פארק בואן רטירו (בספרדית: Parque del Buen Retiro - פארק 'מנוחה נעימה') הוא הפארק המרכזי והחשוב של מדריד, בירת ספרד.
הפארק משתרע על שטח של 1.4 קילומטר רבוע ונמצא בסמיכות לשער אלקלה ולמוזיאון הפראדו. הפארק מכיל בין היתר פסלים רבים, אנדרטות ואגם, ונחשב לאחד המקומות הפופולריים בעיר.
מקורו של הפארק בתחילת המאה ה-16, אז נבנה באזור ארמון קיט לשימוש משפחת המלוכה. בשנת 1561 העביר המלך פליפה השני את חצר המלוכה למדריד, והרחיב את הפארק סביב לארמון הקיט המלכותי. הארמון שימש את המלך בתקופת התענית ובזכות קרבתו לארמון המלכותי יכל המלך לעבור אליו יחד עם חצר המלוכה.
גני בואן רטירו הורחבו בשנת 1620, כאשר גספר דה גוזמן, מקורבו של המלך פליפה הרביעי, העניק לו שטחי אדמה בקרבת הארמון לצורכי הפנאי של חצר המלוכה. בשנות השלושים של המאה ה-17 נבנו בפארק מספר מבני שירות, בהם ה'קאזון דל בואן רטירו' (Casón del Buen Retiro) ששימש כאולם נשפים ומשמש כיום את מוזיאון הפראדו.
הפארק המשיך להתפתח במאתיים השנים הבאות ונוספו לו האגם וגרמי מים נוספים, גנים חדשים, גידור מהודר ומצפה כוכבים. ארמון הרטירו היה בשימוש עד ימיו של המלך קרלוס השלישי, ומרבית שטחי הארמון נהרסו במהלך המלחמות הנפוליאוניות. בתקופת שלטונה של המלכה איזבלה השנייה זכה הפארק לעדנה מחודשת ונשתלו בו עצים וגנים חדשים. לאחר מהפכת 1868 בספרד וירידתה של איזבלה השנייה מכס השלטון, נפתח הפארק לציבור הרחב והפך בהדרגה לריאה הירוקה של מדריד.
עם הפיכתו לפארק ציבורי, שימש הפארק למספר תערוכות בינלאומיות. לצורך התערוכות נבנו בפארק מבנים חדשים, בהם ארמון ולאסקז )1884 וארמון הזכוכית 1887, שנבנה בהשראת ארמון הזכוכית בלונדון. כיום משמשים המבנים לגלריות אמנות. בתחילת המאה ה-20 הוקמה בפארק האנדרטה לזכרו של אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד. בשנים הבאות הוקמו בפארק עשרות פסלים, אנדרטות ומזרקות והוא הפך למעשה לגן פסלים פתוח. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 נוספו לפארק הגנים האחרונים.
מיזמי קרן ויקימדיה
<tr><td>
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פארק בואן
רטירו
</td></tr> |
---|