בהונג קונג של היום נהוג לכנות בשם קַאולוּן את כל שטח חצי האי קאולון ואת קאולון החדשה. קאלון ממקומת מצפון לאי הונג קונג, ומדרום לטריטוריות החדשות. בשנת 2000 רשמה קאולון אוכלוסייה של 2,071,000 איש וצפיפות של 44,000 איש לקמ"ר. שטחו הכולל של חצי האי הוא 47 קמ"ר.
האגדה מספרת כי קיסר סין האחרון של תקופת שושלת סונג הדרומית, נתן לחצי האי את שמו, כשעמד על גבעה ואמר "רואה אני שמונה דרקונים" (בסינית לון - דרקון) כשכוונתו הייתה לשמונה הגבעות המתנשאות בחצי האי (פסגת קאולון, דונג שאן, מצבת טייט, היכל המקדש, רכס החד-קרן, סלע האריה, היכל המשואה וקינו של קרואו). אחד מפקודיו אמר "אני רואה תשעה דרקונים" כשכוונתו הייתה לקיסר העומד לפניו. מאז, כך לפי האגדה, נקרא המקום גַאו (תשע) לוּן (דרקון).
חלקה הדרומי של קאולון והאי סטונקאטרס, הועברו לבריטניה מידי שושלת
צ'ינג כחלק מההסכם שנחתם בועידת פקין. במשך שנים רבות נודע חצי האי
כאזור בלתי מפותח, אשר שימש את הבריטים בעיקר כאזור ציד-נמרים.
החלק הצפוני המכונה קאולון החדשה, הוחכר לבריטים בשנת 1898 כחלק
מהטריטוריות החדשות למשך 99 שנה. כיום, על כל פנים, מוכרת קאולון
החדשה כחלק מקאולון, ולא כחלק מהטריטוריות החדשות. רק בעיני רשויות
המס, אכן נחשבת קאולון החדשה כחלק מהטרטוריות החדשות.
פיתוחה של קאולון החל בתחילת המאה ה-20, עם הקמתה של רכבת
קאולון-קנטון, נמל קאולון ונמל התעופה קאי טאק. ביניינים גבוהים רבים
החלו להבנות בקאולון, אולם עדיין קאולון נודעה כאזור דחוס, בעיקר אחרי
מלחמת העולם השנייה, כאשר נבנו משכנות עוני לפליטים שברחו מתוך
סין.
ב-1 ביולי 1997 הוחזרה קאולון לרפובליקה
העממית של סין, יחד עם הטריטוריות החדשות והאי הונג קונג.
קאולון מחולקת לחמישה אזורים