"גן לאומי כורסי" הוא אתר ארכאולוגי ובו שרידיו של מנזר נוצרי, המתוארך למחצית המאה החמישית לספירה. על פי המסורת הנוצרית מזוהה האתר עם מקום התרחשותו של "נס החזירים" שביצע ישו. המקום התגלה תוך כדי הכנות לסלילת כביש עוקף כנרת, בדרך למעלה גמלא. ב-1980 נפתח המקום כ"גן לאומי".
על פי השערת החוקרים זוהה מקום זה "קורשי" הקדומה, מקום הנזכר ב התלמוד כמקום התרחשות של עבודה זרה. המסורת הנוצרית רואה בכורסי (הנקראת גם "גרגרסה" או "גרסה"), כמקום, שבו ביצע ישו את אחד מן הנסים שלו לחופי הכנרת, נס המתואר בברית החדשה בספרי הבשורה של מתי (ח' 23-34) ושל לוקאס (ח' 26-39). לפי הכתובים, אדם פנה לעזרת ישו וביקש שיחלץ אותו משדים שדבקו בו. ישו אילץ את השדים לצאת מן האיש וכפה אותם להיכנס בגופם של עדר חזירים שרעו במקום. החזירים נגועי השדים רצו אל הכנרת וטבעו במימיה.
בשנת 1970 התגלו במקום שרידי ישוב ובמרכזו מנזר נוצרי גדול. המנזר, בשטח של כ-123 מ' על 145 מ', מוקף בחומה והוא כולל בתוכו מלבד כנסייה גם בית בד וחדרי עזר שונים. על פי הערכת החוקרים הוא נבנה במחצית המאה ה-5 לספירה. מחוץ לשטח המנזר התגלו שרידיו של בית מרחץ גדול.
כנסיית המנזר נבנתה במתכונת של בזיליקה. שתי שורות של עמודי שיש לבנים מחלקים את אולם הכנסייה לשלושה אולמות אורך. העמודים, בעלי כותרות בסגנון קורינטי נשאו קשתות אבן. שרידים של אותם קשתות משוחזרים במקום. האפסיס של הכנסייה הכיל במה גדולה. במקום נמצאו גם עמודי שיש קטנים ששימשו כחלק מסורג שהקיף, כנראה, את הבמה. בכנסייה, ובחדרים הצמודים אליה, השתמרו פסיפסים בדגמים גאומטרים המשלבים דימויים כגון פרחים, פירות ומעט בעלי חיים. בצמוד לאפסיס נבנה חדר טבילה (בפטיסטריום) המעוטר בפסיפסים. בכניסה לחדר מצויה כתובת הקדשה המתארכת את בניתו לסוף המאה ה-6 לספירה: "נכתב בתקופת אהוב האלוהים, סטפנוס הכומר וראש הכנסייה, הפסיפס נעשה באגן הטבילה (פוטיסטריון) בחודש דצמבר, בתקופת מס הנכסים ה-4, בזמן צדיק וירא שמים, ואהוב ישו, מלכנו מאוריציוס, קונסול ראשון."
מדרום, בצמוד אל הכנסייה מצויה קריפטה ובה נמצאו שרידיהם של כ-30 שלדי גברים. ניתן לשער כי היו אלו נזירים שנקברו במקום.
על גבעה הקרובה אל המנזר התגלו שרידי מערה ובה קפלה קטנה. הקפלה, רוצפה בשלוש שכבות של פסיפסים, דבר המעיד על חשיבותה. בנוסף נמצאו שרידי אפסיס ועמודים שונים. על פי השערת החוקרים הקפלה מציינת את מיקום הסלע שלידו התרחש הנס.
בשנת 614, בעת פלישת הפרסים לארץ ישראל, ניזוקו מבנים רבים בהם הכנסייה, והיישוב הצטמצם מאוד. כעבור זמן מה שופצה הכנסייה, אך במאה ה-8 היא נחרבה לחלוטין בשריפה. הערבים שהתיישבו באזור במאה ה-9 לספירה שינו את יעוד המבנים והם, ככל הנראה, שהשחיתו את דמויות ברצפת הפסיפס.
בשנת 1970, עם סלילתו של כביש באזור התגלו שרידי המנזר והיישוב. המקום נחפר על ידי דן אורמן ווסיליוס צפיריס מטעם גף העתיקות. בספטמבר 1982, לאחר סיום החפירות ושחזור הכנסייה, החומות ובית הבד, נפתח האתר לקהל והוא משמש כיום כגן לאומי אשר מושך ומעורר עניין רב בקרב הצליינים המבקרים בארץ הקודש.