חאטרה וכיום אלחאדר (ערבית الحضر) היא עיר עתיקה העומדת בחורבנה בלב נווה מדבר במחוז נינאווה בצפון-מערב עיראק, כ-290 ק"מ צפונית-מערבית לבגדאד וכ-110 ק"מ דרומית-מזרחעת למוסול. העיר נוסדה בתקופת הסלאוקים והתקיימה משך כ-500 שנה עד שחרבה בידי הסאסאנים. בשנת 1985 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית.
העיר נוסדה בתקופה הסלאוקית במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס הייתה לחלק מהאימפריה הפרתית. היא הייתה לבירתה של ממלכת ערבה, אחת הממלכות הערביות המוקדמות, אשר חסתה בצילם של הפרתים. חאטרה שישבה בגבולה המערבי של האימפריה הפרתית, הפכה לאזור ספר במאבקם של הפרתים עם הרומאים, ובמהלך המאה ה-2 הדפה העיר בהצלחה את התקפותיו של טריאנוס בשנת 116, ומאוחר יותר של ספטימיוס סוורוס ב-195 וב-198. עם זאת, המצור האחרון על העיר הסתיים בכריתת הסכם בין חאטרה לבין הרומאים ומאז שכן בעיר חיל מצב רומאי. בשנת 238 הצליחה העיר לעמוד בפני התקפותיו של ארדשיר מלך הסאסאנים, אך שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 241 הכריעה שבור הראשון, בנו של ארדשיר, והחריב אותה עד היסוד. ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-10 מוחמד אבן ג'ריר א-טברי איזכר בכתביו את האגדה הערבית לפיה נפלה העיר בשל בגידתה של בתו של מלך חאטרה אשר מסרה את העיר לידיו של שבור הראשון. זה הרג את מלך חאטרה ונשא את הנסיכה לאישה, אך לבסוף הרג גם אותה.
העיר נבנתה בצורת מעגל בדומה לערים פרתיות אחרות כמו ארביל וקטסיפון. במרכזה ניצב מתחם גדול לאל השמש שהשתרע על שטח של 12,000 מ"ר והיה המבנה היחיד בעיר שנבנה מאבן. יתר המבנים בחאטרה נבנו מלבנים שהוכנו מתערובת של אדמה וקש ויובשו בשמש. מתחם אל השמש כלל מספר מקדשים והיה מקום עלייה לרגל, והעיר התפתחה סביבו בכל הכיוונים. סביב העיר היו שתי חומות - החיצונית באורך של 8 ק"מ ובקוטר של 2 ק"מ הייתה עשויה לבנים והפנימית נבנתה מאבן ולאורכה נבנו 163 מגדלי הגנה שהמרחק ביניהם לא עלה על 35 מטר.
העיר נחקרה במהלך המאה ה-20, בעיקר על ידי משלחות איטלקיות, והמקדש שוחזר בתקופת שלטונו של סאדם חוסיין. רוב הממצאים שנמצאו בעיר שוכנים במוזיאונים במוסול ובבגדאד, אך חלקם נגנב מהאחרון בשנת 2003.
תושבי חאטרה דיברו, או לפחות כתבו, ארמית בכתב ייחודי לעיר. הם סגדו לאלים רבים ואימצו את אליהם של מספר תרבויות, בין היתר מהמיתולוגיה המסופוטמית והיוונית וכן אלים סורים וערבים פרה-איסלמיים. הפנתאון של חאתרה כונה בארמית "בית אלהא" ("בית האלוהים"), שם שהתייחס לעתים לעיר עצמה, ובראשו עמד אל השמש. עוד היו בעיר מקדשים לנגאל, הרמס והרקולס היווניים, אתרתה הסורי, אלאת ושמייה הערביים ואלים רבים אחרים.
כלכלת העיר נשענה על נווה המדבר בו שכנה ועל חקלאות. העיר שכנה לאורך דרכי המסחר של מסופוטומיה, אם כי לא נמצאו בעיר תעודות בעניין זה כפי שנמצאו בתדמור ששוכנת על אותו ציר. כוחה הצבאי של חאתרה היה בעיקר בחומותיה שסיפקו לה הגנה טובה משך מאות שנים, ותושביה ייצרו תערובת נפיצה על בסיס נפט אשר זכתה לכינויי "אש חאטרה", ואותה השליכו באמצעות חיצים או קטפולטות לעבר הצרים על העיר (ראו לדוגמה אש יוונית).