הר פוג'י (ביפנית 富士山, פוּגִ'י-סָאן) הוא הר געש במרכז האי הונשו, הגדול באיי יפן. זהו ההר הגבוה ביותר ביפן, והוא מתנשא לגובה של 3,776 מטרים. הר פוג'י הוא הר געש פעיל, והתפרצותו האחרונה ארעה בשנת 1707.
להר פוג'י מקום מיוחד בתרבות היפנית, והוא מקודש בעיני היפנים. במשך מאות שנים ההעפלה על ההר הייתה טקס דתי, כתות מסוימות סגדו להר לבדו, וציירים יפנים רבים הנציחו את ההר בסדרות ציורים מפורסמות. היום, הר פוג'י מהווה אתר תיירותי מהפופולריים ביפן, וכ-200,000 איש עולים לפסגת ההר מדי שנה.
השם של ההר במערב, פוּגִ'י-יָאמָה, נובע מקריאה שגויה של הקנג'י המרכיבים את השם "פוג'י-סאן". מקור השם של ההר אינו ברור: הקנג'י בשם ההר משמעותם "עושר" ו"שפע", אך ככל הנראה הם נבחרו מטעמי הגייה ולא נטעמי משמעות. על-פי פירוש עממי, פירוש השם הוא "אין כמוהו", ואילו אגדה עתיקה טוענת כי משמעות השם היא "בן-אלמוות".
, הנמצאת במרחק של כ-100 ק"מ]] הר פוג'י מתנשא לגובה של 3,776 מטר. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר ביפן, וביום נאה ניתן לראות את ההר מטוקיו, הנמצאת במרחק כ-100 קילומטר. מבחינה אדמיניסטרטיבית, ההר נמצא על הגבול בין המחוז שיזוקה למחוז יאמאנאשי. ההר מוקף ב-5 אגמים: אגם קָאווָאגוּצִ'י, אגם יָאמָאנָאקָה, אגם סָאי, אגם מוֹטוֹסוּ ואגם שוֹגִ'י. הטמפרטורות נמוכות מאוד בגלל הגובה - הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה באזור היא −38.0°C והטמפרטורה הגבוהה ביותר עומדת על 17.8°C - ופסגת ההר מכוסה בשלג ברוב חודשי השנה.
מבחינה גאולוגית, הר פוג'י מסווג כחרוט וולקני - הר געש אשר מספר שכבות, אשר נוצרו במהלך ההתפרצות של ההר. עד היום נמצאו ארבע שכבות המרכיבות את ההר: השכבה העמוקה ביותר, המכונה "סֵן-קוֹמִיטָקֵה", היא שכבת אנדסיט אשר התגלתה רק לאחרונה במעמקי ההר. מעליה נמצאת שכבת "קוֹמִיטָקֵה-פוּגִ'י", שכבת בזלת אשר נוצרה לפני כמה מאות אלפי שנים. השכבה השלישית, "פוג'י הישן", נוצרה לפני 100,000 שנה, ו"פוג'י החדש" נוצר ככל הנראה לפני כעשרת אלפים שנה.
פוג'י נמצא במפגש של 3 לוחות טקטונים - הלוח האירו-אסיאתי, הלוח הפיליפיני ולוח אוחוצק. הר הגעש פעיל, והוא התפרץ כ-20 פעמים במהלך ההיסטוריה היפנית. בעת ההתפרצויות, פולט ההר זרמי לבה ומאגמה, סקוריה ואפר וולקני. ההתפרצות האחרונה, המכונה "התפרצות הואי", התרחשה מ16 בדצמבר 1707 עד ה-1 בינואר 1708. במהלך ההתפרצות, נוצר לוע חדש על מדרון ההר.
ההתפרצויות המוכרות ביותר של ההר הן התפרצות ג'וֹגָאן והתפרצות הואי. התפרצות ג'וגאן ארעה בשנת 861 (השנה השישית של תקופת ג'וגאן, מכאן שמה), ובמהלכה נפלטו כמויות לבה גדולות. זרמי הלבה מילאו את אגם סֵנוּמִי ויצרו שני אגמים אשר קיימים עד היום - אגם סאי ואגם שוג'י. מקום ההתפרצות מכוסה היום ביער אאוקיגהארה.
התפרצות הואי, הידועה גם כ"ההתפרצות הגדולה של הואי", ארעה כחודשיים לאחר רעידת האדמה בהוֹאֶי, אחת מרעידות האדמה החזקות בהיסטוריה של יפן. ההתפרצות לא כללה הפעם זרמי לבה גדולים, אך במהלכה נפלטו כמויות עצומות (מוערך כי כמות החומר הנפלט עמדה על 800 מיליארד מ"ק) של סקוריה ואפר וולקני, אשר הגיעו עד לאדו (טוקיו של היום), הנמצאת במרחק של 100 קילומטרים מההר. האפר שנפל מסביב להר יצר סכרים טבעיים, אשר נפרצו בעקבות הגשמים בקיץ 1708. הדבר גרם לשיטפון בעמק אשיגארה.
נוסף על התפרצויות אלה, פוג'י התפרץ 16 פעמים מאז שנת 781. מרבית ההתפרצויות אירעו בתקופת הייאן, בעוד שבין שנת 1083 ל-1511 לא אירעו התפרצויות.
העלייה הראשונה המתועדת על הר פוג'י ארעה בשנת 663 על ידי נזיר בודהיסטי לא ידוע. בגלל מעמד הקדושה של ההר בתרבות היפנית, על הנשים נאסר לעלות על ההר עד לתחילת תקופת מייג'י. מאז, הפך ההר לאתר תיירותי פופולרי. עם זאת, אומר פתגם יפני מפורסם כי טיפש יהיה מי שלא יעלה על ההר פעם אחת בחייו - ורק טיפש יעלה עליו פעמיים. הזר הראשון שעלה על ההר היה רטרפורד אלקוק, השליח הבריטי הראשון ביפן, בשנת 1860.
לאורך ההיסטוריה של יפן, בסביבות ההר תמיד הייתה נוכחות צבאית: הסמוראים נהגו להתאמן למרגלות ההר, ליד הכפר גוֹטֵנבָה, והשוגון מינאמוטו יוריטומו ערך טקסי יָאבוּסָאמֵה (טקס דתי של קשתות רכובה) באזור. מאז שנת 2006, במקום נמצאים בסיסים של צבא יפן ושל חיל הנחתים האמריקני.
כ-200,000 בני-אדם עולים על הר פוג'י מדי שנה, כאשר כ-30% מהם תיירים זרים. מרבית התיירים מגיעים להר בקיץ, מתחילת יולי ועד סוף אוגוסט. בתקופה זו נפתחים ביתני מעבר על המסלולים המובילים לפסגת ההר. 4 מסלולים ראשיים מתחילים ב"תחנה החמישית", הנקודה האחרונה על ההר אליה ניתן להגיע ברכב או לעצור ללינת שדה. ארבעה מסלולים נוספים מתחילים ממרגלות ההר. בעוד שלאורך המסלולים האלה נשמרו עדיין אתרים היסטוריים רבים, מעטים מבין התיירים בוחרים להתחיל את העלייה ממרגלות ההר. בפסגת ההר יש 8 נקודות שיאף אשר אל כל אחת מהן ניתן להגיע ברגל - תיירים רבים מתחילים את העלייה בלילה כדי להגיע אל פסגת ההר בזריחה. העלייה על ההר מהתחנה החמישית לוקחת בין 3 ל-8 שעות.
האזור של הר פוג'י הוא חלק מגן לאומי "פוג'י-האקונה-איזו". מאז 2007, ההר מועמד להיכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונס"קו.
ליד פסגת ההר]] ההר פוג'י הוא מקום מקודש עברו היפנים מאז ההיסטוריה המוקדמת של האומה: קיימותץ עדויות לקיום פולחן על ההר מאז המאה השביעית. אחת מאגדות היפניות העתיקות מספרת כי קיסר יפן הורה לשרוף בפסגת ההר את סם החיים אשר קיבל מאהובתו, נסיכה בת הירח, ולכן ההר היה לסמל של חיי נצח עבור היפנים. בנסוף, לפי הדת שינטו, על ההר גרים האלים פוג'י-הימה וסאקויה-הימה. לפי בודהיזם, קדושתו של ההר נובעת מצורתו, המזכירה את פרח הלוטוס. מפאת קדושתו של ההר, העלייה עליו, אשר מאז המאה ה-17 הפכה לטקס דתי, הייתה אסורה על הנשים עד שנת 1872. בגלל מעמדו המיוחד של פוג'י בדתות יפן, נשמרו עליו מקדשים וטוריאי רבים. בנוסף, לאורך השנים, במיוחד בשנות ה-40 של המאה ה-20, הופיעו כתות ששמו את ההר במרכז הפולחן הדתי שלהן.
בגלל מעמדו המיוחד של הר פוג'י וצורתו הסימטרית היפהפייה, הוא מופיע ביצירות אמנות רבות, כאשר המוקדמת ביניהם היא ציור על נייר מהמאה ה-9. הקשר המיוחד להר אופייני בייחוד לאמנים במאה ה-19 - למשל, צייר אוקיו-אה היפני המפורסם קאטסושיקה הוקוסאי הנציח את ההר בשתי סדרות ציורים: 36 מבטים על הר פוג'י, אשר זכתה לפרסום בינלאומי, ו-"100 מבטים על הר פוג'י". ההר מופיע גם בסדרת ציוריו "53 המראות של טוקאידו" של הצייר הירושיגה, אשר גם הקדיש להר שתי סדרות ציורים. הצייר אוטגאווה קוניושי צייר מספר תמונות של ההר, וכך גם מספר צייריו יפניים חשובים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
היער לרגלי הר פוג'י, בצדו המזרחי, נקרא אָאוֹקִיגַהָארַה (青木ヶ原), או ג'וּקאָי (樹海, ביפנית - "ים העצים"). לפי אגדות עממיות, ביער זה מתגוררים שדים, ורוחות רפאים. זהו המקום ההתאבדויות השני בעולם, אחרי גשר שער הזהב. מאז שנות ה-50, כ-500 בני אדם שמו קץ לחייהם ביער; כ-30 גופות נמצאות ביער כל שנה. בנסיון להתמודד עם התופעה, הרשויות המקומיות אף הציבו ביער שלטים, הקוראים למבקרים אשר הגיעו ליער להתאבד לשקול את החלטתם מחדש.