קאסטל נואובו (באיטלקית: Castel Nuovo, "הטירה החדשה". מכונה גם Maschio Angioino) היא טירה בנאפולי, איטליה. הטירה ממוקמת בכיכר העירייה (Piazza Municipio) מול בית העירייה במרכז נאפולי. היא נבנתה בימי הביניים (1279–1282) ובשל גודלה ומיקומה האסטרטגי הפכה לאחד האתרים הידועים של העיר ונקודת ציון עירונית בולטת. הטירה נבנתה על ידי שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה מאנז'ו ושרדה מספר מצורים. היא שופצה ושוחזרה ב-1823 ונמצאת בשימוש עד היום (כיום כמרכז מנהלי, מוזיאון ואטרקציה תיירותית).
הטירה בנויה בצורת טרפז לא-סימטרי על בסיס יסודות מוגבהים עם חלקלקה. מערך ההגנה של הטירה כולל 5 צריחים עגולים גבוהים עם שינות וביניהם חומה עבה המשמשת גם כקיר החיצוני של חדרים בטירה. הקיר המזרחי, הפונה לנמל, מוצק ועבה ויש בו רק מעט חלונות והם קטנים יחסית. המבנה המזרחי הוא הגדול והמאסיבי ביותר.
החזית המרשימה ביותר היא החזית המערבית, הפונה אל מרכז העיר. בחזית זו נמצאים 3 מתוך 5 הצריחים, ושניים מהם שומרים על השער הראשי, שמעוטר בשער ניצחון קלאסי משיש לבן ובו פיסול רב.
בטירה ניתן למצוא קמרונות גותיים אך גם אלמנטים של אדריכלות איטלקית ואדריכלות הרנסאנס.
לפני עלייתו לשלטון של שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה (שארל מאנז'ו) ב-1266, בירת ממלכת נאפולי הייתה פאלרמו. למרות זאת, היו מגורים מלכותיים בנאפולי, בטירת קאסטל קאפואנו. כאשר הבירה הועברה לנאפולי, שארל הורה על הקמת טירה חדשה ומפוארת, שתהיה קרובה לים, ובה יישבו המלך וחצרו. העבודות על הטירה החלו ב-1279 תחת השגחתם של אדריכלים ורבי-בנאים צרפתיים, והושלמו ב-1282.
בשל אירועי ערבית סיציליאנית, התקוממות של תושבי סיציליה נגד שלטונו של שארל, הטירה עמדה שוממה עד 1285, אז מת שארל הראשון וירש אותו בנו שארל השני, מלך נאפולי. שארל השני קבע את מושבו בטירה, שהפכה לגרעין המרכז ההיסטורי של העיר ואתר של אירועים מפורסמים. לדוגמה, ב-13 בדצמבר 1294, התפטר האפיפיור סלסטינוס החמישי מתפקידו בהיכל שנמצא בטירה זו. 11 ימים לאחר מכן, נבחר בוניפקיוס השמיני לאפיפיור החדש, ומיהר לעבור לרומא, כדי לא להיות תחת הסמכות של בית אנז'ו.
תחת שלטונו של רובר, מלך נאפולי (שהחל ב-1309) הוגדלה טירה ועוטרה בקישוטים ויצירות אמנות, ונהפכה למרכז פטרוני לאמנויות. ב-1347 הותקפה הטירה על ידי לאיוש הראשון, מלך הונגריה וצבאו וניזוקה באופן משמעותי. תחת שלטונה של ג'ובאנה הראשונה, מלכת נאפולי שוקמה ותוקנה הטירה. תיקון הטירה וביצורה אפשרו למלכה ג'ובאנה להדוף את הפלישה השנייה של לאיוש ההונגרי ולעמוד במצור שהטיל עליה. הטירה עמדה במספר מצורים בשנים שלאחר מכן, והחל מ-1399 שימשה כמגורים הרשמיים של לאדיסלאו, מלך נאפולי (במקור מהונגריה). הטירה הוזנחה תחת שלטונה של אחותו, ג'ובאנה השנייה, מלכת נאפולי.
תחת שלטון בית אראגון, שהחל בכיבוש העיר על ידי אלפונסו החמישי, מלך אראגון בשנת 1442, הטירה שופצה ובוצרה כדי לעמוד נגד הארטילריה החדשה שכללה גם תותחים מבוססי אבק שריפה. בתקופתו נוסף לטירה שער ניצחון מעוטר ומפורסם, פרי תכנונו של פרנצ'סקו לורנה, כדי לציין ולהעלות על נס את כניסתו לנאפולי. השער הוקם על השער הראשי של הטירה. את הפיסול על השער ביצעו הפסלים פרה ז'ואן וגיום סגררה, שזומנו על ידי אלפונסו מקטלוניה.
בהיכל הטירה הידוע בשם היכל הברונים, קשרו הברונים קשר נגד בנו של אלפונסו, פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי. המלך גילה את דבר הבגידה, זימן את הברונים לסעודה חגיגית ואז הכניס את חיל המשמר שסגר את כל הפתחים ועצר את הברונים, שלאחר מכן הוצאו להורג. היכל הברונים שימש לישיבות מחוז נאפולי עד 2006.
אחרי שנאפולי נבזזה בידי חייליו של שארל השמיני, מלך צרפת ב-1494, ממלכת נאפולי סופחה לספרד והטירה הפכה ממקום מגורים למבצר צבאי חשוב. עם זאת, מלכי ספרד שביקרו בעיר השתכנו בטירה (כגון ביקורו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1535). קרלוס השלישי, מלך ספרד הפך את המבצר קאסטל נואובו שוב למקום מגורים, ובכך לטירה. גם הדוכס סטפנו די קונסה התגורר בטירה.
ב-1823 עברה הטירה מקצה של תיקונים, שיפוצים ושחזור, אחריו נשארה במצב טוב למדי עד היום. כיום הטירה מהווה אטרקציה תיירותית מרכזית בעיר נאפולי וסביבתה.
