שש מדרגות רחבות מובילות אל מבנה הקבר, שאורכו 3.17 מ', רוחבו 2.11 מ' וגובהו 2.11 מ', וכניסתו צרה. למרות שאין עדות מספקת המזהות את הקבר כקברו של כורש, היסטוריונים יוונים מספרים כי אלכסנדר הגדול האמין כי זהו קברו של כורש. ההיסטוריון אריאנוס תיעד כי אלכסנדר הורה לאחד מלוחמיו בשם אריסטובולוס להיכנס לאנדרטה. בפנים, הוא מצא מצע מוזהב, שולחן עם כלי שתייה, ארון קבורה מזהב, חפצי קישוט ואבני חן והקדשה חקוקה על הקבר. ההקדשה לא שרדה ולכן ישנה אי הסכמה רחבה לגבי נוסחה. סטראבון מביא בחיבורו שני נוסחים של הכתובת: על פי אונסקריטוס, המספר כי לשון הכתובת הייתה ביוונית אך בכתב פרסי, הנוסח היה: "כאן שוכב אני, כורש מלך המלכים", ומתחת לה כתובת נוספת בשפה הפרסית. על פי אריסטובולוס, הייתה לשון הכתובת:
הו האיש, אנוכי כורש, אשר העניק לפרסים אימפריה, והיה מלך על
אסיה. |
||
הו האיש, תהיה אשר תהיה, מכל מקום אשר תבוא, כי יודע אני כי
תבוא |
||
העיצוב של קבר כורש הוא בדמות זיגוראת מסופוטמי או עילמי, אך הלשכה בפנים מזכירה עיצוב קברים מתקופת ממלכת אוררטו או קודם לכן. ממדי הקבר כמעט זהים לממדיו של קברו של אלייטס השני, אביו של המלך הלודי, קרויסוס. העיצוב הראשי בקבר הוא עיצוב רוזטה מעל הדלת שבגמלון. כמו כן, בדומה למבני אדריכלות וחפצי אומנות שנמצאו בפסארגאדה, העיצוב מושפע מסינתזה של עיצובים של ממלכות עילם, בבל, אשור ומצרים העתיקה וכן גם השפעות אנטוליות.
בזמן הכיבוש המוסלמי, צבאות הערבים הגיעו לקבר והתכוונו להרוס אותו, מכיוון שהוא מפר את עמודי האסלאם. מטפלי הקבר הצליחו לשכנע את הפיקוד הערבי כי הקבר לא נבנה לזכרו של כורש, כי אם לזכרה של אמו של שלמה המלך, וכך הצילו אותו מכליה. כתוצאה מכך, ההקדשה בקבר הוחלפה בפסוק מן הקוראן, והקבר נודע כ"קבר אם שלמה", וידוע כך גם בימינו אנו.
המוזוליאום נחשב למבנה הקבורה היחידני (שלא שייך או נמצא במבנה אחר) העתיק ביותר, ומכך נובע כי הוא עמיד בפני סכנות סייסמיות.