ממוזער|350px|קתדרלת נוטרדאם דה פארי: חזית מערבית (ראשית) וכיכר הנוטרדאם
קתדרלת נוטרדאם דה פארי (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Paris) היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת באי איל דה לה סיטה (l'île de la Cité) שבנהר הסן במקום אשר משמש כמקום פולחן כבר כ-2,000 שנה. המבנה הגותי הנוכחי, בנייתו החלה ב-1163, תחת שלטון לואי השביעי, ונסתיימה ב-1345.
משמעות שמה של הקתדרלה היא "גבירתנו" בצרפתית. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת קרויות בשם "נוטרדאם" (על שם מריה, אמו של ישו) ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי" (לפי ההגייה הצרפתית), כלומר: "של העיר פריז". הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום.
על הקתדרלה הגותית נכתב הסיפור הגיבן מנוטרדאם מאת ויקטור הוגו שהיה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ושחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי.
לקראת סוף המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבות, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה חזק, והעושר הרב שלה התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעתים אף ניהלו רבעים שלמים. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני פשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד, אך במרכז צרפת החלה להתפתח הסגנון הגותי (1136, 1140, 1144) שהעמיד מבנים מפוארים, גדולים ויפים הרבה יותר.
בפרט, העיר פריז זכתה לפריחה ושגשוג כלכלי, אוכלוסייתה גדלה באופן ניכר והיא נהפכה למרכז של סוחרים, מלומדים ובעלי מלאכה. בנוסף, היוותה העיר את המרכז הפוליטי של ממלכת צרפת, הודות למלכי צרפת דאז לואי השישי (1108-1137) ולואי השביעי (1137-1180).
איל דה לה סיטה, האתר של קתדרלת נוטרדאם, משמש כמקום פולחן זה כאלפיים שנה. תחילה היה בו מקדש גאלו-רומני לכבוד האל יופיטר, ובהמשך נבנתה במקום הכנסייה הנוצרית הראשונה של פריז - בזיליקת סנט אטיין, שהוקדשה לסטפנוס הקדוש. בשנת 528 שילדבר הראשון, מלך הפרנקים, הקים על חורבות המבנים הקודמים כנסייה גדולה יותר, אשר הפכה לקתדרלה הראשונה של העיר כבר במאה העשירית. בהמשך נבנתה קתדרלה רומנסקית, ולבסוף הקתדרלה הגותית.
בניית הקתדרלה הנוכחית החלה ב-1163, תחת שלטונו של לואי השביעי, מלך צרפת, ונסתיימה ב-1345.
ב-1160, אחרי שהבזיליקה במקום נהפכה ל"כנסייה הקהילתית של מלכי אירופה" החליט הבישוף מוריס דה סילי (Maurice de Sully) שהבזיליקה הרומנסקית אינה ראויה דיה לתפקידה הרם והרס אותה ברגע שנתמנה לבישוף של פריז, ב-12 באוקטובר 1160. דה סילי הושפע קרוב למדי מהכנסיות הגותיות הראשונות: בזיליקת סן דני בפריז (1140), קתדרלת סנס (1142) והחזית של קתדרלת שארטר (1145) שהציגו מבנים מפוארים ותמירים, מרובים בקישוטים, פיסול גותי ואור לעומת האדריכלות הרומנסקית הפסאודו-מבצרית שהתבטאה בכנסיות חשוכות ופשוטות יחסית. לפי האגדה, לדה-סילי היה חזון של קתדרלה חדשה ומפוארת עבור פריז, והוא שרטט אותה בחול שמחוץ לכנסייה המקורית.
כדי להתחיל את הבנייה הרס הבישוף מספר בתים באי וסלל דרך חדשה (Rue Neuve-Notre-Dame) ברוחב 6 מטרים על מנת לספק חומרי בנייה לכנסייה החדשה. שאיפתו גם הייתה לבנות קתדרלה שתהיה גבוהה יותר מכל קודמותיה, והרף שהוצב היה אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הגבוה ביותר שהיה בצרפת עד אז.
הבנייה החלה ב-1163 תחת שלטון לואי השביעי והדעות חלוקות האם היה זה הבישוף מוריס דה סילי או האפיפיור אלכסנדר השלישי שהניח את אבן הפינה של הקתדרלה, אך מוסכם ששניהם נכחו בטקס זה. הבישוף דה סולי הקדיש את רוב חייו ועושרו לבניית הקתדרלה.
הקמת החזית המערבית, ושני מגדליה, החלה בסביבות 1200, לפני שהספינה הראשית הושלמה. הקתדרלה הייתה אחד מן המבנים הראשונים שנעשה בהם שימוש בתמיכות דואות, תמיכות חיצוניות דמויות צלעות בצורת חצי קשת, שתמכו בעומס הרב של המבנה הגבוה. למעשה, פיתוח טכנולוגיית התמיכות הדואות נולד מהרצון ליצור אולם תווך (nave) גבוה כל כך בנוטרדאם. לאחר כמה נסיונות ומודלים מבניים של סוג התמיכות החדש, החלה בנייתן ותקופה קצרה מאוחר יותר החלו להיבנות תמיכות דואות גם בקתדרלות נוספות ברחבי צרפת.
בעת הבנייה עבדו על הקתדרלה מספר אדריכלים, כפי שעולה מן הסגנונות השונים בקומות השונות של המגדלים. בין השנים 1210 ל-1220 האדריכל הרביעי השגיח על בניית הקומה עם חלון הרוזטה וההיכלים הגדולים מתחת למגדלים. המגדלים הושלמו ב-1250 והקתדרלה עצמה הושלמה בסביבות 1345. במאות ה-13 וה-14 בוצעו השלמות ושינויים בקתדרלה, הוספת תמיכות דואות באפסיס, השלמתן של קפלות מתחת לתמיכות הדואות והקמת מסך אבן המפריד בין הספינה הראשית לבית המקהלה.
הקתדרלה עצמה בנויה בשילוב סגנונות גותי מוקדם (Early Gothic) וגותי בשל (High Gothic).
בזמן שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15, בסוף המאה ה-17, נערכו שינויים משמעותיים בקתדרלה כחלק מגל חידוש קתדרלות ברחבי אירופה. בתהליך זה נהרסו קברים וחלונות ויטראז', אך חלונות הרוזטה ניצלו מגורל זה. חלון הרוזטה הדרומי שוחזר. האדריכל שביצע את השינויים ב-1771 היה ז'רמן סופלו (Germain Soufflot).
ב-1548, ההוגנוטים, שהתפרעו בעקבות ועידת טרנטו, פגעו בקתדרלה. ב-1793 בעת המהפכה הצרפתית הפכה הקתדרלה ל"מקדש ההיגיון", ורבים מאוצרותיה הושמדו או נגנבו. מספר פסלים נותצו ונהרסו, בעיקר בגלריית המלכים, ובמשך תקופה החליפה "הגברת חירות" את מריה הקדושה על מספר מזבחים. בזמן המהפכה הצרפתית הותכו כל הפעמונים פרט לגדול שבהם לתעשיית הנשק, והמבנה שימש מחסן מזון. מגדל הפעמונים שמעל מקום המצלב נהרס ב-1792.
בעקבות מאמציהם של אנשי רוח שהפיחו את רוח התחייה הגותית ובראשם ויקטור הוגו, יזמה הממשלה תוכנית שחזור שהחלה ב-1845. על השחזור הופקדו ז'אן-בטיסט-אנטואן לאסיס (Jean-Baptiste-Antoine Lassus) ואז'ן עמנואל ויולה לה דוק (Eugène Viollet-le-Duc). השחזור נמשך 23 שנה וכלל תיקונים ותוספות רבים: בנייה של צריח מצלב מחודד מסוג פלש (flèche), התקנת חלונות ויטראז' חדשים - שנעשו על ידי גדולי אמני הזכוכית בצרפת, הוספת פסלי חימרה בגלריית החימרות, שחזור הפסלים שנהרסו בעזרתו של אדולף ז'ופרואה-דשום (Adolphe Geoffroy-Dechaume), בניית חדר תשמישי קדושה חדש, שחזור השער המרכזי למצבו לפני השינויים מהמאה ה-17, בנייה מחדש של חלקים מחדר האוצר של הכנסייה ושחזור רהיטים שנהרסו, הוספת ציורי קיר ותיקון העוגב הגדול.
ב-31 במאי 1864 נחנכה מחדש הקתדרלה המשופצת.
ב-1871 הובילה התקוממות אזרחית להקמתה של הקומונה הפריזאית, שכמעט והעלתה את הקתדרלה באש. על פי כמה תעודות, מספר ספסלים בקתדרלה הוצתו.
ב-1939 היה חשש שמפציצים גרמניים יהרסו את החלונות ויפזרו רסיסי זכוכית בשטח הכנסייה וסביבה, על כן ב-13 בספטמבר 1939 הוסרו החלונות. הם הוחזרו למקומם בתום המלחמה.
ב-1991 יזמה ממשלת צרפת תוכנית מקיפה של אחזקה ושימור, שיועדה להימשך כ-10 שנים אבל נכון ל-2005 עדיין מתקדמת. היא כוללת ניקוי ושחזור של פסלים ישנים. ב-2007 הוסרו הפיגומים מהחזית המערבית. Шаблон:-
במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, קתדרלת נוטרדאם הייתה אתר של מספר טקסים ואירועים חשובים, ביניהם:
חזית הקתדרלה כוללת שני מגדלי פעמונים ושלושה שערים. החזית נחשבת ליצירת מופת של אדריכלות גותית בזכות הפרופורציות ההרמוניות שלה והתכנון הגאומטרי שלה, שהתבסס על העיגול ועל הריבוע, שני צורות גאומטריות שהיו בעלי משמעות סמלית בתאולוגיה הנוצרית. מרסל אובר תיאר את החזית המערבית כאחת החזיתות "המפורסמת ביותר של ימי הביניים, יצירת מופת של קומופזיציה וביצוע" ואכן זוהי אחת החזיתות הגותיות המפורסמות ביותר, אם לא המפורסמת שבהן.
בשלושת שערי הכניסה תוכנית פיסולית גותית ענפה. בטימפנון של השער המרכזי מופיע תיאור יום הדין האחרון: ישו שופט את האנושות, הצדיקים בגן עדן מימינו, הרשעים בגיהנום משמאלו. בחלקה התחתון של הקשת – הביאה השנייה של ישו. ימינה מהשער - דמות הנצרות - פניה גלויות. שמאלה - דמות היהדות, פניה מכוסות (הצגת ה"אקלזיה", הכנסייה השולטת, מול ה"סינגוגה", היהדות המושפלת, מוטיב האקלזיה וסינגוגה בולט באמנות הנוצרית בימי הביניים). השער הדרום-מערבי מוקדש לאנה הקדושה, אמא של מריה הקדושה, לה מוקדש השער הצפון-מערבי. מעל השער הצפוני, המוקדש למריה, יש גמלון לא בולט.
מעל השערים, גלריית המלכים: 28 פסלים מסמלים את מלכי ישראל ויהודה. הפסלים של מלכי יהודה הם חוטר לבית ישי, אביו של דוד המלך, שנחשב על פי הנצרות לשושלת ממנה נולד ישו. פסלים אלה נהפכו במהרה למייצגים של מלכי צרפת וכך נתפשו החל מ-1248. כתוצאה מכך, הפסלים ניזוקו קשות במהפכה הצרפתית. בעת המהפכה הצרפתית נותצו הפסלים על ידי ההמון שחשב אותם למלכי צרפת (ראשי הפסלים המנותצים מוצגים כיום במוזיאון קלוני ברובע הלטיני שבעיר). הפסלים שוחזרו והוצבו במקומם שנית.
הרוזטה - קוטרה 9.6 מ', היא נבנתה בצורה כה טובה, כך שאין בה כל עיוות גם אחרי 700 שנה.
בחזית – לפני חלון הרוזטה, מריה והילד ישו, עם 2 מלאכים לצידם; משני צידי הרוזטה - פסלו של אדם (מימין) וחוה (משמאל). הם ממוקמים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם. מימין ומשמאל פסלים של אדם וחווה המזכירים את החטא הקדמון, פסלים אלו נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19.
גובה החזית - 69 מטר, רוחבה - 41 מטר.
גם החזיתות של בית הרוחב של הנוטרדאם הן דוגמה מצוינת לסגנון הגותי: קווים אנכיים, חלונות רוזטה, פיסול גותי רב ותמיכות דואות בנות 2 קומות (חלקן באורך 15 מטר). התמיכות הדואות לא היו בתכנון המקורי, אך נוספו עקב העומס שנוצר בהגבהת הקיר הדק. כל חזית מאוגפת בשני צריחים מחודדים.
שני מגדלי הקתדרלה לא הושלמו מעולם. גובה כל מגדל 69 מטר מהקרקע. עמנואל - הפעמון הגדול במגדל הדרומי (ימני) - שוקל 13 טון וענבלו 500 ק"ג (אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער בסיפורו של ויקטור הוגו, שאהב את אסמרלדה היפה). מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד.
בראש המגדלים נתן הארכיטקט דרור לדמיונו, ועיצב מיני דמונים (יצורים מפלצתיים בעלי כוח על אנושי) וחימרות, בעלי הבעה משונה, גופות בעלי צורה מוזרה ודמויות גרוטסקיות של מפלצות העולות מתוך פינות המגדלים. אוסף פסלי הגרוטסקים והחימרות ידוע כ"גלריית החימרות". לצד הגרוטסקים נבנו גם גרגוילים - מרזבים המעוצבים כשדים, דרקונים או דמויות מעוותות. מטרתם, מלבד ניקוז המים, היה להפחיד רוחות רעות ולמנוע מהם להיכנס לקתדרלה.
מעל מקום המצלב (crossing) נבנה ב-1250 מגדל פעמונים ובמאה ה-17 הכיל 5 פעמונים. המגדל נהרס בשנים 1786-1792. במאה ה-19 החליף אותו האדריכל ויולה-לה-דוק בצריח מחודד מסוג flèche המתנשא לגובה של 93 מטר. הצריח לא מכיל פעמונים אך בפסל התרנגול שבראשו נמצאים 3 שרידי קודש: חלק מנזר הקוצים של ישו, שריד קודש של סן דני ושריד קודש של סן ז'נביב. [1] Шаблон:-
פנים הקתדרלה גדול מאוד - 9,000 איש יכולים להתכנס באולם שאורכו 134 מטר (לשם השוואה: אורכו של מגרש כדורגל - 90 מ') רוחבו 48 מ' וגבהו 35 מ'. למבנה צורת צלב לטיני מנוון (כאשר רוחב הטרנספט לא חורג מרוחב הספינה הראשית ובית המקהלה), והוא פונה מזרחה, לשמש העולה. העמודים שמול שערי הכניסה תומכים את המגדלים וקוטרם - 5 מ'.
במקור הקיר היה מחולק ל-4 אזורים (קומת קשתות, גלריה, חלון אוקולוס/רוזטה (חלון עגול) קטן וחלון יחיד בקיר), אך שיפוצים שנעשו במאה ה-13 הגדילו את קומת התאורה על חשבון החלון העגול הקטן. בשיפוצים של ויולה לה דוק הוחזר המראה המקורי למפרצים הקרובים לבית הרוחב אך שאר המפרצים נותרו עם 3 אזורי קיר. [2] השימוש בקמרונות בני 6 צלעות מעיד גם הוא על כך שהקתדרלה נבנתה במקור בסגנון גותי מוקדם ורק אחר כך שופצה בסגנון גותי בשל (High Gothic).
באוצר הכנסייה - חלקים מן הצלב המקורי, נזר הקוצים של ישו, ומסמר קדוש מן הצלב.
בפנים נמצאת הקריפטה ובה קברים של האפיפיורים של פריז ובקשת הפנימית - ציורי תבליט מחיי ישו.
בקתדרלת נוטרדאם יש שלושה חלונות רוזטה (חלונות עגולים ובהם תחרת חלונות המזכירה עלי כותרת של פרח): בחזית המערבית (בקוטר 9.6 מטר), בחזית הצפונית ובחזית הדרומית (שניהם בקוטר 12.9 מטר). שלושת החלונות נחשבים ליצירת מופת של הגותיקה. מספרים שלואי הקדוש דחה את יציאתו למסע הצלב השני כדי לראות את השלמת החלונות והתקנתם בקתדרלת נוטרדאם. [3]
חלונות הרוזטה בשתי קצוות בית הרוחב (טרנספט) נבנו בשנים 1250-1260 ותוכננו בסגנון גותי בשל (High Gothic) קורן (Rayonnant), בעוד שהרוזטה בחזית המערבית תוכננה בסגנון גותי מוקדם (זאת ניתן לראות מהאופן השטוח בו יושבים חלונות אלה על הקירות לעומת החלון המערבי).
חלון הרוזטה הדרומי, מאת פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil), מתאר את "ניצחונו של ישו" וסצינות מהברית החדשה ושולט בו גוון צבע של סגול. בחלון הצפוני (שמאלית מהכניסה), מאת ז'אן דה של (Jean de Chelles) מתוארות סצינות מהתנ"ך סביב מריה, אם ישו ושולט בו גוון צבע של כחול. [4] ברוזטה המערבית (מעל העוגב מהמאה ה-18) ובה סמלי גלגל המזלות, חודשי השנה והתכונות הטובות והרעות. מחוץ לרוזטה, בחזית המערבית, נמצאים פסלים של מריה, אם ישו וישו התינוק המוקפים בשני מלאכים. הם ממוקמים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם.
חלונות הרוזטה הצפונית והמערבית שמרו על רוב הזכוכית המקורית בעוד שהחלון הדרומי הוא רפליקה של החלון המקורי.
הקתדרלה עטורה בפסלים רבים, בסגנון הפיסול הגותי. הפסלים הידועים ביותר של הקתדרלה הם פסלי הגרגוילים (מרזבים בצורת מפלצות, חיות ויצורים מעוותים) ופסלי חימרה, שחלקם נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19.
כמו בקתדרלת שארטר, הפיסול בשלושת השערים המערביים מוקדש לנושאים דתיים ועטור בפיסול רב ומפותח.
שער בית הרוחב הדרומי מוקדש לסטפנוס הקדוש (סנט אטיין) שנהפך למרטיר (קדוש מעונה) אחרי שנסקל באבנים כאשר קרא את הבשורה. השער מתאר את חייו ומותו של סטפנוס, את עלייתו השמיימה לגן עדן ואת ישו מקבל אותו. בשער ישנם גם מדליונים המתארים חיי פרופסורים וסטודנטים באוניברסיטת פריז.
שער בית הרוחב הצפוני מוקדש למרים, אם ישו (מריה) ומתאר כיצד השפיעה על ילדותו של ישו. בנוסף מספר הפיסול את האגדה על תאופיל (Théophile) שמכר את נשמתו לשטן כדי להפוך לבישוף, מתחרט על מעשיו ונגאל על ידי מריה.
גם בתוך הקתדרלה עצמה יש פסלים רבים. המפורסם שבהם הוא פסל של המדונה וישו התינוק, המוקדש ל"נוטרדאם דה פארי". הפסל פוסל במאה ה-14 עבור הקפלה של Saint Aignan והועבר לקתדרלה רק במאה ה-18. בהתחלה הוא החליף את פסל הטרימו שנותץ במהפכה הצרפתית בשער המוקדש למריה אך בשיפוצים של ויולה-לה-דוק הועבר ליד העמוד הדרום-מזרחי, שם הוא שוכן כיום. [8]
בנוסף לפיסול העשיר, הקתדרלה מכילה גם ציורים.
סדרת ציורים ידועה ששכנה בקתדרלה היא Les Grands Mays, שנתרמה על ידי גלדת הצורפים הפריזאית בשנים 1630-1707. הציורים צוירו על מצע גדול, וגובהם הממוצע הוא כ-3 מטרים. הציורים מתארים את מעשיהם של 12 השליחים ותלמידיו של ישו להפצת תורתו. כ-76 ציורים כאלה נעשו בידי מיטב אמני פריז והם ניתלו בספינות המשניות ובקפלות של הקתדרלה. במהפכה הצרפתית הועברו הציורים למוזיאונים ורק מאוחר יותר חלקם הוחזרו לקתדרלה. הם הוסרו בשנית במאה ה-19 מאחר ונחשבו ללא מתאימים לסגנון הקישוטי של הקתדרלה. כיום רק 50 מהציורים נשארו ורק 13 מהם נמצאים בתצוגה בקתדרלה. [9]
בפינה המזרחית של בית הרוחב הדרומי נמצא ציור של תומאס אקווינס שצויר ב-1648.
אוצר הקתדרלה עשיר וכלל שרידי קודש לצד תשמישי קדושה יקרים ויצירות אמנות יקרות. בית האוצר ממוקם דרום-מזרחית לבית הרוחב הדרומי.
במהלך השנים סבל האוצר מאבדות רבות, כאשר חפצים יקרים, ובעיקר כאלה העשויים מזהב או מכסף הותכו ונמכרו כדי לממן צרכים כלכליים של הכנסייה והמלוכה. בתקופת המהפכה הצרפתית הולאם אוצר הקתדרלה וכל האוצרות הותכו או נמכרו. בהתחלה (3 במרץ 1791) הוצא צו שכל חפץ שלא משמש לפולחן יוחרם ויותך וב-10 בספטמבר 1792 הורחב הצו גם לגבי חפצים ששימשו לפולחן פעיל. אחרי הקונקורדט הוקם האוצר מחדש וחפצי ערך רבים נתרמו הודות לנפוליאון בונפרטה, הכמורה ומאוחר יותר המלוכה. ברם, במהומות של 1830 ו-1831 שוב נפגע האוצר ואבדו חפצים רבים. ב-1905 חוקק חוק הפרדת הדת מהמדינה בצרפת והמדינה הלאימה אוצרות שהיו בקתדרלה טרם לחוק זה. מאז לא קרו אסונות רבים לאוצר, למעט מספר גניבות. [10]
בית האוצר גם הוא סבל מנזקים במהלך השנים. מאז הקמת הקתדרלה היה ממוקם האוצר דרומית דרום-מזרחית לבית הרוחב הדרומי. במאה ה-18 עמד בית האוצר כמעט חרב והאדריכל ז'רמן סופלו תכנן בית אוצר חדש בשילוב סגנונות גותי ויווני. אבן הפינה הונחה ב-12 באוגוסט 1755. ברם, בית האוצר ניזוק באופן בלתי-הפיך במהומות של 1830 ו-1831 ולא ניתן היה לשחזרו. ויולה-לה-דוק ולאזוס בנו בית אוצר חדש בשנים 1845-1850 והקימו אותו סביב קלויסטר ובו חלונות ויטראז' יפים. חלונות בית האוצר נעשו על ידי Maréchal de Metz. ומתארים את הבישופים והארכיבישופים של פריז. [11] ויולה-לה-דוק לא בנה רק את בית האוצר אלא תכנן גם חלק מהריהוט שבתוכו, כולל הארונות ומספר חפצים. בכניסה לבית האוצר תלויים שניים מציוריו: ביזת ארמון הבישוף ב-14 בפברואר 1831, וטיוטה של צריח המצלב. [12]
האוצר היקר ביותר בקתדרלה הוא קופסה עגולה מזהב דמוית גביע המעוטרת בכתר המכילה כביכול שרידים מנזר הקוצים של ישו. קופסה זו תוכננה על ידי ויולה לה-דוק ויוצרה על ידי הצורף Placide Poussielgue-Rusand. בפיסול הדמויות השתתף Geoffroy-Dechaume, האמן Villemot עיצב את העיטורים ואילו Bastié עזר בעבודת הזהב. ויולה-לה-דוק תיכנן את הקופסה בהשראת קופסה דומה מימי הביניים. הקופסה מעוטרת בכתר ועליו שושני פלור-דה-ליס, סמל לבית קאפט - המלוכה של צרפת. את המגש הראשון תומכות 9 חימרות. המגש מקושט ברקמת חוטי זהב ואבני חן. בין החימרות פסלים של הלנה הקדושה המחזיקה את הצלב, המלך בולדווין השני, קיסר קונסטנטינופול שכשרביטו וכדור המלכות שלו בידו, ולואי הקדוש המחזיק את נזר הקוצים בידיו כאשר הוא יושב על כס מלכות שראשי אריות מעוות את מסעדי הזרועות שלו. מעל למגש הראשון עמוד מרכזי מעוטר בעלווה ועליו המגש השני, עליו נמצא קופסה המכילה את שריד הקודש. המגש השני מעוטר בנישות ובהן פסלי 12 השליחים מתחת לחופות. מעל המגש השני נמצא כתר ועליו שושני פלור-דה-ליס משובצים באבני חן יקרות. הקופסה שתכנן ויולה-לה-דוק בסגנון נאו-גותי החליפה קופסה בסגנון קלאסי שנוצרה תחת שלטון נפוליאון בונפרטה עבור נזר הקוצים. הקופסה של ויולה-לה-דוק נבחרה כדי לכבד את "האדריכלות הלאומית" של צרפת, הלא היא האדריכלות הגותית. [13]
אף כי מספר עוגבים הותקנו בקתדרלה לאורך השנים, הראשונים שבהם לא היו מתאימים למבנה. בקתדרלה היה עוגב מאז בנייתה, וישנם תיעודים של עוגב בקתדרלה עוד מהמאה ה-13. העוגב הראשון שראוי לציון הותקן בתחילת המאה ה-18 בידי קליקו (Cliquot). חלק מהצינורות המקוריים של קליקו בחטיבת הדוושות ממשיכים להישמע בעוגב גם היום, למעלה מ-270 שנה אחרי שהותקנו. העוגב שופץ ונבנה מחדש כמעט לחלוטין במאה ה-19 בידי אריסטיד קאבאייה-קול (Aristide Cavaillé-Coll). בתחילת 1989 נעשה עוד שחזור נוסף בארגון, שהסתיים ב-1992.
לעוגב הגדול של קתדרלת נוטרדאם יש 7800 צינורות, 900 מהם מסווגים כהיסטוריים. העוגב בעל 109 משלבים, חמש מקלדות בנות 56 קלידים כל אחת ומקלדת דוושות בת 32 קלידים. בדצמבר 1992 הושלמו העבודות למחשב את העוגב, וכללו את חיבורו לרשת LAN מקומית.
משרת נגן העוגב של קתדרלת נוטרדאם נחשבת לאחת המשרות הנחשקות ביותר בתחום זה בצרפת, ביחד עם משרת התואר של הקדוש סולפיץ בפריז, שם נמצא העוגב הגדול ביותר של קאבאייה-קול. בין נגני העוגב הידועים ביותר של נוטרדאם נמנה לואי ויירן (Louis Vierne), שהחזיק בה בשנים 1900-1937. בכהונתו, שונה צבע האורגן של קאבאייה-קול, בייחוד בשנים 1902 ו-1932. פייר קושרו (Pierre Cochereau) הוביל שינויים נוספים (רבים מהם תוכננו בידי ויירן), כולל הפיכת הפעולה לחשמלית (בין השנים 1959-1963). הקונסולה המקורית של קאבאייה-קול הועברה למוזיאון הקתדרלה והוחלפה בקונסולה חדשה בסגנון אנגלו-אמריקני. שינויים נוספים כללו הוספת משלבים בין השנים 1965-1972, בייחוד בחטיבת הדוושות (פדלים); חיבור מחדש של תערובת המשלבים; וההוספה של 3 מעצורי קנים "en chamade". אחרי מותו הפתאומי של קושרו ב-1984 מונו 4 נגני עוגב לנוטרדאם ב-1985: ז'אן-פייר לגה (Jean-Pierre Leguay), אוליבייה לטרי (Olivier Latry), איב דברנה ( Yves Devernay) שמת ב-1990 ופיליפ לפבר (Lefévre). זה היה זכר למנהג מהמאה ה-18 שבו לקתדרלה היו 4 נגני עוגב רשמיים, כל אחד מנגן 3 חודשים בשנה.
כיום בקתדרלה יש 3 עוגבים: העוגב הגדול - העתיק שבעוגבי הקתדרלה המותקן מתחת לחלון הרוזטה המערבי, עוגב המקהלה - עוגב בן 30 סטופים שהותקן במאה ה-19 בבית המקהלה, ועוגב נייד, שתפקידו ללוות את המקהלה והזמרים. [14]
בקתדרלה יש פעמונים מאז הקמתה. הם שימשו לצרכים ליתורגיים, לציון השעה וכן לקרוא למאמינים לבוא ולהתפלל. בעת השלמתה בקתדרלה היו 8 פעמונים במגדל הצפוני, 2 פעמונים גדולים במגדל הדרומי ו-3 פעמונים במגדל המצלב. בעתהמהפכה הצרפתית נהרסו חלק מפעמוני הקתדרלה, שהורדו והותכו. הפעמון הגדול "עמנואל" ניצל מגורל זה.
הפעמון "עמנואל" הותקן במגדל הדרומי של קתדרלת נוטרדאם דה פארי ב-1685 ונחשב לאחד הפעמונים הגדולים והאיכותיים באירופה. הוא שוקל 13 טון וענבלו שוקל 500 ק"ג. לפי ספרו הבדיוני של ויקטור הוגו, אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער ששימש כמצלצל פעמונים בקתדרלה ואהב את אסמרלדה היפה. מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד. הפעמון צלצל מאות בשנים לציון מאורעות היסטוריים בחיי האומה הצרפתית.
כיום יש במגדל הצפוני 4 פעמונים, שהחליפו את אלה שנהרסו והותקנו ב-1856 והם משמשים לקרוא לתפילות, ופעמון Angelus המציין את השעה. ב-1867 הותקן קריון (פעמונה) המחובר לשעון מונומנטלי שנמצא בצריח. הפעמונה נמצאת במבנה הקתדרלה כדי שתישמע בפנים. כיום הקריון לא עובד ומומחים לומדים את הנושא על מנת לשחזרו ולתקנו. [15]
קתדרלת נוטרדאם נמצאת בלב ליבה של העיר פריז על האי איל דה לה סיטה שמרכז הסן. אף על פי שהקתדרלה מצויה על אי, היא מקושרת היטב למרקם העירוני של פריז באמצעות מספר גשרים ולכן הייתה יכולה לשמש כמרכזה ההיסטורי של העיר. סביב הקתדרלה היו בנויים בעבר בנייני מגורים אשר נהרסו עם השנים. כיום, חלקה הדרומי וחלקה המזרחי של הקתדרלה פתוח לכיוון הנהר וניתן אף לראות אותה מהגדה השמאלית (הדרומית) של הנהר, אך עד המאה ה-19 הוסתר חלקה התחתון של הקתדרלה על ידי בניינים אלו ורק חלקה העליון התבלט מלמעלה בקו הרקיע. התבלטות צריחיה של הקתדרלה הרבה מעבר לקו הבניינים השכנים היה קיצוני הרבה יותר עוד בימי הביניים טרם נבנו מבנים גבוהים נוספים בפריז. באופן זה שימשה הקתדרלה כנקודת ציון עירונית ברורה מאוד שנראתה מרחוק וסימנה את מרכז העיר.
סביב הקתדרלה היו רחובות צרים ובהם מסחר ובנייני מגורים (כיום נשאר רחוב רק במצידה הצפוני) אשר לא איפשרו לראות את כל הקתדרלה במבט מהרחוב. מסיבה זו נתפשה הנוטרדאם, בייחוד עם פסלי הגרוטסק והגרגוילים המקיפים אותה, כמבנה מפחיד ואפוף מיסתורין. הכיכר, הנמצאת מול חזיתה המערבית של הקתדרלה הייתה מרחב פתוח עוד מימי הביניים שבה גם נראתה החזית הראשית במלוא הדרה. בכיכר זו היה מתקיים שוק והיא היוותה את החלל הציבורי החשוב ביותר של פריז של בעת זו. עד היום מצויה בכיכר נקודה בולטת בריצוף הכיכר המכונה "נקודת האפס של צרפת" ("Point zéro") והיא המרכז הגאוגרפי הרשמי של פריז. נקודה זו שהייתה אבן המילין ההיסטורית מופיעה עד היום כנ.צ. רשמי של מרכז העיר בכל המפות. על פי אמונה עממית, כל מי שנעמד מעל נקודת האפס, בהכרח יחזור עוד לפריז בחייו. Шаблон:-
קתדרלת נוטרדאם נחשבת לפנינה אדריכלית וכאב-טיפוס של האדריכלות הגותית. היותה אחת מהמבנים הגותים הראשונים באירופה ששילב את רוב המאפיינים הגותיים, ועוד בדרגה גבוהה של גימור, הפכו אותה לסמל.
עד להקמת מגדל אייפל הייתה הקתדרלה המבנה הגבוה בפריז, ומגגה נשקף נופה של העיר.
בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון החל בצרפת, ובייחוד בפריז, גל של הריסת ארמונות וכנסיות, כנקמה ב"שלטון הישן" של האצולה והכמורה. הנוטרדאם, בשל מעמדה הרם, הצליחה לשרוד גל זה.
הנוטרדאם כיכבה בספרו הנודע של ויקטור הוגו, "הגיבן מנוטרדאם", ספר שהקנה לה פופולריות רבה בקרב הציבור הרחב ואף ביטל תכנונים של מהנדסי פריז להרסה. ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד המאה ה-18 זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך.
מאז הופיעה הנוטרדאם במספר רב מאוד של סרטי קולנוע, בהם הסרט המצויר של וולט דיסני "הגיבן מנוטרדאם", ואף במספר משחקי מחשב.