סטמפורד ברידג' (Stamford Bridge) הוא אצטדיון כדורגל ברובע האמרסמית' ופולהאם שבלונדון, מגרשה הביתי של צ'לסי. האצטדיון מכיל 42,055 מקומות והוא האצטדיון השלישי בגודלו בלונדון (אחרי אצטדיון וומבלי הלאומי ואצטדיון האמירויות של ארסנל) והשמיני בגודלו בפרמייר ליג.
האצטדיון נפתח בשנת 1877, והיה בשימוש בעיקר לאתלטיקה עד 1904 כאשר נרכש על ידי בעלים חדשים שרצו למשוך אליו קבוצת כדורגל מקצועי. בהתחלה הוא הוצע לפולהאם אבל הם סרבו. במקום זאת, צ'לסי הוקם כמועדון חדש ונכנס לליגה בשנת 1905.
בתחילת דרכו היה מסוגל האצטדיון להכיל כ-100,000 צופים, דבר שהפך אותו לאצטדיון השני בגודלו באנגליה, עד אשר נבנה אצטדיון וומבלי. עם השנים, ולאחר שעוצב מחדש, קטנה תכולתו של האצטדיון עד שהגיע לתכולתו כיום.
ממפות מהמאה ה-18 ניתן לראות את מסלולו של "ערוץ סטנפורד", יובל של נהר התמזה, הזורם לאורך נתיב שכיום הוא מסילת הברזל העוברת צמוד לגב היציע המזרחי של האצטדיון. מעל יובל זה היו שני גשרים: גשר סנפורד בדרך פולהאם (לעתים מכונה גשר צ'לסי הקטן) וסטנברידג' בדרך קינג, כיום ידוע כגשר סטנלי.
ערוץ סטנפורד, גשר סנפורד וסטנברידג' תרמו בדרך כלשהי לשם האצטדיון, וכנראה שלשם יש גם קשר לקרב הידוע כקרב גשר סטמפורד ביורקשייר, שבו ניצח המלך הרולד גודווינסון את הויקינגים ב-1066 זמן קצר לפני שהובס על ידי הנורמנים בקרב הייסטינגס.
צ'לסי היא הקבוצה היחידה ששיחקה באצטדיון אחד, הסטמפורד ברידג'. הסטמפורד ברידג' נפתח ב-1877 כבית לקבוצת האתלטיקה של לונדון, והיה רק בשביל המטרה הזאת. ב-1904 האחים גאס וג'וסף מירס קנו את האצטדיון במטרה שהאצטדיון יארח משחקי כדורגל. האצטדיון הוצע לפולהאם אבל הם סירבו. האחים מירס חשבו למכור את האצטדיון לחברת רכבות. האדריכל ארצ'יבלד לייטץ' שעיצב את האצטדיונים האייברוקס, הסלטיק פארק והאמפדן פארק הושכר במטרה לבנות את האצטדיון.
אצטדיון הסטמפורד ברידג' עוצב כמו קערה, והיה בעל תכולה של 100 אלף צופים. בשנות ה-30 נבנתה מדרגה בצד הדרומי של האצטדיון וגג שכיסה חמישית מהיציע. בסופו של דבר זה נודע בשם "Shed End", הבית של אוהדי צ'לסי הכי נאמנים וקולניים, בעיקר בשנות ה-60, ה-70 וה-80.
במהלך שנות ה-60 וה-70, צ'לסי תיכננה לבנות אצטדיון בעל 50 אלף מקומות ישיבה. העבודה החלה ביציע המזרחי בתחילת שנות ה-70, אך העלויות הגבוהות שכמעט גרמו לצ'לסי לפשוט את הרגל הובילו להפסקת העבודות ולמכירת הבעלות על השטח. אחרי מאבק משפטי ארוך, רק באמצע שנות ה-90 העתיד של האצטדיון היה מובטח והעבודות התחדשו. החלקים הצפוניים, המערביים והדרומיים הפכו למקומות ישיבה והובאו יותר קרוב למגרש.
הבעלות על הסטמפורד ברידג' ועל זכויות השם צ'לסי שייכות לארגון ה-"Chelsea Pitch Owners" שבו האוהדים מחזיקים במניות. ה-CPO נוצר כדי שהאצטדיון לא ימכר בשנית. משמעות הדבר היא שלא ניתן להעביר את הקבוצה למקום אחר ולהמשיך להשתמש בשם Chelsea FC.
| מיזמי קרן ויקימדיה
<tr><td>
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סטמפורד
ברידג'
</td></tr> |
|---|
