שדות הפירמידות מגיזה עד דחשור
הנקרופוליס של גיזה שוכן על רמת גיזה, במרחק קצר מקהיר שבמצרים. מתחם זה של מונומנטים עתיקים שוכן במרחק של כ-8 קילומטרים מהעיר גיזה שעל הנילוס, ובמרחק של כ-25 קילומטרים בכיוון דרום-מערב ממרכז קהיר. הפירמידה הגדולה היא המונומנט היחיד שנותר משבעת פלאי תבל.
נקרופוליס מצרי עתיק זה מורכב מפירמידת ח'ופו (הידועה בכינוי "הפירמידה הגדולה של גיזה"), פירמידת חאפרו הקטנה יותר, פירמידת מנכאור הבינונית, וכן קבוצת בנייני לוויין מפוארים הידועים בכינוי "פירמידות המלכות", סוללות ופירמידות עמק. הספינקס הגדול שוכן בצד המזרחי של המתחם, ופונה לכיוון מזרח. הדעה הרווחת בקרב האגיפטולוגים היא שפני הספינקס מתארים את פניו של פרעה חאפרו. בסמוך למונומנטים הללו נמצאים קבריהם של פקידי ממשל בכירים ומונומנטי קבורה מאוחרים יותר (תקופת הממלכה החדשה והלאה) המסמלים את הכבוד כלפי אלו שקבורים בנקרופוליס.
כיום ניתן לצפות רק בפירמידת מנכאור ללא מעטפת אבן הגיר שלה, ואילו בפירמידת חאפרו נותר חלק מכיסוי אבן הגיר של הפסגה, בעוד שבפירמידת ח'ופו הבסיס הוא זה שמצופה עדיין באבן גיר. במבט מרחוק פירמידת חאפרו נראית גדולה יותר בהשוואה לשתי הפירמידות האחרות, אך למעשה זוהי אשליה אופטית הנובעת ממיקומה הגאוגרפי של הפירמידה ומזווית השיפוע שבה היא נבנתה. תקופת הבנייה העיקרית באתר הייתה במהלך המאה ה-25 לפנה"ס. האתר התפרסם בתקופה ההלניסטית כאשר הפירמידה הגדולה הוזכרה על ידי אנטיפטר מצידון כאחד משבעת פלאי תבל, והיא האתר היחיד ברשימה ששרד עד היום.
פירמידות גיזה נחשבות בדרך כלל על ידי תיירים למבנים השוכנים במיקום מדברי מרוחק בעיקר בגלל תמונות מהמאה ה-19, אך למעשה הן חלק מאחת הערים הצפופות ביותר באפריקה. בעקבות תהליך של התפתחות אורבנית קהיר משתרעת עד לשולי האתר הארכאולוגי. אתרי העתיקות באזור ממפיס, כולל אלו שבגיזה, וביחד עם האתרים בסקארה, דחשור אבו רויאש ואבוסיר, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1979.
קיימות תאוריות רבות העוסקות בשיטות הבנייה של הפירמידה הגדולה. תאוריות רבות מבוססות על הרעיון של הזזת אבנים ממחצבה, גרירתן והצבתן במקום מסוים. המחלוקות נוגעות בעיקר לדרך שבה האבנים הועברו והונחו במקומן.
קיימות גם תאוריות העוסקות באנשים שבנו את הפירמידות. תאוריה אחת, שהוצעה על ידי היוונים, גורסת שעבדים אולצו לעבוד עד שבניית הפירמידה הושלמה, והיא איננה מקובלת כיום על האגיפטולוגים. טענה נוספת היא שהפירמידה הגדולה נבנתה על ידי עשרות אלפי פועלים מיומנים שהתגוררו בסמוך אליה ועבדו תמורת משכורת או כצורה של תשלום מסים עד להשלמת הבנייה. קבריהם של העובדים התגלו בשנות ה-90 על ידי הארכאולוגים זאהי האוואס ומארק לנהר. האגיפטולוג מירוסלב ורנר טוען כי כוח העבודה היה מאורגן במבנה היררכי שהתבסס על כישוריהם של העובדים .