מחנה הריכוז שטוטהוף (גרמנית KZ Stutthof; KL Stutthof) היה מחנה ריכוז של כוחות הכיבוש הנאצים, הממוקם 37 קילומטר ממזרח לגדנסק (דנציג) ליד העיר שטוטהוף (בפולנית: Sztutowo) בפולין.
המחנה הוקם ב-1939 והיה למחנה הריכוז הראשון מחוץ לאדמת גרמניה. שטוטהוף היה גם המחנה האחרון שאותו שיחררו כוחות בעלות הברית ב-1945. בסך הכול נאסרו בו כ-110,000 בני אדם, מתוכם נספו מעל ל-85,000.
המחנה הוקם מיד לאחר הפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, אשר סימלה את פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא שימש בתחילה למאסרם של אינטלקטואלים פולנים (מורים, נבחרי ציבור, אקדמאים וכו') ממה שהייתה אז העיר החופשית דנציג. ב-2 בספטמבר הועברו אליו כמאתיים אסירים מדנציג, ממחנה ויקטוריה שולה. כמה ימים לאחר מכן החלו בבניית מבני המחנה, שבה עסקו האסירים. בינואר 1942, שטוטהוף הפך למחנה ריכוז רגיל.
המחנה המקורי (המכונה המחנה הישן) היה מוקף בגדר תיל. הוא היה מורכב משמונה צריפים לאסירים ומבנה לשומרי האס אס בהיקף של 120,000 מ"ר. בשנת 1943 הורחב המחנה ומחנה חדש נבנה לצד הקודם. הוא גם היה מוקף בגדר תיל מחושמלת והכיל שלושים צריפים חדשים, בשטח כולל של 1.2 קמ"ר. תא גזים ומשרפות נוספו בשנת 1943, על מנת להתחיל הוצאות להורג המוניות, כאשר שטוטהוף נכלל בפתרון הסופי ביוני 1944. עגלות גז ניידות שמשו גם הן להשלמת הקיבולת המרבית של תא הגזים (150 אנשים לביצוע) בעת הצורך.
צוות המחנה כלל שומרי אס.אס ולאחר 1943, כוח עזר אוקראיני. ב-1942 הגיעו למחנה האסירות הראשונות ושומרים גרמנים. למעלה מ -130 נשים שירתו בשטוטהוף, שהורכב ממספר מחנות. 34 שומרות הואשמו מאוחר יותר בביצוע פשעים נגד האנושות במחנה. החל בחודש יוני 1944, האס.אס בשטוטהוף החל לגייס נשים מדנציג וערי הסביבה כדי לאמן נשיים כשומרות במחנה, בגלל מחסור חמור בשומרים. בשנת 1944 הוקם בעיר מחנה משנה לנשים, שנקרא רומברג-אוסט (Konzentrationslager רומברג-אוסט).
כמה מתנדבי וואפן אס אס נורבגים עבדו כשומרים או כמדריכים לאסירים ממדינות סקנדינביה.
על המחנה פיקד בתחילה מקס פאולי. ב-1 בספטמבר 1942 הוחלף בתפקידו על ידי פאול ורנר הופה.
האסירים הראשונים נכלאו ב-2 בספטמבר 1939. הם היו 150 אזרחים פולנים, שנעצרו ברחובותיה של דנציג מייד אחרי פרוץ המלחמה. אוכלוסיית האסירים עלתה ל -6,000 בשבועות שלאחר מכן.
עשרות אלפי אנשים, כ-110,000, גורשו למחנה שטוטהוף. האסירים היו בעיקר פולנים לא יהודים. היו גם יהודים פולנים מורשה וביאליסטוק ויהודים ממחנות עבודה במדינות הבלטיות הכבושות, שהגרמנים פינו בשנת 1944 כשהכוחות הסובייטיים התקרבו. גרמנים נשלחו גם כן למחנה, שבו הם היו ידועים כ"אצולת המחנה". חלקם סוציאל-דמוקרטים או מתנגדי המשטר הנאצי. קבוצה גדולה של פושעים גרמנים גם קיבלו תפקידים של קאפו. בשנת 1945 שלטונות המחנה ציינו כי 35% מהאסירים היו פולנים, 8% רוסים ו-7% גרמנים (שחלקם היו פולנים). כאשר הצבא הסובייטי החל לשחרר את אסטוניה הכבושה בידי הנאצים בחודשי יולי ואוגוסט 1944, צוות של מחנה הריכוז קלוגה פינה את רוב האסירים בדרך הים למחנה שטוטהוף.
התנאים במחנה היו אכזריים. אסירים רבים מתו במגפת טיפוס ששטפה את המחנה בחורף של 1942 ושוב בשנת 1944. האסירים ששומרי האס.אס הכריעו שהיו חלשים מדי או חולים מדי כדי לעבוד, הומתו בתא הגזים הקטן של המחנה. המתה בגז ציקלון B החלה ביוני 1944. רופאי המחנה המיתו גם כן אסירים חולים או פצועים במרפאה עם זריקות קטלניות. יותר מ -85,000 אנשים מתו במחנה.
הגרמנים השתמשו באסירי שטוטהוף כעובדי כפייה. היו אסירים שעבדו בעסקים בבעלות האס.אס, כמו במפעלים הגרמנים שהיו ממוקמים בסמוך למחנה. אחרים עמלו במפעל הלבנים המקומי, במפעלי תעשייה פרטיים, בחקלאות או בסדנאות של המחנה. בשנת 1944, כשעבודת כפייה של אסירי מחנות הריכוז הפכה לחשובה יותר ויותר בייצור נשק, נבנה בשטוטהוף מפעל מטוסי פוקה וולף. בסופו של דבר, הנאצים הפכו את מחנה שטוטהוף לרשת רחבה של מחנות עבודת כפייה. 105 מחנות משנה של שטוטהוף הוקמו ברחבי צפון ומרכז פולין.
האסיר לשעבר של שטוטהוף והליטאי הסופר בלייס סרוגה (Balys Sruoga) כתב רומן בשם Dievų miškas (היער של האלים) המתאר את חיי היומיום של מחנה זה.
פינוי אסירים ממחנה שטוטהוף החל בינואר 1945. כאשר החל הפינוי הסופי, היו כמעט 50,000 אסירים, רובם יהודים, בתוך המחנה המרכזי. כ -5,000 אסירים ממחנות המשנה של שטוטהוף הוצעדו ב"צעדות מוות" לחוף הים הבלטי, נאלצו להיכנס לתוך הים ונורו שם מאש מקלעים. שאר האסירים הוצעדו לכיוון לאונבורג במזרח גרמניה. הם נעצרו עם התקדמות הכוחות הסובייטיים. הגרמנים הכריחו את האסירים ששרדו לחזור בחזרה לשטוטהוף, כשהם צועדים בתנאי החורף הקשים ומטופלים באכזריות על ידי שומרי האס אס. אלפים מתו במהלך הצעדה.
בסוף אפריל 1945, האסירים הנותרים הוצאו משטוטהוף בדרך הים, שכן המחנה היה מוקף לחלוטין על ידי כוחות סובייטיים. שוב, מאות אסירים נאלצו לרדת לים ונורו שם. מעל 4,000 נשלחו על ידי סירה קטנה לגרמניה, חלקם למחנה ריכוז נוינגמה ליד המבורג, וחלקם למחנות לאורך החוף הבלטי. רבים טבעו בדרך. דוברה מלאה באסירים שנשטפה אל החוף ב-Klintholm Havn בדנמרק ב-5 במאי 1945, הצילה 351 אסירים מתוך 370 שהיו עליה. זמן קצר לפני כניעתה של גרמניה, מספר אסירים הועברו למאלמה שבשבדיה, ושוחררו. בהערכה, למעלה מ -25,000 אסירים, אחד לשתיים, נהרגו בעת הפינוי ממחנות שטוטהוף.
כוחות סובייטיים כבשו את שטוטהוף ב-9 במאי 1945, ושחררו כ-100 אסירים שהצליחו להסתתר במהלך פינויו הסופי של המחנה.
כיום מצויה בשטח המחנה אנדרטה ממלכתית פולנית.