מאלי טרוסטינץ היה מחנה השמדה ליד מינסק שבבלארוס, אשר בו ובסביבתו נרצחו, על פי מקורות סובייטיים, מעל למאתיים אלף איש (מתוכם כ-65,000 יהודים).
קולחוז מאלי טרוסטינץ היה ממוקם במרחק של כ-10 קילומטר ממינסק. במקום שררו תנאי מזג אויר קשים, עם חורפים קרים מאוד וקייצים גשומים. לאחר כיבוש המקום על ידי הגרמנים במבצע ברברוסה, הוא נועד לשכן אסירי מלחמה סובייטיים שנתפסו לאחר המתקפה הגרמנית על ברית המועצות. למקום הובאו עובדי כפייה רוסיים מקומיים שעבדו בחווה וסיפקו את תוצרתה למפקדת האס אס במינסק. לקראת סוף שנת 1941 בחרו הנאצים בחורשת בלאגובשצ'ניה, המרוחקת מהקולחוז כ-3.5 קילומטר, לאתר רצח. החורשה גודרה והוצבו מסביבה מגדלי שמירה.
המחנה הפך למחנה השמדה ב-10 במאי 1942. המטרה העיקרית הייתה השמדתה של הקהילה היהודית הגדולה של מינסק והסביבה. בין 28 ל-31 ביולי 1942 נרצחו ונקברו בכפר זה ובכפר בולשוי טרוסטיניץ יהודים מהאקציות האחרונות במינסק, כשחלקם הובאו לאזור במשאיות גז.
ממאי 1942 החלו להגיע למחנה יהודים רבים בטרנספורטים מגרמניה, אוסטריה, פולין וצ'כיה. רוב היהודים שהובאו למקום נרצחו מיד עם הגעתם ביערות ההרג, ורק מעטים הועסקו בעבודות שונות, בבניית ובתחזוקת המחנה ובטיפול בחפציהם של הנרצחים. במחנה השתמשו גם במשאית גז, אם כי היא לא שימשה כגורם משמעותי בתהליך ההשמדה.
ב-28 ביוני 1944, כשהצבא האדום התקרב לאזור, הגרמנים פוצצו את המחנה כחלק מתוכנית 1005, שמטרתה להשמיד ראיות על רצח עם. אבל הסובייטים גילו 34 בורות קבורה שהיו ממוקמים בחורשת בלאגובשצ'ניה, כ-500 מטרים מהכביש המהיר מינסק-מוגילב. רק שני אסירים יהודים הצליחו לשרוד את המחנה ורק אחד מהם שרד את המלחמה, אך זהותו אינה ידועה והוא מעולם לא נתן עדות.
הערכות מקוריות של מספר האנשים שנספו במחנה נעות בין 200,000 איש ליותר מחצי מיליון. סימנים באתר מעידים על כ-206,000 איש שנרצחו שם.
האתר מתוכנן לשיקום ופיתוח. נכון להיום, שום דבר לא נשאר מהמחנה מלבד שורה של עצי צפצפה שניטעו על ידי האסירים כחלק מגבולות המחנה. אנדרטה שנבנתה באתר המחנה מושכת אליה מבקרים רבים, במיוחד מאז פירוקה של ברית המועצות. לרגלי האנדרטה נכתב: "כאן בשטח טרוסטיניץ רצחו ושרפו הכובשים הגרמנים 201,500 נפש, אזרחים שלווים, פרטיזנים ושבויי הצבא האדום 1944-1941…" היהודים אינם נזכרים בשלט.