כי האקלים הפוליטי היה אקלים רגוע של דו-קיום, וסיילנדרה הייתה מעורבת בלארה ג'ונגגראנג .
בורובודור היה חבוי במשך מאות שנים מתחת לשכבות של אפר געשי וג'ונגל הולך וגדל. סיפור נטישתו הוא תעלומה. לא ידוע מתי נפסק השימוש במונומנט כאתר עלייה לרגל בודהיסטי. ההערכה היא כי בין 928 ל-1006 מרכז הכוח עבר למזרח ג'אווה, ובמקביל התרחשו כמה התפרצויות געשיות; לא ברור האם יש קשר סיבתי בין שני הגורמים, אך מספר מקורות מזכירים כי זו הסיבה הסבירה ביותר לנטישה . סוקמונו (1976) מזכיר את הדעה הפופולרית כי המקדשים ננטשו כאשר האוכלוסייה המירה את דתה לאסלאם במאה ה-15 .
אולם, המונומנט לא נשכח לחלוטין, אם כי אופי סיפורי העם הקשורים אליו השתנה מתהילה לאמונות תפלות הקשורות למזל רע ואומללות. בשתי כרוניקות (באבאד) ג'וואיות מהמאה ה-8 מוזכרים מקרים של מזל רע הקשור למונומנט. בבאבאד טאנאה ג'אווי (ההיסטוריה של ג'אווה) המונומנט היה גורם חשוב במרידה שפרצה כנגד מלך מאטאראם ב-1709 . הגבעה הייתה נתונה במצור והמורדים הובסו ונדונו לעונש מוות על ידי המלך. בבאבאד מאטאראם (ההיסטוריה של ממלכה מאטאראם) המונומנט קשור לחוסר המזל שפקד את נסיך הכתר של סולטנות יוגיאקארטה ב-1757 . למרות הטאבו שלפיו היה אסור לבקר במונומנט "הוא לקח את מה שכתוב כאביר שנלכד בכלוב" (פסל באחת הסטופות המחוררות). יום אחד לאחר חזרתו לארמון הוא לקה במחלה מסתורית ונפטר.
לאחר מלחמת ג'אווה בין אנגליה להולנד האי היה בשלטון אנגלי בין 1811 ל-1816. המושל הממונה היה תומאס סטמפורד ראפלס, שאחד מתחומי ההתעניינות שלו היה ההיסטוריה של ג'אווה. בזמן שסייר באי הוא אסף עתיקות ג'וואיות והכין רשימות באמצעות קשריו עם התושבים המקומיים. בסיור פיקוח שנערך בסמאראנג ב-1814 הוא קיבל מידע על מונומנט גדול הנמצא במעמקי הג'ונגל שליד הכפר בומיסגורו . הוא לא היה יכול לחפש את המונומנט בעצמו, ובמקום זאת שלח את ה. סי קורנליוס, מהנדס הולנדי.
בתוך חודשיים קורנליוס ו-200 האנשים שליוו אותו כרתו עצים, שרפו צמחייה וחפרו בקרקע על מנת לגלות את המונומנט. בגלל סכנת ההתמוטטות הם לא יכלו לחשוף חלק מהגלריות. קורנליוס דיווח על ממצאיו לראפלס, כולל על מגוון ציורים. על אף שהגילוי מוזכר במספר משפטים בודדים, שיקום המונומנט נזקף לזכות ראפלס כיוון שהוא זה שהביא אותו לידיעת העולם .
הרטמן, מנהלן הולנדי באזור קדו, המשיך את עבודתו של קורנליוס וב-1835 נחשף לבסוף כל המבנה. העניין של הרטמן בבורובודור היה יותר אישי מאשר רשמי. הוא לא כתב דו"חות על פעילותו, ובמיוחד על הטענה כי הוא זה שגילה את הפסל הגדול של בודהה בסטופה הראשית . מכיוון שהסטופה הראשית נותרה ריקה, לא ידוע מה גילה הרטמן בחקירותיו בכיפה הראשית ב-1842.
ממשלת הודו המזרחית ההולנדית (שמה של המושבה ההולנדית שהפכה אחר כך לאינדונזיה) מינתה את פ. סי וילסן, מהנדס הולנדי, לחקור את המונומנט ולשרטט איורים של מאות התבליטים. ג. פ. ג ברומונד מונה גם כן לחקור את המונומנט בצורה מעמיקה, והוא השלים את עבודתו ב-1859. הממשלה התכוונה לפרסם מאמר המבוסס על עבודתו של ברומונד והאיורים של וילסן, אך ברומונד סירב לשתף פעולה. הממשלה מינתה מומחה אחר, סי. לימאנס, שחיבר מונוגרפיה המבוססת על מקורותיהם של ברומונד ווילסן. המונוגרפיה הראשונה של מחקר מפורט על בורובודור פורסמה ב-1873, ושנה אחת לאחר מכן היא תורגמה לצרפתית . התמונה הראשונה של המונומנט צולמה ב-1873 על ידי איזידור ואן קינסברגן, אמן חריטה הולנדי-פלמי .
חשיבותו של האתר התגברה באיטיות, ובמשך תקופה ארוכה הוא היה מקור למזכרות והכנסה עבור"ציידי מזכרות" וגנבים. המפקח הראשי לחפצים תרבותיים המליץ ב-1882 לפרק את בורובודור ולהעביר את תכולתו למוזיאונים מכיוון שהמונומנט לא היה יציב . בעקבות ההמלצה הזו הממשלה מינתה את הארכאולוג גרונוולדט לבצע חקירה מקיפה באתר, ולהעריך את המצב האמיתי של המתחם; גרונדוולט דיווח כי לדעתו החששות אינם מוצדקים והמליץ לא לפרק את בורובודור.
ב-1973 מימן ארגון אונסק"ו מבצע שיקום נרחב של האתר , ולאחר מכן הוא חזר לשמש כאתר עלייה לרגל. אחת לשנה, כאשר הירח מלא במאי או ביוני, מציינים הבודהיסטים באינדונזיה את יום ואסק המנציח את הלידה, מוות, והזמן שבו גאוטמה בודהה השיג את עיקר חוכמתו והפך לבודהה שאקיאמוני. ואסק הוא חג לאומי רשמי באינדונזיה , והטקסים החשובים ביותר נערכים במנדוט, פאוון ובורובודור .
בורובודור הוא אחת מהאטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר באינדונזיה. ב-1974 ביקרו בו 260,000 תיירים, ומתוכם 36,000 היו זרים . בשנות ה-90 עלה והתייצב המספר על 2.5 מיליון מבקרים בשנה (80% מתוכם מקומיים), לפני המשבר הכלכלי שפקד את אינדונזיה . אולם, נמתחה ביקורת על תעשיית התיירות המתפתחת כיוון שהיא לא כללה את הקהילה המקומית . תושבים ואנשי עסקים מקומיים ארגנו פעולות מחאה ב-2003, והביעו התנגדות לתוכניתה של הממשלה הפרובינציאלית לבנות קניון תלת-קומתי בשם "Java World" (עולם ג'אווה) .
ב-21 בינואר 1985 נפגעו תשע סטופות על ידי תשע פצצות . ב-1991 נגזר דינו של מוסלמי קיצוני עיוור בשם חוסיין עלי אל האבסיי למאסר עולם, לאחר שהורשע באחריות לסדרת פיצוצים שהתרחשה בשנות ה-80, כולל בבורובודור . שני חברים נוספים במחתרת הימנית הקיצונית שהיו בפיצוצים נדונו לעשרים שנות מאסר ב-1986, וחבר נוסף נדון ל-13 שנות מאסר. ב-27 במאי 2006 נפגע החוף הדרומי של מרכז ג'אווה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר. הרעידה גרמה לנזקים קשים ולהרוגים רבים ביוגיאקארטה, אך בורובודור עצמו לא נפגע .
בורובודור נבנה כסטופה יחידה גדולה, וכאשר צופים בו מלמעלה הוא נראה כמו מנדלה בודהיסטית וג'ריאנית, המייצגת במקביל את הקוסמולוגיה הבודהיסטית ואת טבעה של המחשבה . החלק המרכזי של המקדש הוא ריבועי, אורך כל אחת מצלעותיו הוא כ-118 מטרים, והוא בנוי על גבי בסיס ריבועי שאורך צלעו הוא 123 מטרים. במקדש ישנן תשע קומות (נקראות גם פלטפורמות). ששת הקומות התחתונות הן בצורת ריבוע ושלושת העליונות עגולות. בקומה העליונה נמצאים 72 סטופות קטנות המקיפות סטופה גדולה הנמצאת במרכז. כל סטופה היא בצורת פעמון ויש בה מספר חללים למטרות קישוט, שבתוכם מוצבים פסלים של בודהה.
לצורך בניית המקדש נכרו מהנהרות הסמוכים כ-55,000 מטרים מעוקבים של אבן . האבנים נחצבו לפי הגודל הרצוי, הועברו לאתר והונחו בו ללא טיח או מלט. על מנת לחבר את האבנים השתמשו בידיות מסוקסות, חריצים ומחברים. התבליטים נוצרו במקום לאחר שהושלמה בניית המקדש. המונומנט כולל בתוכו מערכת לניקוז מי הגשמים. על מנת להימנע מהצפה נבנו בכל פינה של 100 הצינורות גרגוילים בצורת ענקים או מאקארה (יצור מהמיתולוגיה ההינדית).
העיצוב של בורובודור הוא חריג בקרב המקדשים שנבנו למטרת פולחן לבודהה. בורובודור בנוי על גבעה טבעית, בשונה ממקדשים אחרים שבנויים על מישור. אולם, שיטת הבנייה של בורובודור דומה לזו של מקדשים אחרים בג'אווה. בבורובודור אין חלל פנימי כמו במקדשים אחרים, וצורתו הכללית היא דמוית פירמידה, ובהתחלה שיערו כי הוא סטופה ולא מקדש . סטופה משמשת כמקדש זוטא עבור בודהה. במקרים מסוימים הסטופות נבנו כסמלים קישוטיים של הבודהיזם. לעומת זאת, מקדש שימש כבית עבור האלוהים ויש בו חללים פנימיים שבהם ניתן לקיים את פולחן הדת. מורכבותו של בורובודור מלמדת על כך שהוא למעשה מקדש. טקסי הדת הקהילתיים בבורובודור התבצעו בצורת עלייה לרגל. העולים לרגל הונחו דרך מערכת מדרגות ומסדרונות המובילים אל הקומה העליונה. כל קומה מייצגת שלב אחד של ההארה. מסלול זה תוכנן כך שישקף בצורה סמלית את הקוסמולוגיה הבודהיסטית .
אין מידע רב על גונאדהארמה, שהוא האדריכל שבנה את בורובודור . שמו ידוע על סמך סיפורי עם ואגדות ג'וואיות, והוא אינו מופיע בכתובות עתיקות כלשהן. נאמר עליו כי הוא "... נושא את מקל המדידה, יודע חילוק וחושב שהוא מורכב מחלקים". יחידת המידה הבסיסית שבה הוא השתמש בבורובודור היא טאלה, המוגדרת כאורך פני האדם מקו השיער שבמצח עד לקצה הסנטר, או המרחק המרבי שבין קצה האגודל לאצבע האמצעית . גודל יחידת מידה זו משתנה בין אנשים שונים, אך קנה המידה של בורובודור הוא אחיד. בסקר שנערך ב-1977 התגלה יחס של 4:6:9 מסביב למונומנט. האדריכל השתמש בנוסחה על מנת לבנות את בורובודור באופן מדויק . התברר גם כי הנוסחה ששימשה לבניית בורובודור תקפה גם לגבי מקדשי פאוון ומנדהוט הסמוכים. על פי השערת הארכאולוגים לנוסחת היחס ולממדי הטאלה ישנן משמעויות קלנדריות, אסטרונומיות וקוסמולוגיות, בדומה למקדש אנגקור ואט שבקמבודיה .
מבחינה אנכית נהוג לחלק את המבנה הראשי לשלושה חלקים: בסיס (או רגל), גוף וראש, הדומים לשלושת המקטעים הראשיים בגוף האדם . גובה קירות קומת הבסיס הוא ארבעה מטרים, וצורתה היא ריבוע שאורך צלעו הוא 123 מטרים . הגוף בנוי מעל לבסיס ומורכב מחמש קומות נוספות בצורת ריבוע בגבהים ההולכים וקטנים. גובה קומת הגוף הראשונה הוא שבעה מטרים. כל קומה מהקומות הגבוהות יותר נמוכה בשני מטרים מזו שמתחתיה, כך שבכל שלב יש מסדרון נמוך. הראש מורכב משלושה משטחים עגולים שכל אחד נתמך על ידי שורה של סטופות מחוררות, המסודרות במעגלים קונצנטריים (בעלי מרכז משותף). במרכז הראש נמצאת הכיפה הראשית, שפסגתה היא הנקודה הגבוהה ביותר בבורבודור, ונמצאת בגובה של 35 מטרים מעל פני הקרקע. הגישה לחלק העליון של המקדש היא דרך מדרגות המתחילות במרכז כל אחד מהצדדים שבהם יש גם כמה שערים, שעליהם משקיפים 32 פסלי אריות. הכניסה הראשית נמצאת בצדו המזרחי של המקדש, ושם גם נמצאים התבליטים הנראטיביים הראשונים. במורד הגבעה נמצא גרם מדרגות המחבר את המקדש למישור שמתחתיו.
שלושת החלקים של בורובודור מסמלים את שלושת השלבים בהכנה הנפשית לקראת המטרה הסופית לפי הקוסמולוגיה הבודהיסטית: קאמאדהאטו (עולם הרצונות), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה) . קאמאדהאטו מיוצג על ידי הבסיס, רופאדהאטו על ידי חמישה משטחים ריבועיים (הגוף), וארופאדהאטו מיוצג על ידי שלושת המשטחים העגולים והסטופה שבראש המקדש. למאפיינים האדריכליים של שלושת השלבים יש משמעויות מטפוריות. לדוגמה, קישוטים מרובעים ומדויקים ברופאדהאטו הופכים בהדרגה למשטחים עגולים ישרים בארופאדהאטו, על מנת לתאר כיצד עולם הצורות - היכן שלבני אדם יש גוף ושם - הופך לעולם חסר הצורות .
ב-1885 התגלה באקראי מבנה חבוי הנמצא מתחת לבסיס המקדש . בתוך "הרגל החבויה" נמצאו תבליטים, ש-160 מתוכם הם תבליטים נראטיביים המתארים את הקאמאדהאטו. התבליטים הנותרים הם לוחות שעליהם יש כתובות, שהיו, ככל הנראה, הוראות עבור הפסלים . הבסיס האמיתי מוחבא על ידי בסיס נוסף, שמטרתו אינה ידועה. ההשערה היא כי הבסיס האמיתי כוסה על מנת למנוע את שקיעת המונומנט דרך הגבעה . לפי ואסטו שאסטרה (ספר הודי עתיק על אדריכלות ותכנון ערים) הבסיס הנוסף נבנה כיוון שהבסיס המקורי לא נבנה בצורה מדויקת. ללא קשר למטרתו האמיתית, הבסיס הנוסף נבנה בצורה מדויקת תוך הקפדה מרבית על הפרטים העדינים ביותר.
| פיזור התבליטים הנרטיביים | |||
|---|---|---|---|
| חלק | מיקום | סיפור | מספר תבליטים |
| הבסיס החבוי | קיר | חוק הקרמה | 160 |
| הגלריה הראשונה | הקיר הראשי | לידתו של בודהה | 120 |
| ג'אטאקה/אבאדאנה | 120 | ||
| מעקה | ג'אטאקה/אבאדאנה | 372 | |
| ג'אטאקה/אבאדאנה | 128 | ||
| הגלריה השנייה | מעקה | ג'אטאקה/אבאדאנה | 100 |
| הקיר הראשי | חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה | 128 | |
| הגלריה השלישית | mהקיר הראשי | חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה | 88 |
| מעקה | חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה | 88 | |
| הגלריה הרביעית | הקיר הראשי | חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה | 84 |
| מעקה | חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה | 72 | |
| סך הכל | 1,460 | ||
בבורובודור יש כ-2,670 תבליטים בודדים, מתוכם 1,460 הם נרטיביים ו-1,212 הם קישוטיים. התבליטים מכסים את חזיתות המקדש ואת המעקות שלו. שטח הפנים הכולל של התבליטים הוא 2,500 מ"ר, והם נמצאים בבסיס המקדש החבוי ובחמשת הקומות המרובעות.
התבליטים הנרטיביים מספרים את הסיפור של סודהאנה ומאנוהארה, והם מקובצים ל-11 סדרות המקיפות את המקדש באורך כולל של 3,000 מטרים. בבסיס המקדש החבוי נמצאת הסדרה הראשונה הכוללת 160 תבליטים נרטיביים, ועשר הסדרות הנותרות מפוזרות לאורך הקירות והמעקות בארבע גלריות המתחילות בגרם המדרגות שבכניסה המזרחית. את התבליטים הנרטיביים שעל הקירות קוראים מימין לשמאל, ואילו את אלה שעל המעקות קוראים משמאל לימין. דבר זה מתאים לפראדאקסינה שהוא טקס ההקפה המבוצע על ידי העולים לרגל שהולכים בכיוון השעון בזמן שהמקדש נמצא מימינם.
בבסיס החבוי מתואר חוק הקרמה. בקירות של הגלריה הראשונה יש שתי סדרות של תבליטים, שכל אחת מהן מורכבת מ-120. החלק העליון מתאר את הביוגרפיה של בודהה, והחלק התחתון של הקיר והמעקות בגלריה הראשונה והשנייה מספרים את סיפור חייו הקודמים של בודהה. שאר התבליטים מוקדשים למסעו של סודהאנה, שהסתיים כאשר הוא הגיע לחוכמה המושלמת.
הסיפורים הבאים מתוארים בתבליטים:
בבורובודור מוצבים פסלי בודהה רבים המתארים מצבים שונים שלו. פסלי הרגליים המוצלבות ממוקמים בתנוחת לוטוס ומפוזרים בחמשת הקומות המרובעות (רופאדהאטו) ובקומה העליונה.
פסלי בודהה ממוקמים בתוך נישות הנמצאות ברופאדהאטו, והם מסודרים בשורות בצדיו החיצוניים של המעקות, כאשר מספרם הולך ופוחת לקראת הקומה העליונה. במעקה הראשון והשני יש 104 נישות כל אחד, בשלישי 88, ברביעי 72 ובחמישי 64 (סך הכול 432 פסלים). בשלושת הקומות המעגליות פסלי הבודהה נמצאים בתוך סטופות מחוררות. בקומה המעגלית הראשונה יש 32 סטופות, בשנייה 24 ובשלישית 16 (סך הכול 72 סטופות). בזמן בניית המקדש היו בו 504 פסלים, ומתוכם נפגעו 300 (בעיקר לקיחת הראש שלהם). 43 פסלים נוספים נעלמו. מאז גילויו של בורובודור נגנבו ראשי פסלים כפריטי אספנות, בעיקר עבור מוזיאונים מערביים.
במבט ראשון נראה כי יש דמיון רב בין פסלי הבודהה, אך ישנם הבדלים עדינים ביניהם מבחינת היבטים שונים של המיקום (מודרה) ותנוחת הידיים. חמש קבוצות מודרה: צפון, מזרח, דרום, מערב וזנית, מייצגים את חמשת רוחות השמיים לפי המהיינה. בארבעת המעקות הראשונים נמצאים ארבע המודרות הראשונות: צפון, מזרח, דרום ומערב, שבהם מוצבים ארבעה פסלי בודהה לפי ארבעת כיווני המצפן. לפסלי הבודהה הנמצאים במעקה החמישי ובתוך הקומה העליונה, 72 במספר, יש מודרה זהה: זנית. כל מודרה ייחודית מבחינה סימבולוגית.
ב-1885, כאשר פורסם שיושב ראש החברה הארכאולוגית ביוגיאקארטה גילה את הבסיס החבוי, זכה בורובודור לתשומת לב ציבורית. בין 1890 ל-1891 צולמו מספר תצלומים של התבליטים בבסיס זה. הגילוי גרם לממשלת הודו המזרחית לפעול למען הגנה על המונומנט. ב-1900 החליטה הממשלה להקים ועדה בת שלושה חברים שתעריך את המצב של בורובודור: ברנדס, היסטוריון של האמנות, תאודור ואן ארפ, מהנדס צבאי הולנדי, וואן דה קאמר, מהנדס בנייה ממחלקת העבודות הציבוריות.
ב-1902 חשפה הוועדה את תוכניתה, שכללה שלושה שלבים:
ההערכה היא כי עלות העבודות הכוללת באותה תקופה עמדה על 48,800 גילדן הולנדי.
עבודות השיקום התבצעו בין 1907 ל-1911, והן היו מבוססות על המלצותיו של תאודור ואן ארפ. בשבעת החודשים הראשונים הפועלים התרכזו בחפירות מסביב למקדש בחיפוש אחר ראשי בודהה ותבליטי אבן חסרים. ואן ארפ פירק ובנה מחדש את שלושת הקומות המעגליות העליונות ואת הסטופות. במהלך העבודות הוא גילה כי יש ביכולתו לעשות דברים נוספים על מנת לשפר את מצבו של המקדש; הוא הגיש הצעה נוספת שאושרה, וכתוצאה מכך התווספו 34,600 גילדנים לתקציב העבודות. בשלב זה נראה היה כי בורובודור חזר להיות כפי שהוא היה בשיא פריחתו.
בגלל התקציב המוגבל המטרה הראשונית של עבודות השיקום הייתה לנקות את התגליפים והתבליטים, וואן ארפ לא פתר את בעיית הניקוז. בתוך 15 שנים קירות הגלריות היו ספוגים במים, וניתן היה להבחין בסדקים והתפוררות בתבליטים. ואן ארפ השתמש בבטון נטול מלחים-אלקליים וסידן הידרוקסיד, והעביר אותן לתוך המקדש. פעולה זו גרמה לכמה בעיות, כך שנוצר צורך דחוף בעבודות חידוש נוספות.
מאז עבודות השיקום שהחלו ב-1907 נערכו מספר סבבי עבודות נוספים, אך הם לא סיפקו למקדש את ההגנה המלאה שהוא היה זקוק לה. בשלהי שנות ה-60 הממשלה האינדונזית ביקשה מהקהילה הבינלאומית לסייע לה במאמץ חידוש גדול של המקדש. בשנת 1973 הוכנה תוכנית-אב לשיקום בורובודור. הממשלה האינדונזית ואונסק"ו החלו בפרויקט שיקום נרחב שנמשך בין 1975 ל-1982. היציבות של יסודות המקדש חוזקה, וכל 1,460 התבליטים נוקו. השיקום כלל את פירוק חמש הקומות ושיפור הניקוז באמצעות שיבוץ תעלות מים בתוך המקדש. הוסיפו שכבות בלתי חדירות ומסננות מים למקדש. בשיקום נטלו חלק כ-600 עובדים, ועלותו הכוללת הייתה 6,901,243 דולר אמריקני .. לאחר שהעבודות הללו הושלמו אונסק"ו הכריז על בורובודור ב-1991 כעל אתר מורשת עולמית.
