הר תבור הוא ההר הגבוה ביותר בחלקו הדרומי של הגליל התחתון, מצפון לעמק יזרעאל. פסגתו נמצאת בגובה 562 מטר מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-400 מטרים מעל סביבתו. הפסגה בולטת ונראית גם לצופים בה ממקומות מרוחקים ברחבי הגליל והגולן. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפסגה נראית מעוגלת ומתונה.
להר תבור יש היסטוריה עשירה וחשיבות במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית. שמו נזכר במקרא בגבול נחלותיהם של שלושה משבטי ישראל. על הר תבור התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. מאוחר יותר, בתקופת בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין הרומאים ליהודים. לפי המסורת היהודית, הר תבור הוא אחד ההרים שחפץ שעליו תינתן התורה ולעתיד לבוא, יצורפו ארבעה הרים ובהם התבור, הר המוריה יועמד על ראשיהם ועליו יבנה בית המקדש השלישי.
השם "תבור" מקורו בתנ"ך, וממנו נגזר השם היווני של ההר, אִיתַבּוּרְיוֹן, הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו. בשם זה נעשה שימוש בעת החדשה, כאשר ניתן כשם מין לצמחים שהוגדרו לראשונה באזור הר תבור, כגון אלון התבור (Quercus ithaburensis).
יש המפרשים את השם תבור כנרדף לטבור, על שום היותו של ההר בולט מעל סביבותיו. השם ניתן למקומות נוספים בארץ ישראל, כגון אֵלון תבור הנזכר בנחלת שבט אפרים (שמואל א' י', ג'). במאה ה-19 כינו תושבי צפת את הר מירון המתנשא מול העיר בשם "הר תבור" .
שמו הערבי של ההר הוא ג'בל א-טור. שם זה מסמל את חשיבותו של ההר במסורת הערבית. באותו שם מכונים גם הר הזיתים, הר גריזים והר סיני. השם דומה למונח הארמי "טורא" שמשמעותו הר.
למרגלות ההר היה צומת דרכים חשוב: דרך הים עברה שם מעמק יזרעאל צפונה לכיוון דמשק, ואליה התחברו דרכים מכיוונים שונים: ממזרח: מבקעת הירדן דרך נחל תבור, מבקעת בית שאן דרך עמק חרוד וגבעת המורה; ממערב: מחוף הים בסביבות עכו דרך מערב עמק יזרעאל; ומהצפון: מכיוון הגליל.
מיקומו על צומת הדרכים ומבנהו הבולט מעל סביבתו הקנו לתבור ערך אסטרטגי ומלחמות נערכו בסביבותיו בתקופות שונות בהיסטוריה.
בסמוך להר תבור נפגשו גבולות נחלותיהם של שלושה שבטים: ממערב - זבולון, ממזרח - יששכר ומצפון - נפתלי (יהושע י"ט). בתיאור נחלות השבטים מצוינים גם מספר יישובים שנקראו על שם ההר: כִּסְלוֹת תָּבוֹר בנחלת שבט זבולון (מזוהה כיום עם הכפר אכסאל בבקעת כסולות ממערב להר) ואַזְנוֹת תָּבוֹר בנחלת נפתלי (כנראה בתל גוֹבֵל, סמוך לקיבוץ בית קשת מצפון להר). תבור נזכרת כאחת מערי הלויים בנחלת שבט זבולון בספר דברי הימים א' (ו', ס"ב), אך אינה נזכרת ברשימת הערים הללו בספר יהושע (פרק כ"א).
בתקופת השופטים שימש התבור נקודת התכנסות ללוחמים משבטי ישראל, בצאתם למלחמה על הקישון נגד יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא (שופטים ד'). על פי הכתוב, הורתה דבורה הנביאה לברק בן אבינועם, בן שבט נפתלי, לכנס לוחמים מישראל בהר תבור, ואף עלתה עמם אל ההר. ממרומי ההר הסתערו לוחמי ישראל בהנהגת ברק ודבורה על הכנענים הערוכים בעמק, והביסו אותם במלחמה בנחל קישון.
באירוע נוסף בתקופה זו הרגו המדיינים אנשים מבני ישראל בתבור. אירוע זה אינו מתואר בפירוט, אך נזכר ברמז בדברי גדעון בן יואש לזבח ולצלמנע, מלכי מדין (שופטים ח', י"א-י"ט).
בימי בית שני היה הר התבור אחת הפסגות שבהן נהגו להדליק משואות ולהודיע ליישובי הסביבה על קידוש החודש, כפי שנכתב בתוספתא: Шаблон:ציטוטון (תוספתא, ראש השנה, א, טו).
אלכסנדר השני מבית חשמונאי, שהנהיג מרד בראש צבא של שלושים אלף איש מיהודה נגד אולוס גביניוס, המושל הרומאי של סוריה, הובס בקרב ליד הר תבור. כעשרת אלפים לוחמים יהודים נהרגו בקרב, ואלכסנדר עצמו נשבה והוצא להורג .
בימי המרד הגדול, בשנת 66, היה הר תבור אחת מתשע-עשרה הערים שביצרו המורדים בגליל, בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. על פי הכתוב במלחמות היהודים, שלח אספסיאנוס צבא של שש מאות רוכבים, בפיקוד פלצידוס, כנגד המורדים. פלצידוס הבין כי אינו יכול לעלות על ההר התלול עם חילו, ולכן קרא למתבצרים לרדת אליו בשלום. היהודים ירדו מההר כביכול על מנת לנהל עמו משא ומתן, אך למעשה התכוונו לתקוף אותו. כוחות הרומאים נמלטו, אך בהיותם בעמק הרחק מההר, פנו לאחור ותקפו את היהודים, הרגו רבים מהם וחסמו בפני הנותרים את הדרך חזרה להר. רבים מהיהודים עזבו את הר תבור ועברו לירושלים. יתר הנצורים במצודה על ההר נכנעו כעבור זמן מה משנגמרו המים שברשותם, והסגירו את ההר לידי פלצידוס.
לאחר חורבן בית שני חודש היישוב היהודי בהר תבור. יש המשערים כי ישבו בו אנשי משמר הפִּיצֵץ, אחד מעשרים וארבע משמרות הכהנים ששירתו לסירוגין בבית המקדש כאשר היה קיים, והתפזרו לאחר חורבן הבית לעשרים וארבע ערים בגליל. הכתובת שנמצאה, בה רשומים המשמרות ושמות הערים שעברו אליהן, אינה מלאה, וליד שמו של משמר הפיצץ חסר שם העיר. לפי סדר הערים המופיע בכתובת משערים כי הייתה זו נצרת או הר תבור.
בשל חשיבותו של הר תבור במסורת הנוצרית, הוא הפך למוקד עלייה לרגל החל מהמאה הרביעית. על פי תיאורי נוסעים, היו עליו במאה הששית שלוש כנסיות, ובמאה השמינית ארבע כנסיות ומנזר. בתקופה הערבית, בשנת 947, התחולל לרגלי התבור קרב בין פלגים יריבים שהתחרו על השליטה בארץ ישראל מטעם ח'ליפות בית עבאס.
בתקופה הצלבנית החליף הר תבור ידיים פעמים אחדות בין הנוצרים למוסלמים. בשנת 1099 ביצרו הצלבנים את סביבת הכנסייה והמנזר שבראש ההר, להגנה על עולי הרגל מפני תקיפות המוסלמים. ב-1212 נכבש ההר בידי הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-עאדל, שהקים עליו מבצר גדול יותר, אולם ב-1229 הוא נכבש שוב בידי הנוצרים. ב-1263 כבש השליט הממלוכי ביברס את המבצר והחריב את המבנים על ההר.
ב-1799, בעת מסע נפוליאון בארץ ישראל, נערך בעמק בין הר תבור וגבעת המורה "קרב תבור", שבו גבר כוח צרפתי של כ-3,000 חיילים בפיקוד נפוליאון והגנרל קלבר, על כוח ממלוכי של כ-20,000 חיילים.
בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ישב בהר תבור ובסביבתו השבט הבדואי עַרַבּ אֶ-צֻבֵּיח. חלק מבני השבט הועסקו על ידי תושבי היישובים היהודיים השכנים, כפר תבור ואילניה, אך הסתכסכו עמם בשל גניבות.
במלחמת העצמאות השתתפו יחידות מבני השבט בצבא ההצלה של קאוקג'י, ובין השאר השתתפו בקרב בית קשת. בראשית מאי 1948 כבשה חטיבת גולני את הר תבור. בני השבט ערב א-צביח ברחו לסוריה ולממלכת ירדן, מלבד פלג אחד מהשבט, חמולת א-שִׁבְּלִי, שאנשיו שיתפו פעולה עם ההגנה ונשארו בתחומי ישראל. לאחר המלחמה הפך המאהל שלהם במורדות המזרחיים לכפר קבע, ערב אל-שבלי, כיום חלק מהיישוב שבלי - אום אל-גנם.
בזכות צורתו הבולטת והיותו נצפה למרחוק, שימש התבור במקרא סמל לעוצמה. ירמיהו הנביא מציג את הר תבור כביטוי לכוח רב, בתארו את בואו של נבוכדנצר מלך בבל להכות את מצרים: Шаблон:ציטוטון (ירמיהו מ"ו י"ח).
בתיאור בריאת העולם בספר תהלים, נכתב: Шаблон:ציטוטון (תהלים פ"ט י"ג). הפסוק מבטא את עצמת ה' ומעשה הבריאה, באשר שמו וגדולתו נישאים מראש ההרים הבולטים.
מנגד, נודע התבור כאחד ההרים שעליהם זבחו ישראל לאלילים, כפי שנרמז בנבואתו של הושע הנביא: Шаблон:ציטוטון (הושע ה' א'). מסורת זו השתמרה גם במדרשים, ולפיה נפסל התבור כמקום מתן תורה בשל כך, ככתוב בבראשית רבה: Шаблон:ציטוט
למרות זאת, מסורות אחרות מציינות את הר תבור כאחד ההרים שעליהם עתיד להיבנות בית המקדש באחרית הימים. דברי הנביאים מציינים "הרים" (ולא הר אחד) כמקום המקדש - Шаблон:ציטוטון (ישעיהו ב' ב'), והמדרש מפרש זאת: Шаблон:ציטוטון (פסיקתא דרב כהנא כ"א, כ'-כ"א).
ועוד בעקבות נבואת ישעיהו - Шаблон:ציטוטון (ישעיהו נ"ב ז') – Шаблон:ציטוטון (ילקוט המכירי ישעיהו נ"ב ז').
על פסגת ההר שתי כנסיות נוצריות. על פי המסורת הנוצרית, בהר תבור התרחשה השתנותו של ישו, שבמהלכה טיפס עם כמה מתלמידיו לראש הר גבוה, ושוחח שם עם משה רבנו ואליהו הנביא אשר בישרו לו על מותו הקרב (הבשורה על-פי מתי י"ז, הבשורה על-פי מרקוס ט' והבשורה על פי לוקאס ט'). שלוש הבשורות הסינופטיות אינן מזהות את ההר עליו התרחש האירוע בשמו, והוא זוהה לראשונה כתבור במאה ה-5.
בשנת 1924 נחנכה כנסייה קתולית מפוארת בשם "כנסית ההשתנות" על פסגתו. האדריכל שתיכנן את הכנסייה, כמו גם כנסיות אחרות בישראל, הוא אנטוניו ברלוצי. כנסייה זו נבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית מהמאה החמישית-שישית וכנסייה צלבנית מהמאה ה-12. הכנסייה שייכת למסדר פרנסיסקני, ונזיריו גרים במנזר הסמוך לכנסייה. הנזירים הגיעו להר בשנת 1873, בימי שלטון הטורקים.
בסמוך לכנסייה הקתולית, מעט נמוך יותר, נבנתה כנסייה אורתודוקסית צנועה יותר מכספי קהילה מרומניה. היא נחנכה ב-1862 ומהווה את מבנה הדת הראשון שנבנה על ידי נוצרים רומנים בארץ הקודש. לפי המסופר, במעמד ההשתנות, נבנו 3 אוהלים. בחצר הכנסייה הנצחה של שלושת האהלים. הכנסייה נקראת על שמו של אליהו הנביא. לפני הכנסייה ישנה מערה על שם מלכי צדק מלך שלם. לפי המסורת הנוצרית כאן הייתה הפגישה בין אברהם לבין מלך שלם. המערה הייתה ידועה לעולי רגל נוצרים בימי הביניים. עם התגברות העלייה לרגל של הרומנים הכנסייה פתוחה לקהל בשעות קבועות.
המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות האדם ולכן הצמחייה נשארה ללא שינוי ניכר עד לתחילת המאה ה-20.
ממערב ובצפון מערב להר תבור מצוי אזור הכולל סלעי גיר, דולומיט וקירטון מתקופת הקנומן-טורון. מבנה השכבות איפשר יצירת מערות טבעיות בהר. הסלע המקומי שימש לבניית מבנים על ההר. מעטים הם מקורות המים באזור. אזור הגליל התחתון סבל מחוסר מי תהום. על הר תבור יש בורות אגירה למים, אשר נאספים בהם מי גשמים, באמצעות מערכת ניקוז על גגות המבנים שעל ההר.
מצפון, ובייחוד בשיפולים המזרחיים של הגליל התחתון נחשפים סלעי בזלת, וכך הצד הצפוני והמזרחי של ההר הוא רמה בזלתית.
הר תבור הוא הורסט - גוש שהורם מעל סביבתו עקב פעילות טקטונית. התזוזות של השבר הסורי-אפריקני גרמו ל"שברים" רבים בהרי הגליל, ביניהם אלה ליד הרי נצרת - הרי טורען, וליד נחל תבור. התוצאה היא הופעתם של אזורים מורמים, המכונים הוֹרְסְט. ההנחה היא שהר תבור נוצר כתוצאה מפעילות גאולוגית זו.
לאור המבנה הגאולוגי המשוער, בוצעו לרגלי ההר קידוחי ניסיון בתקווה למצוא נפט.
]] הר תבור היה מכוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון העות'מאני. בימי מלחמת העולם הראשונה נכרתו עצים רבים לצורך הסקת קטרי רכבת העמק. במסגרת מאמצי הקרן הקיימת לישראל נשתלו על ההר יערות המנסים לשחזר את הצמחייה המקורית. כיום ההר מכוסה בעצי אורן ובעצי חרוב.
צמחיית הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין בשש חברות יסוד, המשולבות זו בזו:
במדרון הדרומי מופיעים גם שיחי שיזף מצוי במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצרכי ייצור פחמים
בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפת, נורית אסיה, צבעוני ההרים, דבורנית הקטיפה, עירית גדולה, כלנית.
גודל הצמחייה מושפע מכמות הגשמים הגדולה, 600-700 מ"מ בשנה בממוצע. על התבור אין מעיינות, אך ההר עשיר בלילות טל המיטיבים עם הצמחייה בקיץ.
ההר עשיר גם בבעלי חיים כמו חזירי בר, צבועים, תנים ושועלים. עולי רגל דיווחו על דובים ופנתרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19. ניתן למצוא בהר את העופות הבאים: תנשמת, עורבני ושחרור
הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65 , בקטע העובר בין עפולה וצומת גולני. על מנת להעפיל לפסגת ההר ברכב, נוסעים בכביש 65 מעפולה לצומת גזית. מעט מאוד לפני הצומת פונים שמאלה לדרך מקומית 7266 עד לפסגת ההר. בדרך עוברים את היישוב הבדואי שבלי - אום אל-גנם. הדרך להר צרה, תלולה ומפותלת מאוד ואינה מתאימה לכלי רכב כבדים (אוטובוסים ומשאיות). עוברים את שער המנזר בפסגת ההר, המכונה "שער הרוחות" (באב אל-הווא), המצוי בסמוך לחומה שנבנתה בימי הביניים. מגיעים לחניון, ממנו ניתן לצאת ברגל או ברכב רך, למסלול סביב ההר בשביל המסומן בצבע שחור.
כיום העלייה אל ההר עצמו אינה כרוכה במאמץ גדול, אך לפני כ- 1,600 שנה נדרשו כ-4,300 מדרגות כדי להגיע אל פסגת ההר .
קיימים שני מסלולים: מסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כ-5 ק"מ ומסלול טבעתי קצר בפסגת ההר של 2.5 ק"מ.
השביל המקיף את ההר עובר בחורש ים תיכוני מפותח. צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. מאחורי המנזר אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי המרד הגדול. בשביל הטבעתי ניתן לצפות דרומה על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע והרי השומרון, מערבה לעבר הר הכרמל, מזרחה לעבר הרי הגולן והגלעד וצפונה על פני הגליל התחתון ולעבר הרי הגליל העליון. בימים שיש בהם ראות טובה ניתן לראות גם את הר החרמון.
שביל ישראל עולה להר תבור מכיוון צומת גזית וכפר שבלי, מקיף את הפסגה בשביל הטבעתי ויורד לעבר דבורייה, בואכה הרי נצרת.
