אל-מסגִ'ד אל-חראם (المسجد الحرام "המסגד הקדוש") הוא מסגד גדול בעיר מכה, החשוב ביותר באסלאם, וגם המבנה הדתי הגדול ביותר בעולם. המסגד מקיף את הכעבה, המקום שאליו פונים המוסלמים בעת התפילה, ונחשב למקום הקדוש ביותר למוסלמים. המסגד ידוע בדרך-כלל בכינויים חראם או אל-חראם א-שריף.
המבנה המצוי כיום מכסה שטח של 356,800 מ"ר, כולל מרחבי התפילה החיצוניים והפנימיים, ויש בו מקום להכיל עד 820,000 מתפללים בתקופת החג'.
על-פי התאולוגיה האסלאמית, המסגד נבנה תחילה בידי המלאכים לפני בריאת האנושות, כאשר אלוהים קבע מקום תפילה בכדור הארץ כדי להחזיר את הבית בגן עדן שנקרא אל-בָיְיתוּ(א)לְמָעְמוּר (ערבית: البيت المعمور), פירושו "בית התפילה של המלאכים". אלביתו(א)למעמור נמצא ישירות מעל הכעבה בגן-עדן. הכעבה הראשונה נבנתה בידי מלאכים, ואדם (בן-זוגה של חווה) היה האדם הראשון שבנה אותה מחדש. מפעם לפעם המסגד נהרס ונבנה מחדש. על-פי אמונה נפוצה הכעבה האחרונה נבנתה בידי הנביא איברהים (אברהם) ובנו ישמעאל. הם צוו בידי אללה לבנות את המסגד, ואת הכעבה. האבן השחורה שוכנת בפינה הדרומית-מזרחית של הכעבה, והאמונה אומרת שהיא ירדה מן השמיים והשחירה בגלל חטאי האדם.
מסורת מוסלמית מניחה את סיפור החיפוש של ישמעאל ואמו אחר מים בסביבת המסגד. בסיפור, הגר רצה בין הגבעות של אל-ספה ואל-מארווה בחיפושה אחר מים לבנה, עד שאלוהים לבסוף חושף בפניה את באר הזמזם, שבו מים זורמים ללא הפסקה עד היום. מקרה החיפוש של הגר אחר מים מחוקֵה על ידי מוסלמים כשהם רצים בין שתי-הגבעות בכל זמן שהם מבקרים בעיר מכה.
לאחר ההג'רה, על ניצחונות הנביא מוחמד כשחזר למכה, האנשים עצמם במכה הסירו את כל האלילים והפסלים בתוך ומסביב לכעבה וניקו אותם לגמרי. צעד זה התחיל את החוק האיסלאמי על הכעבה, ומבנה המסגד מסביב לה.
המבנה הנוכחי הוא התוצאה של הרחבה גדולה שהתחילה בשנת 1982, תחת חסותו של המלך פהד.
התקפת טרור על המסגד התרחשה ב-20 בנובמבר 1979 - היום הראשון בשנת 1400 בלוח השנה המוסלמי (הראשון בחודש מוחרם) - 200 קנאי-דת מוסלמים חמושים ומסופקים במלאי, הם ערבים מחצי האי-ערב וכמה מצרים הרשומים ללימודים איסלאמיים באוניברסיטה האיסלאמית באל-מדינה, הטילו מצור על אל-מסג'ד אל-חראם במכה. ההתקפה שבוצעה בידי המורדים (אנשים ונשים) הונהגה על ידי ג'וּהָימאן אִבּן מֻחַמד אִבְן סַיְף אל-עֻתַיְבִי.
האירוע זיעזע העולם המוסלמי שהמקומות הקדושים ביותר באסלאם ראו הרג ואלימות, כאשר מאות עולי-רגל שהו שם בעת החג' (העלייה לרגל) ונלקחו כבני-ערובה, ובסיום, מספר גדול של כוחות סעודיים וכוחות של התוקפנים נהרגו כתוצאה מקרב על השליטה במקום.
ב-1 בפברואר 2007, המשטרה הסעודית עצרה אדם שהתנהג באופן מוזר. הוא נשא אקדח ותת-מקלע (רובה אוטומטי קל) מתחת לבגדיו ולבש מה שנראה כמו חגורת התאבדות, אולם יותר מאוחר התברר שטענה זו שגויה. האזרחות של אותו אדם לא הייתה ברורה, אך פקיד סעודי רשמי אישר את המעצר באותו היום.
הקיבלה—היא הכיוון שמופנים אליו המוסלמים בעת תפילתם (צלאה)—היא לעבר הכעבה. זה כדי לציין את האיחוד בסגידה לאל יחיד. בתחילה כיוונה של הקיבלה היה לכיוון בָיְת אֵל-מָקְדִיס, ירושלים (ולכן זאת נקראת הקיבלה הראשונה מתוך שתיים), אך זה נמשך רק לשבעה-עשר חודשים, עד שהקיבלה כוונה לכעבה שבמכה. לאחר כמה התחשבנויות של שותפיו של מוחמד, השינוי מאוד בפתאומיות בשעת תפילת-הצהריים באל-מדינה. מוחמד הנחה את התפילה כאשר אללה התגלה אליו והורה לו לקחת את הכעבה כקיבלה (כלומר לשנות את כיוון התפילה לכיוון מסג'ד אל-חראם). בהתאם לחשבונות מהעבר, מוחמד, שהיה מופנה לירושלים, וכשראה את ההתגלות, מיד פנה לכיוון מכה, והמתפללים שמאחוריו עשו כך גם-כן.
Шаблон:הפניה לערך מורחב החראם הוא החלק החשוב ביותר בעלייה לרגל של החג' והעומרה שמתרחשת בחודש ד'וּ אל-חִג'ה בלוח השנה המוסלמי ובכל זמן בשנה, בהתאמה. העלייה לרגל של החג' היא אחת מחמשת עמודי האסלאם, וכל מוסלמי שבריא מבחינה גופנית ויכול להרשות לעצמו מסע שכזה נדרש לבצע אותו. בשנים האחרונות, כשלושה מיליון מוסלמים מבצעים את החג' מדי שנה.
Шаблон:הפניה לערך מורחב באופן מילולי, משמעות המילה כעבה בערבית מקום גבוה בעל הוקרה ויוקרה. ייתכן גם כי המילה כעבה נגזרה מהמילה כָעְבּ שפירושה קובייה. כמה מן השמות האלו כוללים:
המבנה בשלמותו בנוי ללא השכבות של האבן האפורה-כחולה מהגבעות שסובבות את מכה. ארבע הפינות בכלליות מופנות לארבע רוחות השמיים. בפינה המזרחית נמצאת הרוּקְן אל-אָסְוואד (האבן השחורה, תעתיק מדויק: אלרכן אלאסוד), בפינה הצפונית נמצאת הרוּקְן אל-עִירָאקי ('הפינה העיראקית', תעתיק מדויק: אלרכן אלעראקי), במערבית נמצאת הרוּקְן א-שָאמִי ('הפינה הסורית', תעתיק מדויק: אלרכן אלשאמי) ובפינה הדרומית הרוּקְן אל-יָמָאנִי ('הפינה התימנית', תעתיק מדויק: אלרכן אלימאני). ארבע החומות מכוסות בבד (כסווה). הכסווה לרוב עשוי ממשי שחור ורקומים עליו השהאדה ופסוקים מהקוראן.
החצר נמצאת סביב הכעבה והמתפללים משתמשים במרחב הזה כדי לבצע תפילות טוואף וצלאה.
בתחילה, המסגד היה מאוד קטן יחסית לגודלו היום אולם, עם הזמן הוא הורחב. תחת שלטון העות'מאנים הוא גדל בערך עד לגודלה של החצר כיום. עבודת הרחבה גדולה בוצעה בידי הממשל הסעודי ברעיונות האדריכלות המודרנית. המסגד הפך למקום של פרופורציות אפיות, שיש ביכולתו לאכסן כמיליון מתפללים במהלך שנת החג' (העלייה לרגל). המסגד גם מצויד באמצעי-נוחיות מודרניים כדוגמת מזגני-אוויר ומדרגות נעות שמסוגלות להוביל 100,000 אנשים בשעה. מחוץ למסגד העכשווי ישנה חזית שיש מפוארת, ויש לו שלוש קומות שכל אחת מהן יכולה להכיל אלפי מתפללים.
אימאמים בחראם שריף:
מואזינים בחראם שריף:
אימאמים קדומים: