אתרים ארכאולוגיים ב Ghorein

מונפור (מבצר)

7.9/10

מבצר המוֹנפוֹר (לעתים מכונה בטעות מונפורט) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בסמוך לקיבוץ אילון, כ-13 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר נהריה. שלא כמו שאר מבצרי הצלבנים בארץ ישראל, מבצר זה הוקם למטרות לא צבאיות והחל את דרכו כחווה חקלאית טרם הפך לאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבניה המבוצרת של ימי הביניים בישראל. האתר הוא גן לאומי בתוך שמורת הטבע נחל כזיב.

היסטוריה

המקום בימי קדם

חפירות ארכאולוגיות אשר נערכו במבצר וסביבותיו העלו ממצאים למן תקופת שלטון האימפריה הרומית באזור ועד לתום התקופה הביזנטית במאה ה-7. המטבעות, החרסים ושאר הפריטים אשר נתגלו במקום מעידים על קיומו של יישוב קדום אשר חלק מהחוקריםШаблон:מקור מזהים אותו כ"קצטרא דגליל" - "מצודת הגליל", אשר מוזכר בתלמודШаблон:מקור. מבדיקה של אבני הבניין של המבצר עולה כי הן נחצבו וסותתו בתקופת בית שני, ככל הנראה לצורך בנייתה של מצודה רומית אשר שרידיה מצויים מדרום למבצר של ימינו.

הקמת המבצר הצלבני

מבצר מונפור בגלגולו הצלבני הוקם באמצע המאה ה-12 על ידי בני משפחת דה מיילי (De Milly), משפחת אצילים ממוצא צרפתי אשר קבלו לידיהם את הנחלה הגלילית שבירתה הייתה מעיליא. במעיליא השתכנו האצילים במבצר אשר כונה "מבצר המלך" (Chateau de roi בצרפתית ו־Castellum Regis בלטינית) אשר נבנה בתחילת המאה ה-12 כרכושו הפרטי של מלך ממלכת ירושלים. את מבצר מונפור בנו האצילים לבית דה מיי כחווה חקלאית מבוצרת אשר הייתה חלק ממערכת של 36 כפרים וחוות מסוג זה שנכללו בתחומי נחלתה של המשפחה.

בשנת 1179 נשא מקורבו של המלך, האציל ז'וסלין דה קורטניי לאישה את אגנס לבית דה מיי, ובכך ירש את מעיליא וסביבותיה ובכלל זה גם את החווה אשר עתידה להפוך למבצר המונפור. במרוצת השנים שחלפו מאז הקמתה צברה החווה חשיבות ובעקבות כך פיארו היושבים בה את המבנים אשר הרכיבו את המתחם וחיזקו את הביצורים המקיפים אותו.

הכיבוש המוסלמי

בשנות השמונים של המאה ה-12 החל עידן חדש בתולדותיה של ארץ ישראל עם תחילת מסעי הכיבוש של השליט המוסלמי צלאח א-דין. הכיבוש המוסלמי של ממלכת ירושלים החל למעשה בשנת 1185 והגיע לשיאו בשנת 1187 בקרב קרני חיטין, שם השמידו כוחותיו של המצביא המוסלמי את מרבית הצבאות הצלבנים שנכחו באותה העת בממלכה. לאחר הניצחון בקרני חיטין נפתחה דרכו של צלאח א-דין אל עבר ירושלים אשר נפלה לידיו לבסוף באוקטובר 1187. לאחר כיבוש ירושלים החלו הצלבנים נכנעים בפני הצבאות המוסלמים וכך נפלה גם נחלת מעיליא ומבצר המונפור בתוכה לידיים מוסלמיות.

המוסלמים, בדומה לקודמיהם הצלבנים, לא יחסו חשיבות מיוחדת לחוות המונפור המבוצרת וההרוסה, בעיקר בשל מיקומה בפנים הארץ רחוק מהגבול ומדרכים ראשיות. על תקופת השלטון המוסלמי במונפור ידוע לנו אך מעט, משום שבעליו החדשים של המבצר כמעט ולא שיפצו או שיקמו את הריסותיו לאחר שכבשו אותו.

ניצחונותיו של צלאח א-דין היו הגורם המרכזי לתחילתו של מסע הצלב השלישי אשר הובל בידי ריצ'רד הראשון מאנגליה, והסתיים בהפסד של המוסלמים וכיבוש רובה של ארץ ישראל על ידי הצלבנים. בהסכם רמלה, שנחתם בשנת 1192, הוקמה ממלכת הצלבנים בפעם השנייה, אולם בגבולות מצומצמים מאלה בהם נתחמה בעבר, כאשר עיקר שטחה של הממלכה משתרע לאורך מישור החוף מיפו ועד לצור.

חידוש השלטון הצלבני

לאחר שהושבה לידי הצלבנים, חולקה נחלת מעיליא בין שלוש בנותיו של ז'וסלין דה קורטניי. את השליטה בהריסות המונפור קיבל לידיו חתנו של דה קורטניי הרוזן אוטו פון האנברג. חשיבותו האסטרטגית של המבצר בתקופה זו נותרה פחותה כשהיתה, אולם חשיבותו המדינית גברה ביותר וזאת בשל קרבתו הפיזית לבירתה החדשה של הממלכה - עכו. אולם חשיבות חדשה זו לא מנעה מפון האנברג למכור את הריסות המבצר בשנת 1229 לאבירי המסדר הטווטוני.

אבירי המסדר, אשר רכשו גם את המבצר שבמעיליא, החלו משפצים את מבצר המונפור עוד לפני שהושלמה רכישתו הרשמית. בעקבות סכסוכים פנימיים שהתגלעו בין אבירי המסדר הטווטוני לבין האבירים ההוספיטלרים והטמפלרים נאלצו הטווטונים לעזוב את עכו הבירה לישוב משל עצמם. בחירתם הטבעית הייתה מבצר המונפור. פנייה רשמית של ראש המסדר, הרמן פון זלצה, לאפיפיור גרגוריוס התשיעי הביאה למסדר תרומות רבות מצד עולי רגל ואזרחים אירופאים לטובת שיפוצו של משכנם החדש. בעזרת תרומות אלו בנו האבירים הגרמניים את המבצר המפואר ששרידיו עומדים על תילם עד לימינו.

האבירים העתיקו אל המקום את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם. בשלב זה חדל המקום מלתפקד כחווה חקלאית והחל משמש כמבצר לכל דבר. האבירים הטווטונים הרחיבו את הביצורים ובנו במרכזם "מגדל עוז", אשר שימש כמצודה פנימית בתוך המבצר. מגדל עוז זה הוא החלק הנראה כיום לעין כאשר מבקרים במקום.

הכיבוש הממלוכי

בשנת 1266 הגיע לשערי המונפור הסולטן הממלוכי בייברס. בייברס הטיל מצור על המבצר, אולם האבירים הטווטונים הגנו על אחוזתם ואילצו את התוקפים הממלוכים לסגת כלעומת שבאו. חמש שנים מאוחר יותר, לאחר שכבש את רוב מעוזי הצלבנים בגליל, שב בייברס אל המונפור, הפעם בליווי מספר גדודי הנדסה מצבאותיו. המצור שהוטל על המבצר נמשך שבעה ימים, במהלכם מוטטו חפריו של הסולטן את החומה הדרומית החיצונית של המבצר ואיפשרו לכוחות הממלוכים לשעוט לקרבו.

האבירים הטווטונים התבצרו במעלה מגדל העוז וניהלו משם את הלחימה בפולשים הממלוכים. אולם קרבות ההגנה במקום ארכו זמן קצר בלבד, ולאחר דין ודברים בין מנהיגי המסדר לבייברס התיר להם האחרון לעזוב את המבצר כשכל רכושם עימם ולשוב לעכו. הארכיון הטווטוני הועבר בשלמותו לעכו וכעבור מספר שנים, עם קץ הממלכה הצלבנית בארץ ישראל, הועברו בשנית לחבל טירול שבאוסטריה, שם הם מהווים מקור חשוב ביותר לחקר ההיסטוריה הצלבנית בארץ ישראל עד לימינו.

לאחר כניעת הטווטונים בפני בייברס, פקד הסולטן הממלוכי על הרס המבצר, וזאת כדי למנוע מהצלבנים לשוב וליישב אותו. חלקו הגדול של המבצר נהרס כליל, ורק מגדל העוז המבוצר היטב הכניע את המחריבים הממלוכים ונשאר שלם במידה רבה.

לאחר החורבן המשיכו חורבות המבצר לעמוד בשיממונן מסוף המאה ה-13 ועד לימינו, למעט תקופת שיפוץ קצרה שהונהגה במקום בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר, המושל הבדואי של הגליל תחת סולטני האימפריה העות'מאנית.

המבצר בתקופה המודרנית

החפירות הארכאולוגיות הראשונות באתר נערכו בשנת 1926 על ידי משלחת מטעם מוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק. בחפירות אלו נמצאו כלי נשק, חלקי שריון, פסלים ושברי זכוכיות מחלונות הויטראז' של הכנסייה הטווטונית. הארכאולוגים חשפו במקום את שרידיו של מגדל העוז, כמו גם שרידי מבנים מהתקופה הצלבנית אשר נמצאים למרגלות המבצר ונחשבים כיום לאזור המגורים של הפועלים אשר עיבדו את אדמות המבצר בתקופת היותו חווה חקלאית.

שמותיו של המבצר

מספר חוקרים מזהים את מבצר המונפור כמקום ישובו של היישוב "קצטרא דגליל" מתקופת התלמוד. השם, שפרושו "מצודת הגליל", היה שם נפוץ בתקופת התלמוד, ונועד לציין יישובים נוכריים אשר התפתחו סביב למצודות רומיות ואשר עיינו לרוב את האוכלוסייה היהודית של אותה התקופה.

עם ביצור המקום לראשונה במאה ה-12 קיבל המקום את השם מצודת המלך החדשה (בלטינית: Castellum nouwn regis) וזאת כדי להבדילה מ"מצודת המלך" אשר ניצבה במעיליא הסמוכה. מאחר ובעת ביצור המונפור לראשונה חדלה מצודת המלך להיות רכוש של מלכי ממלכת ירושלים השתרש במאה ה-12 השם Castellum nouwn ("המצודה החדשה") כשמו של המבצר החדש.

שמו הנוכחי של המבצר, מונפור, מופיע לראשונה בתעודה משנת 1229, השנה בה נמכר לאבירי המסדר הטווטוני. המסמך המזכיר את המונפור כמבצר נוצרי הוא חוזה ההסכמה שנחתם בין פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבין הסולטן המצרי אל כאמל. מקור השם מונפור הוא מהשפה הצרפתית (Montfort) ופירושו "ההר החזק". שם זה ניתן ככל הנראה על ידי שליטיו הצרפתים של המבצר טרם מכירתו לאבירים הגרמנים.

עם העברת הבעלות על המבצר לידיים גרמניות שונה שמו בהתאמה ל"שטרקנברג" (Starkenberg), שם המהווה תרגום מילולי לגרמנית של השם מונפור.

לאחר הכיבוש הממלוכי ניטש המבצר ונשכח מהתודעה. בתקופת השלטון העות'מאני נודע המבצר בשמו הערבי - "קלעת קוריין" (ﻗﻠﻌﺔ ﺍﻠﻘﺮﻴﻦ) שפירושו מבצר הקרן הקטנה. שמו הערבי של המבצר הוענק גם לנחל כזיב הזורם תחתיו ואשר ידוע בערבית כואדי קוריין.

מבנה המבצר

בתקופת הצלבנים חלש המבצר על שטח נרחב, שמקורו עוד בימים בהם היה המבצר חווה חקלאית מבוצרת. את אדמות החווה, אשר השתרעו ממיקומו הנוכחי של המבצר ועד למורדות נחל כזיב, הקיפו מספר חומות אשר הגדירו את שטחה של החווה. לאחר הפיכתה של החווה למבצר הכספות של המסדר הטווטוני, ננטשו השטחים הנרחבים אשר הקיפו את המבצר המרכזי, ועיקר החיים במבצר התרכז אל תוך החלק המבוצר אותו אנו מכירים כיום.

חלק זה נבנה בצורת מבנה ארוך וצר, הבנוי מאגפים מדורגים אשר נבנו לאורך הקרן הטבעית עליה ממוקם המבצר. בדרומו של המבצר, מעל החפיר המלאכותי אשר נכרה על ידי האבירים כדי למנוע התקרבות של כלים הנדסיים למיטוט החומות, ניצב מגדל העוז של המבצר. חלק זה היווה מעין "מבצר בתוך מבצר" ושימש למגורי שליט המבצר בעיתות שלום. בעת מלחמה שימש חלק זה כמצודה פנימית, מעין מפלט אחרון למגיני המבצר באם נפרצו חומותיו.

מצפון למגדל העוז ומפלס אחד מתחתיו הוקם החלק המנהלתי של המבצר. בחלק זה שכנו סדנאות המלאכה ליצור הנשק, מטבח, חדר סעודה גדול, גת לדריכת ענבים ואולם קטן. מצפון לחלק זה נבנתה כנסייה שרק חלקה הדרומי שרד עד ימינו.

מהכנסייה נבנו מדרגות אשר ירדו אל אולם האבירים, ה"רפקטוריום". גגו של אולם זה נתמך על ידי שתי שורות של אומנות מתומנות. שתיים מאומנות אלו, הניצבות כיום במקום, מעידות על הפאר הרב בו נבנה אולם זה. רצפת הרפקטוריום שימשה כגג המרתפים של המבצר, בו נשמרו סחורות ומזון כמו גם, כך משוער, אוצרות המסדר הטווטוני אשר שוכנו במקום.

במפלס רצפת המרתפים נבנה מגדל רם, אשר ניצב על קיר תומך ושהשקיף בעבר על מורדות השלוחה הצפוניים.

את שרידי המבצר אשר נראים כיום הקיפה בזמנו חומת אבן, אשר יחד עם החפיר שנכרה בדרומו של המבצר שימשה כקו הגנה ראשון בפני תוקפים אפשריים. שרידים מחומה זו נמצאים כיום בהיקף החיצוני של המבצר, ובעיקר במורדות הצפוניים שלו.

במורד השלוחה, על גדותיו של נחל כזיב, נמצא מבנה בעל שתי קומות ובתוכו מספר אולמות, אשר השתמר היטב. מבנה זה שימש בזמן פעילות החווה המבוצרת כמקום מגוריהם של הפועלים והעבדים אשר שימשו לתפעול החווה ועם הפיכתו של המקום למפקדת המסדר הטבטוני בארץ ישראל שימש את האבירים יושבי המבצר. במשך שנים רבות התקיימה אגדה לפיה המבנה מקושר למרתפי המבצר במעבר סודי. בשנת 2005 חשפו מספר ארכאולוגים חובבים פתח כניסה למנהרה אשר לפי הסברה קישר בין המבנה למבצר. במהלך חקירת המנהרה התגלה כי המעבר נחסם באמצעו בעקבות מפולת סלעים. לאור גילוי זה הוחלט לאטום את המעבר מטעמי בטיחות. בסמוך למבנה הוקם סכר שאגר את מי נחל כזיב. מהבריכה אשר נוצרה מעל הסכר נלקחו המים להשקית אדמות החווה ותושביה. מים אלו גם שימשו להפעלת מספר טחנות קמח.

חלקים עיקריים במבצר

  1. שרידי חפיר
  2. מגדל העוז
  3. האזור המנהלתי
  4. כנסייה
  5. רפקטוריום - אולם האבירים
  6. מרתפים
  7. המגדל הצפוני
  8. שרידי החומה החיצונית

קישורים חיצוניים

פרסם תגובה
טיפים ורמזים
Maria Mukha
10 אַפּרִיל 2015
Невероятно красивые руины крепости с потрясающим видом
Ester G. Barak
25 May 2013
לאחר המסלול בירידה, תמיד, תמיד יש עליה בחזרה B- )
Avi Ben Ami
10 February 2012
מסלול הליכה בירידה
מקום
מפה
כתובת

1.2km from 23, גורן, ישראל

קבל הוראות
אזכור

Monfort על Foursquare

מונפור (מבצר) על Facebook

Shangri Hila Cabin

החל $154

sea& mountain

החל $0

Chateau Prestige - Luxury Estates

החל $230

In Front Of The View Lodge

החל $170

Kibbutz Eilon Travel Hotel

החל $85

Atzulat Hanof

החל $344

מראות מומלצות סמוך

ראה הכל ראה הכל
הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
ראש הנקרה

ראש הנקרה היא שמורת טבע ייחודית, הנמצאת בקצהו הצפוני של חו

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
בית לוחמי הגטאות

בית לוחמי הגטאות ע'ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד הוא מוז

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
הר מירון

הר מירון הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן. פסגתו מתנש

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
עכו

עַכּוֹ (בערבית: عكا – 'עכא') היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובל

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
מסגד אל-ג'זאר

מסגד אל-ג'זאר (ערבית مسجد الجزار) הוא מסגד השוכן ברחוב אל-ג'זאר ב

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
מגדל הזבובים

מגדל הזבובים, (ידוע גם בשמו בערבית 'אל מנארה') הוא מבנה מבוצר השוכן

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
חאן אל-עומדאן

חאן אל-עומדאן (בערבית: خان العمدان; מילולית: 'חאן העמודים') שו

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Toron

Toron, now Tibnin or Tebnine in southern Lebanon, was a major Crusader

אטרקציות תיירותיות דומות

ראה הכל ראה הכל
הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
מאצ'ו פיצ'ו

מאצ'ו פיצ'ו (בקצ'ואה: Machu Pikchu, יש לקרוא: מאצ'וּ‏ פיקצ'‏וּ. בע

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
אלג'הויוק

אָלָגָ'הויוק (גם אלג'ה הויוק, בטורקית: Alacahöyük) הוא אתר ארכאולוג

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
כפר נחום

כפר נחום היה ישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא רחוק מכורזים, בת

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
טרמסוס

טרמסוס (ביוונית: Τερμησσός) הייתה עיר חשובה בפסידיה, בשטחי טורקיה ה

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
טרויה

טרויה או איליון (יוונית Τροία או Ίλιον; לטינית Troia או Ilium; טורקית

ראה את כל מקומות הדומים