המסגד האומיי (בערבית: الجامع الأموي תעתיק: אלג׳אמע אלאמוי), או המסגד הגדול של דמשק, הוא אחד המסגדים הגדולים והעתיקים בעולם. המסגד בנוי בתוך הטמנוס העתיק של העיר. ליד חצר המסגד מצוי קברו של צלאח א-דין.
לאחר שנכבשה העיר דמשק על ידי המוסלמים בשנת 634, החלו עבודות הבנייה של המסגד במקום בו עמדה כנסיית יוחנן המטביל, הנחשב נביא קדוש בידי הנוצרים והמוסלמים כאחד. בניית המסגד השולמה בשנת 715 בסגנון ביזנטי ומאז היווסדו נחשב לאחד המסגדים החשובים בעולם המוסלמי (נחשב על ידי רבים למסגד הרביעי בחשיבותו).
בחודש אפריל בשנת 2013, נפגע המסגד לאחר שנהפך לאתר קרבות במלחמת האזרחים בסוריה.
המסגד נבנה במקום ששימש במקור כמקדש ארמי לאל הדד-רמן. בתקופה הרומית ניצב במקום מקדש לאל יופיטר, אשר הוקף בחומות ושערים העומדים על מכונם עד היום ומשמשים כקירותיו החיצוניים של המסגד האומיי. בתקופה הביזאנטית, נהרס המקדש והוקמה במקומו בזיליקה נוצרית שהוקדשה ליוחנן המטביל. בשנים הראשונות לכיבוש המוסלמי של העיר, המשיכה הכנסייה לשמש כמקום פולחן לנוצרים, אך עם עליית השושלת האומיית ובירתה בדמשק נלקח האתר מחזקתם. המקום שימש לתקופה קצרה לתפילת שתי הקבוצות, אך ב-705 הוחרם המקום והחל הרס הכנסייה כשהח'ליף אל-וליד תקע בסמליות את הטריז הראשון בקירותיה. הבניה הושלמה רק כעבור עשר שנים ב-715.
המסגד נבנה לפי דגם מסגד החצר המבוסס על תבנית ביתו של הנביא מוחמד במדינה. המסגד נועד לשמש מקום לתפילת היחיד והציבור, כמקום לחינוך דתי ולפגישות פוליטיות, מושב משפט וסעד לחולים ולנזקקים.
אל-וליד ביקש וקיבל מהקיסר הביזנטי מאתיים אמנים מיומנים על מנת לבנות את המסגד. המסגד היה אחד המבנים הגדולים בעולם בשעתו ושטחו הוא מלבן שמידותיו 157 על 100 מטרים. המסגד עוטר לאורך קירותיו הפנימיים והחיצוניים בפסיפסי זכוכית על רקע מוזהב, בהשפעת האומנות הביזנטית. בפסיפסים אלו מוצגות תמונות של ביתנים או בתים, עצים וצמחים, נהרות וגשרים. ככל הנראה משקפים הללו את התפישה הקוראנית של גן העדן או את הע'וטה, נווה המדבר הפורה והמלבלב שעוטף את דמשק מכל צדדיה ואשר לפי מסורת אחת, נמנע מוחמד מלבקרו כדי לזכות בחיי העולם הבא.
אולם התפילה כולל שלושה אולמות תפילה רוחביים שתקרתם נתמכת בידי עמודים בעלי כותרות קורינתיות. המבנה הפנימי והפשוט של אולם התפילה נועד להקל על המתפללים לראות את המיחראב והקיבלה - מוקדי התפילה - ואחד את השני ובכך לחזק את תחושת אחדות הקהילה האסלאמית בתפילות יום השישי.
קירותיו של המסגד מבית ומחוץ היו מעוטרים בפסיפס הזהב הגדול בעולם שכיסה כ-4,000 מטרים רבועים. שריפה שפרצה בשנת 1893 כילתה את רובם הגדול של פסיפסים אלו. בשלבים מאוחרים יותר הוספו למסגד כיפות עופרת מעל לכניסה הראשית ומעל למיחראב.
במאה ה-12, לאחר שחרורה של העיר מידיים צלבניות, בחר בה צלאח א-דין כמקום קבורה וקברו ממוקם בסמיכות לחצר המסגד.
במסגד יש מקומות רבים המקודשים על השיעה המוסלמית ובני דתות אחרות. באולם התפילה המרכזי מצוי ביתן המכיל לפי האמונה הנוצרית והמוסלמית את ראשו של יוחנן המטביל.
בפינה אחרת של הבניין מצביעים השיעים על מקום הצגתו של ראש האמאם חוסיין לאחר רציחתו בכרבלא בשנת 680. השיעים מאמינים שזה היה המקום שבו הושפלו ונכלאו בני משפחתו השורדים של חוסיין והמקום שבו נאם בנו, האמאם אל-סג'אד עלי זין אל-עבידין נאום מפורסם בגנות יזיד והאומיים.
