הגן האנגלי (בגרמנית: Englische Garten) הוא פארק עירוני ציבורי במרכז העיר מינכן, מדינת בוואריה, גרמניה.
הגן המשתרע ממרכז העיר ובכיוון צפון מזרח, נוצר בשנת 1789 על ידי סר בנג'מין תומפסון (אנ'), על פי הזמנה של קרל תאודור, הנסיך הבוחר מבוואריה, והוא הורחב ושופר בשנים הבאות על ידי ממשיכי דרכו.
שטחו הכולל של הפארק הוא כ-3.7 קמ"ר, והוא נחשב לאחד הפארקים הציבוריים-עירוניים הגדולים בעולם. הגן קיבל את שמו על בסיס המאפיינים הנופיים שלו, המתבססים על מסורת הגננות של גן אנגלי כלומר נוף פראי, בלתי מסודר לכאורה, כפי שהיה מקובל באנגליה מאמצע המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-19.
לאחר מותו של מקסימיליאן השלישי יוזף, הנסיך הבוחר מבוואריה, שליט בוואריה האחרון לבית ויטלסבאך כשהוא חשוך ילדים, עבר הכתר לקארל תיאודור הנסיך הבוחר מפפאלץ אשר העדיף להשאר במקום מושבו במאנהיים על פני המעבר לבוואריה ואף ניסה להעביר את השליטה עליה. הדבר לא התקבל בעין יפה על ידי תושבי מינכן, והנסיך ביקש לפייס אותם באמצעות השקעה ושיפור פני העיר. בין היתר בנה גלריה לאמנות בחלקו הצפוני של גן ארמון רזידנץ (הופגארטן), ופתח אותם לציבור.
בנוסף לכך ביצע הנסיך שורה של רפורמות צבאיות בהשראת יועצו בנג'מין תומפסון בוגר מלחמת העצמאות האמריקנית. תומפסון שנכנס לתפקידו כיועץ הנסיך ב-1784, הציע כי בעת שלום יש לשלב את החיילים בעבודות לתועלת הציבור כגון חקלאות וגינון. בשנת 1789 קיבל הנסיך את ההחלטה לבנות גנים בקרבת בסיסים צבאיים אשר ישמשו להכשרת החיילים למקצוע נוסף, וכן יהיו פתוחים לשימוש האזרחים.
השטח שהוקצה לגן מצפון לשער שוואבינג, שימש מאז ימי הביניים כאזור ציד של משפחת ויטלסבאך וכונה "פארק הצבאים", כלל חלק מיוער, ואזור פתוח שהיווה חלק ממישור ההצפה של נהר האיזר. פיתוח הגן כלל מספר אזורי משנה כגון: גן לימודי, חוות גידול בקר, חוות גידול כבשים, ובית ספר לוטרינריה.
בתחילה נקרא הפארק בשם "פארק תיאודור" אך זה הוחלף במהירות בשם התיאורי המוכר כ"גן האנגלי". הוא נפתח באופן רשמי בשנת 1792 בהשתתפות של כ-40,000 מאזרחי העיר. בשנים הבאות המשיך שטח הגן להתרחב ונוספו לו נופים נוספים. פרידריך לודוויג שקל (Sckell) שהתמנה לאחראי על פיתוח הגן בשנת 1804 ושימש בתפקיד עד 1823, ערך שינויים משמעותיים באיפיוני הגן ותפקידיו. הוא זנח את התפקידים החקלאים של השטח והתרכז יותר בפיתוח המאפיינים הנופיים. כך למשל הוא ביטל טחנות מים ובנה מפל מלאכותי. מחליפיו המשיכו במסורת הפיתוח הזו, וערכו שינויים מועטים בלבד אשר הבולט בינייהם הוא הוספת גבעה מלאכותית אשר עליה הוקם מבנה דמוי מקדש יווני עגול. במהלך המאה העשרים הורחב הפארק משטחים נוספים שסופחו אליו אך עם זאת, חווה נזקים כתוצאה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכתוצאה ממחלות טבעיות של הצמחייה ובעיקר העצים הבוגרים. נזקים נוספים לפארק נוצרו כפועל יוצא מחצייתו על ידי כביש המהווה חלק ממערך התחבורה של כביש הטבעת הפנימית של העיר, וסלילת דרכים לשימוש התחבורה הציבורית בעיר.
המגדל הסיני- מבנה עץ בגובה של כ-25 מטרים. נבנה לראשונה בשנת 1790 בהשראת הפגודה הגדולה של גני קיו. המגדל בן חמש קומות, כאשר קוטר הכיפה בקומת הקרקע הוא כ-19 מטרים ובקומה העליונה כ-6 מטרים. המגדל המקורי נשרף כתוצאה מהפצצות בשנת 1944 ונבנה מחדש בשנת 1952 בהתאם לתוכניות המקוריות.
מונופטרוס- מקדש עגול בסגנון יווני ובגובה 16 מטרים הממוקם על גבעה מלאכותית שנוצרה משיירי פסולת חומרי הבנייה של ארמון רזידנץ. הוא תוכנן על ידי האדריכל לאו פון קלנצה והושלם בשנת 1836.
בית התה היפני – הוקם בשנת 1972 לכבוד המשחקים האולימפיים שנערכו בעיר בשנה זו. האתר הוקם בחלקו הדרומי של הפארק מאחורי המשכן לאמנות במינכן, על אי מלאכותי קטן וכולל גם גן יפני .
כרי הדשא (Schönfeldwiese)- משתרעים בעיקר באזור שבין בית התה היפני וגבעת המונופטרוס, ולאורך הפלגים. מתאפיינים במרחב פתוח של דשא מכוסח אשר נחצה ביוונים שונים על ידי שבילי הליכה. משמשים כשטחי התכנסות חברתית, משחק, התרגעות, ושיזוף בימי הקיץ.
אתר הגלישה- בחלקו הדרומי של הפארק. נוצר כתוצאה מזרם מלאכותי באחד מהיובלים הזורמים בפארק. השינוי באופן הזרימה יוצר גל מלאכותי שעליו מזנקים הגולשים משתי הגדות. ניתן לצפות בגולשים גם מגשר הרחוב שעובר מעל הנחל.
גן הבירה - בסמוך למגדל הסיני הוא השני בגודלו בעיר. ראשיתו בסוף המאה ה-19 כמקום מפגש לפועלים חיילים וסטודנטים בסופי השבוע.
פארק הצבאים (Hirschau)- זהו כינויו של חלקו הצפוני של הפארק המופרד מחלקו הדרומי על ידי כביש הטבעת הפנימי. מתאפיין בנוף טבעי ופראי יותר ואינו עמוס במבקרים. בחלק מן השטח ניתן לראות גידולי עשב ללא כיסוח המשמש לרעיית כבשים. בחלק זה של הפארק הוקם אמפיתיאטרון טבעי המשמש להופעות בתקופת הקיץ.
