מְרוֹאֶה הוא שם העיר העתיקה שנמצאת בגדה המזרחית של הנילוס, כ-6 קילומטר צפון-מזרחה מהעיר שנדי שבסודאן, וכ-200 קילומטר צפון-מזרחה מהעיר חרטום. ליד העיר ישנה קבוצה של כפרים שנקראת באגרוויא. העיר הייתה בעבר עיר הבירה של ממלכת כוש במשך כמה עשרות שנים. העיר העניקה את שמה לאי של מרואה שגבולותיו הם אזור התחום משלושת צידיו על ידי הנילוס (מהנהר אטבאראה עד לחרטום), אטבאראה והנילוס הכחול.
את הנוף של העיר מרואה מסמלים למעלה מ-2,000 פירמידות המסודרות בשלוש קבוצות, כאשר רובן הרוסות, ומהוות חלק מקבוצה של אתרים ארכאולוגים.
קיום מחקר ארכאולוגי מודרני בסודאן היה בלתי אפשרי בשל מלחמת האזרחים. במאה ה-19, לאחר שההריסות במרואה תוארו על ידי כמה מגלים אירופאיים, נערכו כמה חפירות בקנה מידה קטן מתוך תאווה למציאת אוצרות על ידי ג'וספה פרליני בשנת 1834, שגילה (או טען שגילה) כמה סוגי עתיקות, בעיקר תכשיטים, שנמצאים היום במוזיאונים של ברלין ומינכן. ההריסות נבדקו באופן יסודי יותר בשנת 1844 על ידי קארל ריצ'רד לאפסיוס, שהביא איתו הרבה צמחים, שרטוטים ועותקים, מלבד עתיקות לברלין.
חפירות נוספות נערכו על ידי וואליס באדג' בשנים 1902 ו-1905, שתוצאותיהן מתועדות בספרו "סודאן המצרית: ההיסטוריה והאנדרטאות שלה" (יצא לאור בלונדון שנת 1907). צוותי חפירה נוספים סופקו על ידי סר רג'ינלד וינגייט, מושל סודאן, שטיילו אל ובין הפירמידות, חפרו פירים ועוד. נמצא שהפירמידות תמיד נבנו מעל תאי קבורה, המכילים שאריות גופות שרופות או שלא עברו חניטה. בין הממצאים המעניינים ביותר היו תבליטים על הקירות, שכבר תוארו על ידי לאפסיוס, המכילים את השמות והתארים של מלכות וכמה מלכים, יחד עם פרקים מספר המתים; מגילות עם תיאורים בשפה המרואנית, וכמה כלי קיבול ממתכת וכלי חרס.
התבליטים הטובים ביותר נלקחו אחד אחד בשנת 1905, חלקם הורכבו במוזיאון הבריטי וחלקם במוזיאון של חרטום. בשנת 1910, כתוצאה מדו"ח של ארצ'יבלד סייס, החלו חפירות נוספות בחולות העיר ובתי הקברות על ידי ג'יי. גארסטאנג מטעם אוניברסיטת ליברפול, וכך נמצאו הריסות של ארמון וכמה מקדשים שנבנו על ידי המלכים המרואנים.
מרואה הייתה הבירה הדרומית של ממלכת כוש או ממלכת נאפאטא (הממלכה המרואנית) בתקופה שבין 800 לפנה"ס עד 350 לספירה. חפירות העלו עדויות לקבורות חשובות של מלכי כוש מהתקופה הנאפאטית (800 לפנה"ס עד 280 לפנה"ס) בקרבת אזורי ההתיישבות (אזור הקבורה המערבי).
חשיבות העיר גדלה בהדרגה מתחילת התקופה המרואנית, תקופת שלטונו של אראקאמאני (280 לפנה"ס) שבה אזור הקבורה המלכותי שונה למרואה מנאפאטא (ג'בל ברקל).
התקופה האחרונה של העיר המרואנית מסומלת על ידי אנדרטת ניצחון של אזנה מלך אקסום שנבנתה במרכז העיר. מהכתוב על האבן ביוונית שהוא היה "המלך של אקסומיטס ועומריטס", סביר להניח שהמלך שלט בסביבות 330 לספירה. שני כתבי יד נוספים הכתובים בשפה עתיקה נמצאו בקרבת הפירמידה. לא ברור אם הם שייכים לתקופת האנדרטה המלכותית או לתקופה מאוחרת יותר.
לכידתה של רומא את מצרים העתיקה הובילה לעימותים בגבול שבין מרואה ורומא (למשל בשנת 23 לפנה"ס המושל הרומאי של מצרים, פטרוניוס, פלש לנוביה בתגובה לתקיפה הנובית על דרום מצרים, ובזז את אזורי הצפון ונפאטה (22 לפנה"ס) לפני שחזר לצפון). מרואה סיימה כשידה על העליונה, גנבה כנקמה ראשפסל של הקיסר אוגוסטוס וקברה אותו מתחת למדרגות המנזר שלה, כך היא התבססה על קשרי מסחר בריאים עם רומא ומדינות הים התיכון.
קטגוריה: סודאן: היסטוריה