האטול הינו שונית עגולה וכן מספר איי חול קטנים. שני האיים העיקריים הם אי החול (Sand Island) והאי המזרחי (Eastern Island), המשמשים כאתר קינון למאות אלפי עופות ים.
האטול מהווה טריטוריה של ארצות הברית, המנוהלת על ידי משרד הפנים של ארצות הברית, וכן הינו שמורת טבע המנוהלת על ידי משרד הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.
באטול מידווי נערך קרב מידווי ב-4 ביוני 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה. בקרב זה הביסו כוחות צבא ארצות הברית את כוחות האימפריה היפנית שניסו לכבוש את האטול. קרב זה היווה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה בזירת האוקיינוס השקט.
גאוגרפיה
אטול מידווי הינו חלק משרשרת של איים וולקניים, אטולים, המהווים את שרשרת איי הוואי.
האי נוצר לפני כ- 28 מיליון שנים, בעקבות פעילות געשית תת-ימית, סביבו נוצרו במהלך השנים שוניות אלמוגים המהווים את האטול.
צורת האי שונתה רבות במאה וחמישים השנים האחרונות. בתחילה עבר האי תהליך של פיתוח ובנייה, בעיקר לצרכים צבאיים. אולם בשנת 1988 הוכרז האטול כשמורת טבע והחל מה-22 בנובמבר 2004 נאסרה הכניסה לאי, מתוך כוונה להגן על בעלי החיים והצמחייה בו.
השינויים מעשי ידי אדם כללו לא רק שינויים טופוגרפיים באי, אלא גם שינויים בסוג בעלי החיים והצמחים באי. 75% מ-200 בעלי החיים והצמחים באי הובאו לאי החל מסוף המאה ה-19. בסוף המאה ה-20 נעשו ניסיונות לנקות את האי מזיהום, על ידי פירוק המבנים באי, ניקוי הפסולת וכן הרחקת בעלי החיים שמקורם אינו באי.
היסטוריה
האטול התגלה ב-5 ביולי 1859 על ידי רב החובל נ. ס. מידלברוקס, מפקד אוניית ציד כלבי הים "גמביה". מידלברוקס קרא לאיים על שמו - "איי מידלברוקס", והכריז על האיים כעל שטח של ארצות הברית, בהתאם לחוק איי הגואנו משנת 1856 אשר התיר לאזרחי ארצות הברית להשתלט על איים בלתי מיושבים על מנת לכרות מהם גואנו.
ב-28 באוגוסט 1867, רב החובל ויליאם ריינולדס מאוניית צי ארצות הברית לקאוואנה השתלט על האטול וקרא לו "אמצע הדרך" - באנגלית: "מידווי".
האטול היה השטח הראשון מחוץ לחופי ארצות הברית שסופח על ידי ממשלת ארצות הברית. על אף שהאטול הוא חלק מאיי הוואי, אין הוא שייך למדינת הוואי.
החל משנת 1869 נעשו ניסיונות לפוצץ את השונית על מנת להקים במקום נמל. ניסיון ההתיישבות הראשון משנת 1871, במטרה להקים תחנת אספקה באמצע האוקיינוס במימון הקונגרס של ארצות הברית נכשל, בשל הרדידות של השוניות שגרמה לאוניות לעלות על שרטון.
בשנת 1903 התגוררו באי פועלים של חברת כבלי האוקיינוס השקט (Commercial Pacific Cable Company) בעת הנחת כבל הטלגרף מתחת לאוקיינוס. הפועלים הביאו איתם לאי ציפורים קנריות, דקלים, עצי קוקוס, וכן (בלא כוונה) גם נמלים, תיקנים (ג'וקים), טרמיטים, מרבי רגליים וחרקים אחרים.
שנה מאוחר יותר הציב הנשיא רוזוולט שמירה מטעם הצי על האי, על מנת להגן מפני מתיישבים בלתי חוקיים יפניים, אשר ניסו להתיישב באי מבלי רישיון ממשלת ארצות הברית, וכן הציב 21 חיילי כוחות הנחתים להגן על חיי הבר באי.
בין השנים 1935 - 1941 קו התעופה קליפר סין של חברת קווי תעופה פאן אמריקאן נהגה להוביל נוסעים מסן פרנסיסקו לסין עם עצירות באיי האוקיינוס השקט, ובהם עצירה באי מידווי, בו הוקם מלון בשם "ביקתת גוניוול" (שנקרא על שם ציפורי האלבטרוס שכונו גם ציפורי גוני).
בשל מיקומו במרכז האוקיינוס השקט הייתה לאי חשיבות צבאית רבה, והוא הפך לאתר אספקה של אוניות צי ארצות הברית. החל משנת 1940, עם העלייה במתיחות ביחסי ארצות הברית ויפן, נבנו ביצורים וקווי הגנה באי, וכן נבנה באי בסיס חיל האוויר. היפנים התקיפו את האי בניסיון לכבשו ב-4 ביוני 1942, כששה חודשים אחרי המתקפה על פרל הארבור בהוואי ב-7 בדצמבר 1941.
ניצחון הצי של ארצות הברית בקרב מידווי היה נקודת המפנה בשליטה היפנית באוקיינוס השקט.
בשנת 1950 הופסק השימוש בשדה התעופה המקומי, אולם בשל מלחמת קוריאה חזר חיל האוויר של ארצות הברית להשתמש באי, כנקודת תדלוק ותיקון מטוסים.
בתקופת המלחמה הקרה הייתה באי נקודת האזנה תת-מימית מתוך כוונה לגלות תנועות של צוללות סובייטיות.
ביוני 1969 נערכה פגישה סודית באי בין נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון לבין נשיא דרום וייטנאם נגיון ואן ת'יו.
לאחר תום מלחמת וייטנאם פחתה החשיבות הצבאית של האי, שהפך להיות שמורת טבע ב-22 באפריל 1988.
צי ארצות הברית ניקה את האי מכל הפסולת בו וב-30 ביוני 1997 עזב אחרון אנשי הצי את האי, שהועבר בצו רשמי של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון מיום 31 באוקטובר 1996 לשליטת משרד הפנים של ארצות הברית, ולמינהל הדגה וחיי הבר.
תחבורה
באטול 32 ק"מ של כבישים, נמל אחד (שאינו בשימוש) הנמצא באי סאנד. באי שני מסלולי נחיתה (שאורך כל אחד מהם כ-2,000 מטרים). שדה התעופה באי משמש רק בעתות חירום.
