אנגקור תום או אנגקור ת'ום (בקמרית: អង្គរធំ - מילולית "העיר הגדולה") הוא מיקומה של הבירה העתיקה של ממלכת אנגקור הקדומה.
עם מותו של סוריאוָארמאן השני, בערך בשנת 1150, השתרר במדינה הקמרית מצב של חוסר סדר, סכסוכים פנימיים ולחץ חיצוני, שהגיע לשיאו בשנת 1177, כאשר בני עם הצ'אמפה, ששלטו בוייטנאם של היום באותה תקופה, פשטו דרך נהר המקונג ודרך אגם טונלה סאפ, בזזו את עיר הבירה יאשודהארפורה והרגו את המלך. המלך ג'איאוָרמאן השביעי הצליח להדוף את התוקפים בסדרת קרבות בים וביבשה. בשנת 1181 עלה ג'איאוארמן על כס המלכות, וכדי לחגוג את ניצחונו בנה על חורבות יאשודהארפורה את הבירה החדשה אנגקור תום, בה נבנו מקדשי ענק ובהם מקדש באיון וכן ארמון מלכותי. בעיר התגוררו בין 80,000 ל-150,000 תושבים.
המקדש האחרון שנבנה בעיר היה מקדש מנגלרתה בשנת 1295. לאחר מכן החלה שקיעת העיר, ומבני העיר עשויים עץ לא שרדו עד ימינו. העיר נותרה בירת הממלכה עד שננטשה בשנת 1609 ואבדה בג'ונגלים.
העיר אנגקור תום נבנתה על גדתו המערבית של נהר סיאם ריפ, אחד מהנהרות המזינים את אגם טונלה סאפ.
העיר נבנתה שלה צורה רבועה, וארבעה שערים בחומותיה - אחד לכל כיוון, כאשר כל שער מוליך לאחד משני הרחובות החוצים את העיר בצורת צלב. שער נוסף שכונה "שער הניצחון" נבנה 500 מטרים צפונית לשער המזרחי, והוא מוביל לדרך המקבילה לדרך הראשית, והמקשרת בין שער זה לארמון במרכז העיר. לעיר נבנו חומות שגובהם 8 מטרים, והם מוקפות בחפיר. אורך כל צלע מחומות העיר 3 ק"מ, ושטחה של העיר 9 קמ"ר. השער הדרומי של העיר מצוי כ-7.2 ק"מ צפונית לעיר סיאם ריפ של ימינו, ו-1.7 ק"מ צפונית לאנגקור ואט. בראש כל אחד משערי העיר מגדל שגובהו 23 מטרים, ועליהם פניו של המלך בתקופתן נבנו. בחזית כל שער, משני צדדי הגשר העובר על החפיר פסלי דמותן של דאוואס האוחזות בנחש נגה.
בתוך העיר נבנתה מערכת של תעלות שהזרימו מים מכיוון צפון מזרח לדרום מערב, לשימוש תושבי העיר.
מבני המגורים בעיר, העשויים עץ לא שרדו עד ימינו, וכיום שטח העיר מכוסה עצי ג'ונגל.
במרכז העיר שרדו מספר מקדשים ובהם מקדש באיון וכן מבנה טרסת הפילים ששימשה למצעדים צבאיים וכשטח אימונים עבור הצבא.
