קתדרלת דרהאם (אנגלית: Durham Cathedral), ובשמה המלא "הקתדרלה של כנסיית המשיח, הבתולה מרים המבורכת וקת'ברט הקדוש מדרהאם" (Cathedral Church of Christ, Blessed Mary the Virgin and St Cuthbert of Durham) היא קתדרלה בעיר דרהאם, בצפון מזרח אנגליה. הקתדרלה משמשת כמושבו של הבישוף האנגליקני של דרהאם. תחילתה של הבישופות מתוארכת לשנת 995 והקתדרלה נוסדה בשנת 1093. הקתדרלה נחשבת לאחת הדוגמאות המוצלחות ביותר של האדריכלות הנורמנית, ובשנת 1986 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית יחד עם טירת דרהאם הסמוכה לה.
הקתדרלה הנוכחית עומדת במקומה של "הכנסייה הלבנה", שנבנתה במאה ה-10. הכנסייה הלבנה הייתה חלק מיסודות מנזר, שנועד לשמש כמשכן לשרידיו של הקדוש קת'ברט מלינדיספארן (Saint Cuthbert of Lindisfarne). בקתדלת דרהאם שמורים שרידיהם של מספר קדושים - שרידי הקדוש קת'ברט הנ"ל, ראשו של אוסוואלד הקדוש מנורת'מבריה, שהיה מלכה של ממלכת נות'מבריה, אחת מן הממלכות האנגליות העתיקות ושרידיו של בדה ונרביליס.
קתדרלת דרהאם ממוקמת בעמדה אסטרטגית על צוק מעל עיקול בנהר וויר (River Wear). בישופי דרהאם היו גם בעלי כוח פוליטי וצבאי (עמדה שנקראה Bishop Palatine), ומשנת 1080 עד המאה ה-19 החזיקו בכוח צבאי מעבר לעמדת השליטה במערכת הדתית. טירת דרהאם נבנתה כמעונו של הבישוף מדרהאם, הרביעי בחשיבותו בהירארכיה של הכנסייה האנגליקנית, והוא ניצב לימינו של מלך אנגליה בעת הכתרתו.
כיום מהווה הקתדרלה יעד חשוב לתיירים באזור, והמגדל המרכזי בה, שגובהו 66 מטרים, הוא נקודת תצפית על דרהאם ועל סביבתה. בקתדרלה נערכות תפילות יומיות ומקהלת הקתדלה שרה בה בכל יום.
מבנה הקתדרלה נודע בשל קמרוני הצלעות של גג מבנה הספינה. הגג נתמך על ידי קשתות אלכסוניות, הנתמכות בעמודים מורכבים דקים יחסית, משולבים בעמודים מסיביים. המבנה מתאפיין גם בתמיכות דואות ותמיכות צידיות, המוסתרות בתוך הטריפוריום, מעל המושבים שלצידי הספינה המרכזית. אדריכלות הקתדרלה נחשבת כדוגמה לאדריכלות רומנסקית. יחד עם זאת, כמה מאפיינים בה נחשבים כמבשרים את האדריכלות הגותית שהחלה בצרפת כמה עשורים לאחר מכן; אין ספק שהבנאים הנורמנים הם ששילבו מאפיינים אלה בקתדרלה. בצידה המזרחי של הטירה שוכן קברו של קת'ברט הקדוש. הקבר היה מצבה מרשימה, בנויה משיש בהיר וזהב, והיה מוקד לעולי רגל; המבנה נהרס על ידי המלך הנרי השמיני (ראו בהמשך).
מקורה של הבישופות של דרהאם הוא בדיוקסיה של לינדיספארן, אשר נוסדה בסביבות שנת 635 על ידי אידאן הקדוש. אידאן הקדוש היה מסיונר נוצרי בעל תפקיד מפתח בהבאת הנצרות לנורת'מבריה, והוא עשה כן לבקשת המלך אוסוואלד מנורת'מבריה שבצפון אנגליה (מלך בשנים 634 - 642). הדיוקסיה שרדה עד שנת 664, ואז הועברה ליורק. בשנת 678 החזיר הארכיבישוף מקנטרברי את מושב הבישוף ללינדיספארן. לינדיספארן נחשב ל"אי קדוש", וקדושים נוצריים רבים יצאו ממנו, בהם קת'ברט הקדוש, שהיה הבישוף מ-685 עד מותו שנתיים מאוחר יותר. קת'ברט הוא מרכזי בהתפתחות הקתדרלה.
בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של ויקינגים, נמלטו הנזירים מלינדיספארן בשנת 875, כשהם נושאים עימם את שרידיו של קת'ברט הקדוש. הדיוקסיה של לינדיספארן נותרה ללא מיקום קבוע עד שנת 882, אז התיישבו הנזירים בעיירה צ'סטר לה סטריט (Chester-le-Street), כעשרה ק"מ מצפון לדרהאם. בשנת 995 אולצו הנזירים, לאחר התקפות נוספות, להמשיך בנדודיהם. אגדה מספרת שהנזירים הלכו בעקבות שתי נערות חולבות, שחיפשו פרה חומה. כאשר הגיעו ללשון היבשה שיוצר הנהר וויר, נתקע ארונו של קת'ברט ולא ניתן היה להזיזו. הנזירים ראו בכך אות משמיים שבמקום זה יש להקים את המושב החדש. מעבר לאגדה, מיקומה של הקתדרלה נוח מאד להגנה בהיותו מוקף על ידי הנהר משלושת עברייו ונמצא על גבעה. יתרון נוסף במיקום זה היה ההגנה שלו זכתה הקהילה החדשה מן הרוזן מנורת'מבלרנד, שהיה קשור בקשרי משפחה הדוקים עם הבישוף. מכל מקום, הדרך המובילה מלשון היבשה, ועוברת ליד מגדליה המזרחיים של הטירה, בדרך למדשאת הארמון (Palace Green) נקראת "שביל הפרה החומה" (Dun Cow Lane).
בתחילה הוקם במקום מבנה עץ זמני פשוט, שנבנה כדי לשכן בו את שרידי הקדוש. לאחר מכן הוקם מבנה מוצק יותר, כנראה גם הוא מעץ, שנקרא "הכנסייה הלבנה". בשנת 998 נבנה מבנה אבן שהחליף את מבנה העץ, וגם מבנה זה נקרא "הכנסייה הלבנה". המבנה הושלם, למעט המגדל, בשנת 1018. דרהאם הפכה עד מהרה לאתר עלייה לרגל, לא מעט בשל הגידול בפולחן קת'ברט הקדוש. המלך קאנוט הגדול היה מן העולים הראשונים לרגל, והוא העניק שטחי קרקע רבים וזכויות (פריבילגיות) לקהילה. המיקום האסטרטגי של הקתדרלה, הכסף הרב שזרם מעולי הרגל והכוח שנצבר בכנסיית דרהאם, הבטיחו את היווצרותה של עיירה סביב הקתדרלה, עיירה שהיוותה את הגרעין המוקדם של העיר דרהאם של היום.
הקתדרלה הנוכחית תוכננה ונבנתה בידי ויליאם מסנט קארליף (William of St. Carilef, נקרא גם ויליאם מקאלה); ויליאם מונה לנסיך-בישוף על ידי ויליאם הכובש, בשנת 1080. המבנה הקיים כיום הוא ביסודו המבנה הנורמני העתיק, אם כי במשך מאות השנים שחלפו נוספו לו תוספות רבות, וכמה מחלקי המבנה שוקמו. בניית הקתדרלה החלה בשנת 1093, מצידה המזרחי. בשנת 1096 הושלם בית המקהלה (נמצא בין האפסיס לטרנספט), והעבודה המשיכה בבניית הספינה המרכזית בקתדרלה. קירות הספינה הושלמו בשנת 1128, והקמרונים הגבוהים הושלמו בשנת 1135. בשנים 1133 - 1140 הושלם גם בית מועצת הקתדרלה (Chapter House), שנהרס במאה ה-18. ויליאם מסט. קארליף נפטר ב-1099, לפני השלמת הקתדרלה, והאחריות על העבודות הועברה לרנו פלאמבארד (Ranulf Flambard), שהיה אחראי גם לבניית גשר פלאמבארד, הגשר הראשון מעל הנהר וויר בעיר דרהאם.
בשנת 1170 הוסיף הבישוף היו דה פואסה קפלה בצידה המערבי של הקתדרלה, שנקראה קתדרלת הגליל (Galilee Chapel). הקפלה משמשת גם כקפלת הגבירה, הקפלה הגדולה בקתדרלה, הנקראת בדרך כלל על שם מרים הבתולה. האגדה מספרת שהקפלה נבנתה בתחילה בצידה המזרחי של הקתדרלה, אך עם תחילת הבנייה נתגלו בה סדקים, שנתפרשו כאי-רצונו של קת'ברט הקדוש - הקבור בצד המזרחי - שקפלת הגבירה תיבנה לידו. הקפלה נמצאת בין הקתדרלה לבין אפיק הנהר וויר, ולכן היא ארוכה וצרה, ודרשה במשך הדורות חיזוקים רבים. הקפלה עברה כמה שינויים במשך השנים, והכניסה המקורית אליה נסגרה, ובמקומה נבנו לה כניסות חדשות. בקפלה שמורים שרידיו של בדה ונרביליס.
בתחילת המאה ה-13 הסתמן צורך דחוף בשיפוץ חלקה המזרחי של הקתדרלה. הבישוף ריצ'רד לה פור (Richard le Poore) התמנה לתפקידו ב-1228, והוא הטיל את המשימה על האדריכל ריצ'רד פרנהאם. התוצאה הייתה תוספת לקתדרלה, מצידה המזרחי, הנקראת קפלת תשעת המזבחות (Chapel of the Nine Altars), שנבנתה בשנים 1242 - 1274. מבנה זה שופץ במאה ה-15, אחרי שניזוק מברקים.
הרפורמה העיקרית שהוליך המלך הנרי השמיני הייתה ייסוד הכנסייה האנגליקנית והתנתקות מן הכנסייה הקתולית ומהאפיפיור. חלק מרכזי ברפורמה היה חוק העליונות (Act of Supremacy), שהעמיד את המלך בראש הכנסייה באנגליה. המלך פירק את כל המנזרים, והחרים את רכושם; גם קתדרלת דרהאם לא ניצלה ממהלך זה: קברו של קת'ברט הקדוש נהרס בהוראתו של המלך הנרי השמיני, מלך אנגליה, בשנת 1538, והעושר שנצבר בקתדרלה הועבר לידי המלך. גופתו של הקדוש הוצאה מן הקבר, ולפי האגדה נמצאה שלמה. הגופה נקברה מחדש תחת מצבת אבן פשוטה, אך סביבת המצבה נותרה כשהייתה.
לאחר קרב דנבאר ב-3 בספטמבר 1650, מן הקרבות האחרונים במלחמת האזרחים האנגלית, אסר אוליבר קרומוול את השבויים הסקוטים מן הקרב בקתדרלה. ההערכה היא כי כ-3,000 איש נאסרו במקום, מתוכם מתו כ-1,700 איש בקתדרלה עצמה, לאחר שהוחזקו בה בתנאים תת-אנושיים. האסירים הרסו חלק גדול מרהיטי העץ שהיו בקתדרלה, ועשו בהם שימוש להסקה. האסירים שנותרו בחיים נשלחו לכעובדי כפייה אל המושבות האנגליות בצפון אמריקה. גופות השבויים נקברו בקברים לא מסומנים. אחד מקברי האחים נתגלה בשנת 1946, בעת עבודות להתקנת מערכת הסקה מרכזית לאוניברסיטה. בשנים האחרונות היו כמה הצעות להקמת מצבת זיכרון למתים, או על קבורה מחדש בסקוטלנד, אך הן טרם יצאו אל הפועל. בסוף המאה ה-17 שיפץ הבישוף ג'ון קוזין את הקתדרלה, תיקן את הנזקים והשיב את הריהוט שהושמד.
במהלך המאה ה-18 נעשה מעט כדי לשקם או לבנות מחדש חלקים בקתדרלה. ב-1773 אף נגרם נזק למבנה, כאשר חלק מהסיתות החיצוני של הקתדרלה עובד לקיר חלק יותר, ובכך נעשה בו שינוי משמעותי. בהמשך נהרסה מחצית מבית מועצת הקתדרלה. הסיתות בקיר המזרחי נפגע גם הוא ובצד זה הוכנס גם חלון רוזטה, שאמור היה להיות שחזור של חלון דומה מהמאה ה-13. היה תכנון להרוס גם את קפלת הגליל, אך הדבר נמנע ברגע האחרון. מגדל הקתדרלה שוחזר בין השנים 1854 - 1859.
בשנת 1986 הכריז אונסק"ו על קתדרלה כאתר מורשת עולמית, כאתר הגדול והמושלם ביותר של אדריכלות נורמנית באנגליה, מבנה יוצא דופן לאדריכלות זמנו, המציין את הגעת הנצרות לנורת'מבריה. הקתדרלה משמשת גם כיום כמושב הבישוף של דרהאם.
הקתדרלה שימשה כאתר צילום לכמה סרטים ומיצגים: