קטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: מדינה
רחוב חרשצ'אטיק (באוקראינית: Хрещатик) הוא רחובה הראשי של קייב, בירת אוקראינה. הרחוב, שאורכו 1.2 ק"מ, משתרע מכיכר אירופה (שם הוא גובל בפארק חרשצ'אטיק), דרך כיכר העצמאות (מאידאן נזאלז'נוסטי) דרומה לשוק בסרבסקי. ברחוב מצויים מבני שלטון מרכזיים, בכללם מועצת העיר ("קייב ראדה" - Київрада), מקום מושבו של ראש עיריית קייב, הדואר המרכזי, משרדי ממשלה, חנות הכלבו הענקית "צום" (ЦУМ), חנויות מותגים יוקרתיות ומרכז הכנסים "בית אוקראינה". הרחוב נהרס כליל במלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש כשדרה מרכזית בשנות ה-50 בסגנון סטלוניסטי קלאסי. הרחוב, שרחבו כ-100 מטרים, עם שמונה נתיבים ומדרכות רחבות משני צדדיו, נסגר לתנועת כלי רכב בימי ראשון והופך למדרחוב. ביום העצמאות של אוקראינה (24 באוגוסט) נערך ברחוב מצעד צבאי, חגיגות נוספות מתקיימות במקום ביום הניצחון (9 במאי) וב"יום קייב" (יום א' האחרון של מאי). זהו גם הרחוב המרכזי בו נערכות הפגנות ועצרות-עם.
שם הרחוב נגזר ככל הנראה מן המילה הסלאבית "חרסט" שהוראתה צלב, כיוון שהוא סלול בעמק הנחצה על ידי מספר ערוצים קטנים. בעמק זרם נחל חרשצ'אטיק, יובל של הנהר ליביד, הנשפך לדנייפר והוא זורם תחת מפלס הרחוב כנחל תת-קרקעי.
מאז הקמת העיר ובמשך תקופת רוס של קייב והאימפריה הרוסית היה העמק אזור בלתי מיושב, ששימש כחיץ בין האזורים המיושבים. רק במאה ה-19 מולאו הערוצים הצולבים והעמק המרכזי על מנת לשמש לבנייה ולתנועה. בעת המהפכה התעשייתית הפך חרשצ'אטיק לשדרה המרכזית של העיר. בד בבד עם הפיכת קייב למרכז המסחרי והתעשייתי של דרום-מערב האימפריה, הפך רחוב חרשצ'אטיק למרכזה המסחרי של העיר. ב-1878 נחנך ברחוב בניין הדומה של קייב (בית הנבחרים האזורי; הבניין פוצץ ב-1941). ב-1894 החל לפעול ברחוב קו החשמלית הראשון באימפריה הרוסית.
מיד לאחר מהפכת אוקטובר 1917 ובמהלך מלחמת האזרחים ברוסיה והמלחמה הפולנית-סובייטית, נפגעו קשה המבנים ברחוב. ב-9 במאי 1920 נכבשה קייב על ידי צבא פולין בראשותו של אדוורד רידז-שמיגלי, שחגג את הכנעת העיר במצעד ניצחון לאורך רחוב חרשצ'אטיק. בין השנים 1923 ו-1937 בוצעו ברחוב עבודות שיקום והוא נקרא על שמו של ואצלב וורובסקי, דיפלומט בולשביקי שנרצח בשווייץ. בשנת 1939 נחנך במרכז הרחוב בית הכלבו "צום" (ראשי תיבות של Центральный универсальный магазин - "חנות כלבו מרכזית").
בעת נסיגת הצבא האדום מן העיר לאחר קרב קייב (ספטמבר 1941), מולכדו מבני המידות ברחוב באמצעות מוקשים וחומר נפץ שחוברו למרעומי-רדיו. לאחר כיבוש העיר התמקמו ראשי הממשל הגרמני במבנים ברחוב. ב-24 בספטמבר 1941 נשלחו אותות רדיו מרחוק שפוצצו את מטות הצבא הגרמני והרסו כליל מבנים רבים ברחוב, בהם בניין הדומה של קייב. ב-26 בספטמבר החליטו הגרמנים לחסל את כל יהודי קייב כתגמול על פעולות החבלה, ופקודה זו בוצעה בבאבי יאר. במהלך הכיבוש הגרמני נקרא הרחוב Eichhornstrasse על שם הרמן פון אייכהורן, פילדמרשל ממלחמת העולם הראשונה והמושל הצבאי של אוקראינה ב-1918 (שנרצח בעיר באותה שנה על ידי הסובייטים).
בשנת 1946 הוצב במבוא הדרומי לרחוב, מול שוק בסרבסקי, פסל לנין הגדול בקייב. הפסל הוסר על ידי מפגינים ב-8 בדצמבר 2013.
שלטונות ברית המועצות שיקמו את הרחוב במהלך שנות החמישים והשישים. הרחוב פונה מהריסות, הורחב, והוקמו בו מבנים סטליניסטיים קלאסיים כגון מלון מוסקבה (כיום מלון אוקראינה) בצידו הצפוני (מאידאן נזאלז'נוסטי), הדואר המרכזי, בניין מועצת העיר ("קייב ראדה") ועוד. ברחוב נערכו מצעדים צבאיים במועדים המרכזיים של ברית המועצות: אחד במאי, יום הניצחון (9 במאי) ויום מהפכת אוקטובר. ב-1960 נפתח הקו הראשון של הרכבת התחתית של קייב ("האדום") ובמרכזו תחנה ברחוב, ב-1967 נפתח הקו השני ("הכחול"), כאשר הוא מצטלב עם הראשון במאידאן בצפון הרחוב.
ב-24 ביולי 1990 הונף לראשונה דגל אוקראינה מעל בניין מועצת העיר.
במהלך שנות התשעים, לאחר התפרקות ברית המועצות, עבר הרחוב שיפוץ כולל. בניינים נוקו, אלמנטים סובייטיים הוסרו, הותקנה תאורה מודרנית ולוחות מודעות מוארים והחנויות הפכו לחנויות מותגים. ב-2001 הוקמו מתחת לרחוב מרכזי קניות תת-קרקעיים. ב-2004 היה הרחוב אתר מרכזי באירועי המהפכה הכתומה ובו הוקמו אוהלי ראשי המאבק, שנתמכו על ידי מועצת העיר. בשיאה של המהפכה הגיעו אליו יותר ממיליון מפגינים. וב-2013 היה אתר מרכזי בהפגנות יברומאידאן.
מצפון-מזרח לדרום-מערב:
