קתדרלת אמיין, או בשמה המלא קתדרלת גבירתנו באמיין (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame d'Amiens) היא קתדרלה גותית באמיין שבמחוז פיקארדי, צרפת (כ-100 ק"מ צפונית לפריז).
הקתדרלה באמיין נחשבת למופת לאדריכלות הגותית בשיאה, ותוכניתה הוותה השראה והשפיעה על קתדרלות וכנסיות נוספות, בהן קתדרלת קלן, אחת הקתדרלות הגותיות החשובות בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. סדנאות הפיסול של אמיין היו פוריות ואמניהן נדדו בין הקתדרלות הגדולות של אותה תקופה, ביניהן נוטרדאם דה ריימס ונוטרדאם דה פריז.
הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) כאשר הוא חזר ממסע הצלב הרביעי.
ב-1981 צורפה הקתדרלה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. מצגת אורקולית מאירה את החזית בערבי קיץ ובראש השנה האזרחית, דבר המקרב את הצבעים המקוריים שצבעו את הפסלים.
מלבד חשיבותה מבחינה אמנותית קתדרלת אמיין היא אחת הקתדרלות הגדולות בצרפת. זו הקתדרלה השלמה בעלת נפח חלל הפנים הגדול ביותר בצרפת, המוערך ב-200,000 מטר מעוקב. גובה קמרונותיה הוא 42.3 מטר, הגבוהים ביותר בצרפת. צריח המצלב שלה, ה"פלש", מתנשא לגובה 112.7 מטר.
בניית הקתדרלה הגותית הגדולה והמורכבת התאפשרה תודות לשגשוג והיציבות תחת שלטונו של לואי התשיעי, מלך צרפת. ההזדמנות לבניית קתדרלה חדשה נבעה בעקבות הרס הקתדרלה הקודמת בשריפה. הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי בשל (High Gothic), בדומה לקתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס, גם הן מאותה תקופה.
המחסור בתיעוד ובמסמכים בנוגע לבניית הקתדרלה נובע בחלקו מהשריפות ששרפו את ארכיוני הקתדרלה (שנמצאו ב-Chapter House) ב-1218 ו-1258 (בשריפה זו ניזוקה גם הקתדרלה עצמה). הבישוף אווראר דה פואיי (Evrard de Fouilly) החל את העבודות על הקתדרלה ב-1220. רובר דה לוזארש (Robert de Luzarches) היה האדריכל עד 1228 והוחלף בתומא דה קורמון (Thomas de Cormont) שהשגיח על הבנייה עד 1258. בנו, רנו (Renaud de Cormont), המשיך אותו כאדריכל עד 1288. דברי הימים של קורבי טוענים שהקתדרלה הושלמה ב-1266, אך עבודות הגימור נמשכו גם לאחר מכן. ב-1288 הותקן מבוך הלבירינת על רצפת הקתדרלה. ב-1336 החלה בניית המגדלים המערביים, ובנייתם נמשכה עד המאה ה-15.
הקתדרלה שופצה בידי אז'ן אמנואל ויולֶה-לה-דוּק בתקופת התחייה הגותית.
הקתדרלה בנויה בסגנון גותי בשל. היא נתמכת בתמיכות דואות בנות 2-קומות, שעליהן צריחונים.
החזית המערבית של הקתדרלה, למעט המגדלים, נבנתה במערכת בנייה אחת, בשנים 1220-1236 ומציגה אחדות אמנותית: הקומה התחתונה עם 3 מבואות עמוקות לשערים ומעליה גלריית מלכי ישראל - 22 פסלים בגודל אדם, ומעליהם חלון הרוזטה. מעל חלון הרוזטה ישנה ארקדה פתוחה, גלריית des sonneurs. את החזית מאגפים שני מגדלים, לא סימטריים. העבודה על המגדל הדרומי נסתיימה רק ב-1366 ועל הצפוני, הגבוה יותר, ב-1406.
השערים המערביים של הקתדרלה מפורסמים בזכות הפיסול הגותי המפותח שלהם, המציג גלריה של קדושים מקומיים חשובים וסצינות דתיות ביחד עם סצינות המתארות את העולם הבא. חלק מהפסלים של הקדושים זוהו והם כוללים ויקטוריוס הקדוש, ז'נטיאן, דומיציוס הקדוש, אולפיה הקדושה ופרמין הקדוש.
בספר "מר סטאנדפאסט" מתארת דמותו של ריצ'רד הנאי את הקתדרלה "הכנסייה הנאצלת ביותר שבנה האדם עבור האלוהים".
במהלך ניקוי הקתדרלה בלייזר בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלה שהחזית הייתה במקור צבועה במגוון צבעים. החוקרים פיתחו טכניקה לגילוי הצבאים המקוריים והרכבם כפי שנעשה במאה ה-13. בעקבות זאת, בשיתוף עם מעבדות EDF (פירוש ראשי התיבות: Electricity of France) והמומחיות של Society Skertzo, פותחה טכניקת הארה מפותחת ומורכבת כדי להקרין צבעים אלה על החזית בדיוק רב ובכך לשחזר את הופעתה הרב-צבעית כפי שהייתה במאה ה-13. כאשר הוקרן האור על הפסלים שמסביב לשערים, התוצאה הייתה מהממת ופסלים רבים קיבלו חיות. מאחר שקשה לצלם את הצבעים המוקרנים, התמונות בערך נותנות רק את הרעיון הכללי של הצבעים ולא תיאור מדויק. כדי לחוות באופן מלא את הצבעים ואת האפקט יש לבקר בקתדרלה ולצפות במצגת האורקולית המתקיימת בערבי הקיץ ובזמן יריד חג המולד או בערב השנה החדשה.
במרכז הקתדרלה]] הקתדרלה באמיין היא בעלת הפנים הגדול ביותר במערב אירופה (ובפרט בצרפת) והחלל הפנימי נתמך על ידי 126 עמודי תמיכה. הן הספינה הראשית והן בית המקהלה עצומים אך אווריריים וקלילים, עם כמות נכבדת של חלונות ויטראז' עם זכוכית צבעונית, שרובם שרדו את המלחמות והמהפיכות שעברה צרפת.
מבנה הקיר מחולק לשלושה אזורים: קומת קשתות, טריפוריום וקומת תאורה מוגדלת בה זוגות חלונות מחודדים מאוחדים ברוזטה קטנה. הקמרונות הן קמרונות צלעות בני ארבע צלעות המתנשאים לגובה 42.3 מטר. הקתדרלה מחולקת לשלושה אגפים בתחילתה ואחרי בית הרוחב עוברת למבנה של חמישה אגפים. הקתדרלה מסתיימת באפסיס שסביבו שבע קפלות. רצפת הקתדרלה מכוסה במספר דוגמאות, בהן צלב קרס. הלבירינת (מבוך המצויר על הרצפה) הותקן ב-1288. בנוסף, מכילה הקתדרלה מספר פסלים בולטים באיכותם.
האמבולטוריום המקיף את בית המקהלה מקושט בפסלים צבעוניים ומתוכו קורנות מספר קפלות. אחת המפוארות שבהן היא קפלת סוחרי הבדים. תעשיית הטקסטיל הייתה אחד הרכיבים הדינמיים של כלכלת ימי הביניים, בייחוד בצפון צרפת, וסוחרי בגדים נטו להציג לראווה את עושרם וגאוותם האזרחית. עוד קפלה ראויה לציון מוקדשת לתומא הקדוש מקנטרברי, יצירה מהמאה ה-13 שמשלימה את רשימת הקדושים המעונים של הקתדרלה.
בקתדרלה אוצרות ויצירות אמנות מתקופות רבות.
בקתדרלה אוצרות ויצירות אמנות מתקופות רבות.
הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) ב-17 בדצמבר 1206 כאשר הוא חזר ממסע הצלב הרביעי. הראש היה חלק מהביזה של מסע הצלב הרביעי, שהפך ממסע מלחמה כנד הטורקים לביזת העיר הנוצרית הגדולה קונסטנטינופול. כדי לאחסן את ראשו של יוחנן המטביל נבנתה קופסה מפוארת לאחסון שרידי קודש. למרות שתיבה זו אבדה במהלך השנים, נעשתה לה רפליקה מהמאה ה-19 והיא מהווה מוקד לתפינות בספינה הצפונית.
חלק מיצירות האמנות החשובות ביותר בקתדרלה הן סדרות של פסלים צבעוניים מסוף המאה ה-15 והמאה ה-16. סדרה גדולה של פסלים כאלה מצויה בבית הרוחב הצפוני ומתארת את ישו מטהר את בית המקדש לצד תיאור דמיוני של בית המקדש ההרודיאני. שני צידי האמבולטוריום כוללים סדרות פסלים המתארים את חייהם של קדושים שפולחנם הביא צליינים רבים לקתדרלה. פסלים אלה מתארים את יוחנן המטביל ואת פירמין הקדוש, הבישוף הראשון של אמיין. האמנים שיצרו את הפסלים הקדישו תשומת לב ליצור הקבלה בין שני הסיפורים: שני הקדושים זכו לעריפת ראשם עקב התנגדות לחזקים ולעשירים, חוו הזנחה ואובדן, ורק בדורות מאוחרים יותר גולו שרידיהם וזכו לקבורה מפוארת.
בימת הדרשה מתקופת הבארוק נבנתה משיש ועץ מצופה זהב, וחולשת על הספינה הראשית. היא נתמכת בידי 3 דמויות נשיות המסמלות אמונה, תקווה וצדקה - שלוש המעלות התאולוגיות.