קרתגו

קרתגו (בפיניקית קַרְתְּ חַדַשְתְּ, "עיר חדשה"), הייתה עיר ומעצמה באוטיקה (תוניסיה של היום), שנוסדה במאה ה-9 לפנה"ס על ידי מתיישבים פיניקים מהעיר צור. לאחר נפילת צור בשנת 332 לפנה"ס שימשה כבירת המעצמה הימית הפיניקית. העיר נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השלישית, והרומאים הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התיישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן חזרו הרומאים למקום והקימו עיר חדשה באותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות היום. קרתגו הרומית שימשה כבירת הפרובינקיה הרומית אפריקה, ובמהלך השנים הפכה לאחת הערים הגדולות באימפריה הרומית. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות ברברים, ביזנטים ומוסלמים.

חורבות העיר קרתגו הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

היסטוריה

ייסוד העיר

קרת חדשת נוסדה במאה ה-9 לפנה"ס על ידי מתיישבים כנענים-פיניקים מהעיר צור, כחלק מתהליך ההתפשטות מערבה של התרבות הפיניקית. הם הביאו אתם את שפתם, דתם ותרבותם. אלם הראשי היה מלקרת. על־פי האגדה (אשר אין לה בסיס היסטורי) נוסדה העיר על ידי המלכה דידו (או אליסיה), בת מלך צור, שנאלצה לברוח מעירה לאחר שבעלה נרצח על ידי אחיה, פיגמליון. אנשי האזור שראו בצערה של דידו בעקבות התאלמנותה נענו לבקשתה להעניק לה שטח אדמה בגודל של עור שיפשטו משור מת. דידו חתכה את העור לרצועות דקות והקיפה עימן שטח אדמה אדיר ששימש אחר כך בסיס לשטחה של העיר קרתגו. אז היא קוששה ערימה של זרדים, עלתה עליה, אמרה שהיא הולכת לפגוש את בעלה ודקרה את עצמה בלב, תוך שהיא מנבאת כי מעצמותיה תצא רוח שתרדוף את הרומאים, ברומזה לחניבעל.

בניית האימפריה

קרת-חדשת התבלטה כמשפיעה כחשובה והמשפיעה ביותר מבין המושבות הפיניקיות ועד המאה ה-5 לפנה"ס, הספיקה להפוך למעצמה החזקה ביותר בים התיכון. בעיקר הצטיינה במסחר ובספנות. שליטתה התפרסה על מלטה, סרדיניה, האיים הבלאריים ועל חלקים מסיציליה, ומספרד ומרוקו של ימינו. השפעתה המסחרית הגיעה עד בריטניה בצפון ועד מרכז אפריקה בדרום. ידועים מסעות מחקר נרחבים של ספנים מקרת-חדשת, כגון מסעותיו של חנון שהקיפו את מרבית חופה המערבי של אפריקה, או של חימילקו, שהגיעה עד לחופיה הצפון-מערביים של אירופה. בתקופה זו היה השלטון בעיר נתון בידיו של "מלך" נבחר, שהלכה למעשה היה טירן.

לאחר תבוסתה ליוונים בקרב חימרה בסיציליה בשנת 480 לפנה"ס קם בקרתגו משטר רפובליקני אוליגרכי ובעלי הממון היו בעלי הדעה. המלכים הנבחרים עדיין שלטו בעיר אך סמכותם וכוחם נשחקו מפני אלה של הסנאט שמנה 300 חברים שכיהנו בו מיום בחירתם ועד מותם, "מועצת הבכירים" ו"מועצת ה-104", הסמכות השיפוטית הבכירה במדינה. עיקר הכוח הפוליטי הופקד בידיהם של שני "סופטים", מעין מגיסטראטים. בתקופה זו הגיעה העיר לשיאה, ולפי סטראבון מנתה אוכלוסייתה 700,000 איש. עם זאת נראה כי הערכה זו מוגזמת, והמספר האמיתי עמד על 400,000 עד חצי מיליון, ורק חמישית מהאוכלוסייה הייתה פיניקית.

המלחמות הפוניות

הרומאים קראו לכנענים הפיניקים בשם "פּוּנים." המלחמות הפוניות היו סדרה של התנגשויות בין קרת-חדשת לבין הרפובליקה הרומית שהביאו לבלימת התפשטות כוחה של קרת-חדשת, ובסופו של דבר לחורבנה המוחלט.

המלחמה הפונית הראשונה התחוללה בין השנים 264 לפנה"ס עד ל-241 לפנה"ס, על השליטה בסיציליה. זהו העימות הראשון בין כוחות קרתגו לרפובליקה הרומית, שטרם לו שמרו על יחסים תקינים. המלחמה הסתיימה בניצחון הרומים.

המלחמה הפונית השנייה התחוללה בין השנים 218 לפנה"ס עד 202 לפנה"ס. המלחמה פרצה לאחר שחניבעל ברקה, מי שהיה בנו של אחד ממנהיגי המלחמה הקודמת, חמילקרת ברקה, כבש שטחים נרחבים מספרד של ימינו, והחליט להשתמש בהם כדי לפלוש לאיטליה בדרך היבשה, כשהוא חוצה את הרי האלפים. חניבעל הצליח להנחיל לכוחות הרומים מספר תבוסות קשות ולזמן מה עורר חשש ממשי לעתידה של רומא. למרות זאת, מדיניות ההתשה שניהל נגדו פאביוס מאקסימוס החלישו את יכולתו לתמוך בצבא הגדול שלו הרחק ממקורות האספקה שלו, והביאה בסופו של דבר לתבוסתו של חניבעל על ידי המצביא הרומי סקיפיו אפריקנוס, ולחתימתו של הסכם כניעה מחמיר שהטיל הגבלות קשות על צבא קרת-חדשת ואסר עליה לצאת למלחמה ללא רשות הסנאט של רומא.

למרות ניצחונם במלחמה הפונית השנייה, הרומאים המשיכו לחשוש מפני כוחה של קרת-חדשת, ולראות בה סכנה שיש להדביר. ידוע ביותר הסנאטור הרומי מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס ("קאטו הזקן"), שסיים כל נאום שנשא בסנאט, ללא קשר לתוכנו, במילים "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" (בלטינית: "Ceterum censeo Carthaginem esse delendam").

לאחר שקרת-חדשת הפרה את הסכם הכניעה שלה כאשר פתחה במלחמת מגן נגד נומידיה, ללא אישור מהסנאט הרומי, הדבר הווה עילה לפריצתה של מלחמה נוספת - המלחמה הפונית השלישית, שנמשכה בין השנים 149 לפנה"ס ל-146 לפנה"ס, והביאה לחורבנה המוחלט של העיר. לפי סיפורים שנפוצו לראשונה בסוף המאה ה-19, הרומאים זרעו את הקרקע מלח על־מנת להבטיח שהיא תשאר בלתי פורייה ואיש לא יתיישב בה שוב. זריעת המלח נזכרת לראשונה בספרו של פרדיננד גרגורוביוס (Ferdinand Gregorovius) "ההיסטוריה של העיר רומא בימי הביניים" (Die Geschichte der Stadt Rom im Mittelalter) שהתפרסם בין השנים 1872-1859. מאחר שאין זכר לסיפורים אלה במקורות קדומים יותר, ומכיוון שזריעת מלח יקר על שטח פורה כה נרחב משוללת היגיון כלכלי, מניחים כיום כי קרתגו לא נזרעה מלח מעולם.

קרתגו הרומית

לאחר חורבן העיר, הרומים חידשו את ההתיישבות באזור במאה ה-1 לספירה. קרתגו הרומית גדלה להיות אחת הערים החשובות באימפריה הרומית, והייתה בין השאר ביתו של הפילוסוף הנוצרי אוגוסטינוס. העיר נחרבה סופית במאה ה-7, על ידי כיבושי המוסלמים.

דת

דתם של הקרתגיים הייתה מבוססת בעיקרה על המסורות המקוריות של בני צור, והם שמרו על פולחנם של אלים כבעל, מלקרת ועשתרות. עם הזמן, אמצו גם השפעות זרות, כמו את פולחנה של האלה תנית, שהפך להיות מרכזי ביותר החל מהמאה ה-5 לפנה"ס.

הקרבת ילדים בקרתגו נזכרה בכתביהם של פלוטארכוס, פילון האלכסנדרוני, דיודורוס סיקולוס ואחרים, ולפי חלק ממקורות אלה, נהגו הקרתגנים להקריב תינוקות לאליהם בהניחם אותם על זרועותיו של פסל ארד של האל קרונוס. הזרועות היו מעוצבות בשיפוע, והתינוקות שככל הנראה נרצחו קודם לכן, התגלגלו אל מעין תנור שבו נשרפו גופותיהם. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס כתב בחיבורו "ביבליותקה היסטוריקה" כי כאשר איים צבא סירקוזה על קרתגו (בשנת 310 לפנה"ס), ייחסו זאת תושבי העיר לכעסו של קרונוס על כך שבעוד שבעבר נהגו להקריב לו את מיטב ילדיהם, החלו מקריבים ילדים שקנו בסתר וגידלו לשם כך. כדי לרצות את האל הקריבו בני העיר 200 מילדי המשפחות הטובות בקרתגו. גם טרטוליאנוס בן קרתגו שחי במחצית השנייה של המאה ה-2 ובתחילת המאה ה-3 כתב בספרו "אפולוגטיקה" כי:

"ילדים הוקרבו באפריקה לסטורנוס בפומבי עד ימי שלטונו של טיבריוס, אשר הציג לעיני הציבור את כוהניו של אל זה, כשהם מחוברים בעודם בחיים אל העצים הקדושים שבמקדשיו של אותו אל... אני מביא את אבי כעד אשר, בהיותו חייל, הוציא לפועל את הוראותיו של הפרומגיסטראט. אבל גם כיום ממשיכים ונוהגים מנהגים פושעים אלה בחשאי..."

רוב הארכאולוגים מסכימים כי קורבנות אדם נהגו בקרתגו אם כי בהיעדר מקורות כתובים פוניים למנהג, לא ברור אם תיאוריו של דיודורוס סיקולוס אודות השיטה מדויקים, ואין וודאות מה שם נתנו הקרתגנים לתופת. מאידך, נראה כי כדברי דיודורוס סיקולוס, תחילה אכן נהגו הקרתגנים להקריב את ילדיהם לאלים, אך לאחר מכן החלו קונים ילדים או אף מגדלים את ילדי משרתיהם למטרה זו. עם זאת, בעיתות משבר ומצוקה דרשו כוהני הדת את מיטב הילדים. מנגד קיימים היסטוריונים המתייחסים לכך בביטול ומייחסים את מקורו של המידע להטייה היסטורית מצד הרומאים והיוונים.

אתר דומה, המכונה אף הוא "תופת" התגלה בסנט'אנטיוכו אשר בסרדיניה והוא מיוחס ליוצאי העיר קרתגו. לפי המימצאים שהתגלו במקום, הילדים שנקברו בבית הקברות המיוחד להם, מתו ממחלות.

שלטון

קרתגו הייתה רפובליקה אוליגרכית כשבראש המדינה עומדים שני שופטים הכפופים למועצת הזקנים.

כעקרון הקרתגים הסתפקו בשליטה באוטיקה, נומידיה וחלק מסיציליה (בערך 20%), ולא הרבו במסעי מלחמה גדולים עד המלחמה הפונית הראשונה. עיקר דאגתם הייתה להבטיח את מערב הים התיכון מפני שודדי הים על מנת לשמור על סחרם המפותח. הם שמרו על מונופול יבוא הבדיל מהאיים הבריטיים ולכן סמוך לעמודי הרקולס (כיום גיברלטר) תמיד פטרלו ספינות משמר.

כלכלה

עיקר הפעילות הכלכלית הייתה בענפים הבאים:

  • חקלאות מפותחת
  • סחר ימי

הצי והצבא

<imagemap>תמונה:Postscript-viewer-shaded.png|25px

rect 0 0 0 0 עמוד ראשי desc none</imagemap>

ערך מורחב – צבא קרתגו

עיקר הצבא היה שכיר וכל הקצינים היו ממוצא קרתגי. היו בו פילים רבים (עד 100).

חיל הפרשים הקרתגי היה חזק יחסית לרוב חילות הפרשים של שכניהם. חלקו היה קרתגי אך חלק הארי היה שכיר מקרב הנומידים, ומאוחר יותר (בזמנו של חניבעל) שולבו בו גם יסודות גאליים וספרדיים.

הצי היה חזק מאוד ובדרך כלל נוהל בצורה טובה. היה זה החיל העיקרי של קרתגו, והופקד על שמירת המדינה מפני פלישה, בדרך כלל בהצלחה מרובה. מספר ספינות המלחמה היה עצום יחסית (בערך 500-1000). לשם השוואה, לאתונה, הנחשבת מעצמה ימית היו "רק" 300 ספינות.

הצי כלל את כל סוגי האוניות של התקופה. הדגם העיקרי שבו השתמש הצי הקרתגי השתנה עם השנים. תחילה היו אלו הדו־טוריות ולאחר מכן התלת-טוריות. במאה ה־3 לפנה"ס הוכנסה לשירות ספינה גדולה יותר - חמש חתרית (קווינקוורמה). המדובר בספינה בעלת שלוש שורות משוטים אחת מעל השנייה, כשבשורה העליונה והאמצעית תופסים שני חותרים כל משוט ובשורה התחתונה חותר אחד למשוט. הפונים (השם שהרומאים נתנו לבני קרתגו) שלטו בכל האגן המערבי של הים התיכון עד סוף המאה ה־3 לפנה"ס, והפסידו את הבכורה לרומא במלחמה הפונית השנייה.

על ציי התקופה ראו בערך התפתחות ספינות המלחמה.

קרתגו בספרות

הסופר הצרפתי גוסטב פלובר כתב ספר בשם שלמבו על תקופת מרד האיכרים בקרתגו.

פרסם תגובה
טיפים ורמזים
Mostfa Settala
2 May 2015
The most beautiful, the most amazing, the most significant city in Tunisia, the masterpiece of this country, a mixture of history, charm and prestige.
ismail t.
7 November 2013
Mutlaka görülmesi gereken yerlerden biri
Veruschka Correia Lima
30 September 2013
É sempre uma emoção visitar uma local tão importante pra história da humanidade. Maior orgulho dos tunesinos.
???? Salwá ???? BenBellá ????
Un des meilleurs cartiers de la Tunisie ever ????
Hamma Riahi
4 July 2015
La capitale de pouvoir, ou n'est plus !
BS M
9 July 2013
Grande ville d'histoire quand tu nous tiens !
La Villa Bleue

החל $220

Dar El Marsa Hotel & Spa

החל $214

Movenpick Hotel Gammarth Tunis

החל $229

Dar Marsa Cubes

החל $174

Ramada Plaza Tunis

החל $0

Dar Said

החל $156

מראות מומלצות סמוך

ראה הכל ראה הכל
הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Saint Louis Cathedral, Carthage

Saint Louis Cathedral (français. La cathédrale Saint-Louis de C

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
בירסה

הבירסה (בלטינית: Byrsa) הייתה מצודה מוקפת חומה ששכנה מעל הנמל בקרתגו

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
אגם תוניס

אגם תוניס (ערבית: البحيرة, אלבחירה, 'האגם'; צרפתית: Lac de Tun

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Cathedral of St. Vincent de Paul

The Cathedral of St Vincent de Paul is a Roman Catholic cathedral in

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Bab Saadoun

Bab Saadoun is one of the gates of the medina of Tunis, the capital of

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
אוטיקה

אוטיקה (Utica, עותיקה) היא שמה של עיר שהיוותה את נקודת ההתיי

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Храм Александра Невского (Бизерта)

Храм Алекса́ндра Не́вского (фр. L’église Alexandre Nevsky) — правосла

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
Thuburbo Majus

Thuburbo Majus (or Thuburbo Maius) is a large Roman site in northern

אטרקציות תיירותיות דומות

ראה הכל ראה הכל
הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
הייראפוליס

הייראפוליס (יוונית Ιεράπολις - 'עיר קדושה'; טורקית Hierapolis)

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
תל מגידו

תל מגידו (ערבית تل المتسلم תל אל-מֻתַסַלִם - 'תל המו

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
קרקואן

קרקואן (צרפתית Kerkouane, ערבית كركوان) הייתה עיר פונית מדרום

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
לפטיס מגנה

לפטיס מגנה (לטינית Leptis Magna; ערבית لبدة الكبرى - 'לבתה אלקבירי'

הוסף לרשימת המשאלות
אני כבר כאן
בקרתי
בית שערים

בית שערים אשר שוכנת בגליל התחתון הייתה מקום יישוב חשוב בתקופת המשנה. ש

ראה את כל מקומות הדומים