קטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: מדינה
וולינגיואן (בסינית: 武陵源; בפין-יין: Wǔlíng Yuán) הוא אזור נוף ועניין היסטורי במחוז חונאן שבמרכז סין. הוא ידוע בשל כ-3,100 עמודי הקוורציט (אבן חול שעברה התמרה), רבים מהם מעל לגובה של 200 מטרים ותופעות הקארסט המרובות באבן הגיר. ב-1992 הכיר ארגון אונסק"ו בוולינגיואן כאתר מורשת עולמית.
שמורת וולינגיואן שוכנת בנציבות עירונית ז'אנְגְגְ'יָאגְ'יֵה (Zhangjiajie) במרכז מחוז חונאן, כ-270 קילומטרים צפונית מערבית לצ'אנגשה ו-480 קילומטרים דרומית מערבית לווהאן בירת מחוז חוביי. השמורה שוכנת בין ל- בחלק המזרחי של רכס וולינג, רכס המשתרע מצ'ונגצ'ינג במערב ועד מערב חונאן במזרח. שטח השמורה 264 קמ"ר ובנוסף יש סביבה שטח של 127 קמ"ר המוגדר כשטח חיץ ומנוהל על ידי הגוף המנהל גם את השמורה. השמורה נחלקת לשלושה אתרי טבע שלכל אחד מהם ייחוד משלו: פארק היער הלאומי גָ'אנְגְגְ'יָאגְ'יֵה (张家界 ) הר טְיֶינְדְזֶה (天子山) ועמק סוּאוֹסי (索溪峪). גובה האתר נע בין 450 מטרים ל-1,264 (טוּאָרוָאנְגְיְוֵּ'ה פֶנְג - פסגת הארנבת המביטה בירח). השטח כולל את כל אגן הניקוז של ערוץ הנחל סְווֹשִׂי (Suoxi) שמתפתל בשמורה לאורך 69 קילומטרים.
תצורת הנוף הבולטת בנוף ומכסה כשני שלישים ממנו הם 3,103 עמודי אבן חול קוורציטית, רבים מהם מעל לגובה של 400 מטרים. העמודים מורכבים ברובם (בין 75% ל-95%) קוורץ והם בנויים משכבות עבות של קוורציט וביניהן שכבות דקות של נציץ-פורפיר או פצלים. לאורך העמודים יש סדקים שהתרחבותם הייתה הגורם העיקרי ליצירת עמודים אלו והערוצים ביניהם. בין העמודים זורמים פלגי מים שיוצרים מדי פעם בריכות ומפלים. האתר ידוע כ"אתר 800 הפלגים", אבל בפועל יש בו כ-60 פלגי מים שמרביתם נשפכים לנחל סְווֹשִׂי. חלק מהפלגים זורם מתחת לקרקע. על אחד מפלגים אלו הוקם סכר שיצר את אגם בָּאופֶנְג (Baofeng). האגם משמש לנופש, לבקרת שיטפונות, כמקור למי שתייה וכבית גידול לסלמנדרת ענק סינית.
תופעה גאולוגית בולטת נוספת באתר היא צורות הקארסט שנוצרו באבן הגיר (שליש משטח השמורה מכוסה באבן גיר), בייחוד מערות, שכ-40 מהן מצויות בשטח האתר וכוללות תופעות של נטיפים וזקיפים. המערה הארוכה ביותר היא מערת חואנלונג (黄龙 - "הדרקון הצהוב") שאורכה 11 קילומטרים (בין עשר המערות הארוכות ביותר בסין) והכוללת: אגם תת-קרקעי, שני נהרות ושלושה מפלי מים, אחד מהם בגובה 50 מטרים.
האתר כולל שני גשרי אבן טבעיים: שְׂייֵנְזֶ'ן צְ'יָאו (Xianren Qiao - "גשר בני האלמוות") נמתח לאורך של 26 מטרים בגובה של 100 מטרים מעל הערוץ שמתחתיו, וטְייֵנְשְׂיָה דִייִי צְ'יָאו (Tianxia Diyi Qiao - "גשר על פני שמים") אורכו 40 מטרים, רוחבו 10 מטרים וגובהו 15 מטרים והוא נמתח בגובה של 357 מטרים מעל לקרקעית העמק שמתחתיו, הגשר הטבעי הגבוה ביותר בעולם.
האקלים בשטח השמורה הוא סובטרופי גשום. גשמים יורדים כל השנה בשמורת וולינגיואן, כאשר הקיץ חם יחסית וגשום (מרבית הגשמים יורדים בין החודשים אפריל ואוגוסט) והחורף - קר ויבש יחסית. הטמפרטורה הממוצעת בשמורה, כפי שנמדד לאורך 30 שנים, היא 16.4°C והיא נעה בין 4.8°C בחודש ינואר ל-27.3°C בחודש יולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת לאזור זה היא 1,427 מילימטרים. שלג יורד בחלק מהשנים, וערפל וענני כבשים נפוצים למדי והם מוסיפים נופך דרמטי לנוף העמודים באתר.
שמורת וולינגיואן שוכנת באזור הפיטוגאוגרפי של מזרח אסיה, ושימשה מקלט למינים קדומים רבים בתקופת עידן הקרח של הרביעון.
99% משטח השמורה מכוסה בצמחייה וכ-85% מכוסה ביער. בשמורה נמנו 3,000 מינים של צמחים, מתוכם 600 מינים של עצים (המתחלקים בין 252 סוגים ו-94 משפחות) המתחלקים שווה בשווה בין מינים השייכים לאקלים הטרופי והסובטרופי לבין מינים השייכים לאקלים הממוזג. לרבים ממינים אלו יש ערך כלכלי, כמקור לעץ, בשימוש ברפואה או למטרות נוי. בין המינים, כאלו המוגדרים בסיכון.
מיני הצמחייה תלויים בגובה.
אחד הסקרים בשמורה מונה 116 מינים של חולייתנים המשתייכים ל-50 משפחות: 12 מינים של דו-חיים, 17 מינים של זוחלים, 53 מיני עופות ו-34 מיני יונקים. המספר האמיתי של המינים בשמורה הוא בלא ספק גבוה מכך. סקר אחר של עופות בלבד גילה בשמורה 70 מיני עופות. בין בעלי החיים הבולטים בשמורה: סלמנדרת ענק סינית, פסיון זהוב, טרגופן, דהול, דוב שחור אסייתי, מקוק רזוס, נמר, נמר ערפילי מצוי ואלקרן הגדות.
האזור סביב וולינגיואן נשמר במשך אלפי שנים במצבו הטבעי משום ריחוקו ממרכזי האוכלוסייה ומשום שחלקים רבים בו אינם נגישים. אגדה מקומית טוענת כי אציל מתקופת שושלת האן בשם גָ'אנְגְלְיָאנְג התגורר בבדידות במקום וקבור מתחת להר צִ'ינְגְיֵן (כיום הר גָ'אנְגְגְ'יָאגְ'יֵה). לְיוֹ דְזונְגְיְוֵּ'אן, סופר ידוע מתקופת שושלת טאנג התייחס בכתביו ליופיו של המקום.
מרבית התושבים באזור הם מיעוטים אתניים הכוללים את בני הטוּגְ'יָה, המְיָאו והבָּאי המקפידים לשמור על תרבותם ומנהגיהם הייחודיים.
ב-1988 הכריזה מועצת המדינה על האזור "אזור נוף ועניין היסטורי" והוא הופקד להשגחתו של ממשל הנפה של וולינגיואן שהוקמה באותה שנה, וב-1992 זכתה השמורה למעמד של אתר מורשת עולמית. במקביל לצעדים אלו הלך וגדל מספר התיירים (מרביתם סינים) שפקדו את המקום, וב-1992 ביקרו במקום כמיליון תיירים.
