תדמור (Palmyra) הייתה עיר בשטחה של סוריה. העיר הוקמה בנווה מדבר ושימשה תחנה חשובה לשיירות סוחרים בנתיבות המסחר הבינלאומי דוגמת דרך המשי, ובעיקר בין האימפריה הפרתית לבין האימפריה הרומית.
העיר תדמור מוזכרת בטקסטים קדומים כנקודת ציון במדבר. המלך תגלת פלאסר הראשון האשורי ציין בכתובת ניצחון כי ניצח את הארמים בעיר תדמור בשנת 1110 לפנה"ס. אולם, רק במאה הראשונה לפנה"ס החלה התפתחות משמעותית בעיר והחל מתקופה זו נתגלו ממצאים ארכאולוגים שונים, לרבות כתובות שונות.
המערב נחשף לעיר תדמור בשנת 41 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס פשט על העיר בניסיון לבזוז את אוצרותיה. זמן קצר לאחר מכן, נכנסה העיר תדמור רשמית לאזור ההשפעה הרומי, לאחר דחיקת האימפריה הפרתית מהאזור. נראה כי בשלב זה לא נפגעה העצמאות של עיר והיא נותרה עצמאית עוד כמאה שנים. במאה הראשונה לספירה ההשפעה הרומית התחזקה בעיר תדמור והתבטאה, בין היתר, בהקמת סנאט והצבה של כוחות צבא, לשם סיוע בהגנה על שיירות הסוחרים שעברו בעיר.
הקיסר אדריאנוס זכה דווקא לתהילת עולם במקורות התדמוריים והוכר על ידי התושבים כמייסדה השני של העיר. אדריאנוס ביטל את מדיניותו של הקיסר טריאנוס במזרח, וכונן שוב יחסי שלום עם האימפריה הפרתית, שאיפשרו לעיר תדמור ליהנות שוב משיירות הסוחרים שעברו בשטחה.
החלשותה של האימפריה הרומית בראשית המאה השלישית, הביאה לכך שהאימפריה הססנית התפשטה מערבה ואיימה על הפרובינקיות הרומיות במזרח. אחד ממנהיגי העיר תדמור, ספטימיוס אודינטוס שהמליך את עצמו למלכה, מונה כנציב הפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. ספטימיוס אודינטוס הנהיג את צבאו לניצחונות רבים על האימפריה הססנית, עד לניצחון מכריע על המלך הססני שבור הראשון. כתוצאה מכך, ספטימיוס אודינת זכה לתהילה רבה באימפריה הרומית ואף זכה לתואר "מתקן כל המזרח" שהיה שמור לקיסרים.
בשנת 267 נהרג ספטימיוס אודינטוס במהלך ריב משפחתי. בנו של ספטימיוס אודינטוס ירש להלכה את אביו, אך למעשה אמו, המלכה זנוביה, היא שלמעשה שלטה בעיר ובצבא.
המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הססנית והכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והעמידו אותן תחת שלטון העיר תדמור.
הקיסר הרומי אורליאנוס שהצליח לייצב את השלטון המרכזי ברומא, התפנה גם לחסל את האיום ממזרח. לאחר מספר ניצחונות צבאיים, נכבשה העיר תדמור והמלכה זנוביה, שניסתה להימלט נתפסה. אורליאנוס שב לרומא כמנצח, לאחר שהשאיר חיל מצב בעיר תדמור. בדרכו חזרה, נודע לאורליאנוס כי תושבי תדמור התקוממו וחיסלו את חיל המצב. אורליאנוס שב על עקבותיו, כבש שוב את העיר והפעם הורה לחייליו להחריבה. על סופה של המלכה זנוביה לא ידוע בוודאות, אם כי לפי אחת הסברות היא זכתה לסיים את חייה בשלווה בוילה בטיבולי. יש הטוענים כי זנוביה רימתה את אוריליאנוס, הזמינה אותו למשתה ובמהלכו הרעילה אותו.
המקורות ההיסטוריים אודות העיר תדמור מצומצמים, ונכתבו על ידי סופרים רומים, בדרך כלל תוך התייחסות למעשיהם של קיסרים רומים במזרח. לא נתגלו עד כה טקסטים ספרותיים של תושבי העיר תדמור. מקורות ארכאולוגים מצויים אודות העיר תדמור בשפע יחסי, בעיקר בכתובות. הכתובת המפורסמת ביותר תוארכה לשנת 137 לספירה ובה נרשם בארמית בניב התדמורי ובתרגום ליוונית סעיפי החוק הקובעים את שיעור המס שייגבה מסחורות שונות שמועברות בעיר ואת המחירים לשירותים שונים שהוענקו בעיר לשיירות הסוחרים.
לפי המסורת היהודית הוקמה העיר תדמור על ידי שלמה המלך (מלכים א', פרק ט' 17-18, דברי הימים ב', פרק ח' 3-4). כך עולה גם מכתביו של יוסף בן מתתיהו. כיום, מקובל על החוקרים כי הכוונה המקורית בספר מלכים הייתה לעיר תמר שבמדבר יהודה, ובשל טעות עריכה שהשתרשה, נוצרה האגדה לגבי הקשר בין שלמה המלך לעיר תדמור. בהקשר זה, נראה כי עורכי המקרא הכירו את שמה הלטיני של העיר תדמור - Palmyra, המקושר לעץ התמר ויצאו מנקודת ההנחה השגויה שהטקסט המקורי על שלמה המלך התייחס לעיר תדמור.
במיתולוגיה הקדם מוסלמית של תדמור יש שני אלים תאומים בשם ארסו ואזיז.
