בזיליקת הלב הקדוש, הידועה גם בשמה הצרפתי "סַקְרֵה קאר" (בצרפתית: La basilique du Sacré-Cœur), היא מבנה דתי בולט בפריז, הממוקם על גבעת מונמארטר.
בבזיליקת הלב הקדוש מבקרים למעלה מעשרה מיליון מבקרים מדי שנה (נכון ל-2006), עובדה הממקמת את האתר כאנדרטה השנייה במספר המבקרים בה, אחרי קתדרלת נוטרדאם שבפריז.
מאז ומתמיד היה מונמארטר מקום של סגידה: הדרואידים הגאלים ראו בו אתר קדוש; הרומאים הקדישו בו מקדשים למרס ולמרקוריוס; כנסיית פייר הקדוש (מונמארטר), הכנסייה העתיקה ביותר בפריז, נבנתה למנזר המלכותי של מונמארטר במאה ה-12 על ידי המלך לואי השישי ואשתו אדל דו סבוואה; ולבסוף הסקרה קֹר, שנבנתה בסוף המאה ה-19.
בזיליקת הלב הקדוש, המכונה גם "משאלת-לב לאומית" (בצרפתית: le vœu national), ממוקמת בפסגת הגבעה של מונמארטר בעמדה דומיננטית ונישאת מעל העיר פריז. בנייתה הייתה מעוגנת בחוק שנקבע על ידי האסיפה הלאומית ב-23 ביולי 1873 לאחר התבוסה של 1871 למען "תיקון פשעי הקומונרדים (אנשי תנועת ההתקוממות של קומונת פריז; מבנה המילה: קומונה+סיומת גנאי)", וכן בשביל לפאר את הזיכרון של מספר רב של אזרחים צרפתיים שאיבדו את חייהם בזמן מלחמת צרפת פרוסיה (פרנקו-פרוסית). האדריכל פוֹל עַבָדִי (מת ב-1884) שזכה בתחרות לבנייתהּ.
אבן הפינה הוצבה ב-16 ביוני 1875, והכנסייה נבנתה בשיתוף ישיר עם הממשלה של הרפובליקה השלישית לחגיגת תחילת המשטר החדש, שחוקי היסוד שלו נקבעו באותה השנה. הביזליקה מומנה על ידי מספר רב של צרפתים במסגרת מגבית לאומית.
אך בנייתה לא הסתיימה עד לשנת 1914 והוקדשה רק ב-1919, לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה.
הבזיליקה בנויה בצורת צלב יווני, מקושטת בארבע כיפות. הכיפה המרכזית, בגובה של 83 מטרים, עולה מעבר לכיפת צריח (cupola), העומדת על סדרה של עמודים. ההשראה לסגנון האקלקטי של הבזיליקה (Éclectisme) שאובה מן האדריכלות הרומית, האדריכלות הביזנטית, ובייחוד מקתדרלת סן-פרון דו פריגו (Saint-Front de Périgueux), והשפיעה על האדריכליות הדתית של המאה ה-20 כבזיליקה סן-תרז דוֹ ליזיוֹ, לדוגמה.
מבחינת הפְנים, הגג של האפסיס מעוטר באמנות פסיפס הגדולה בצרפת, מכסה שטח פנים של 475 מטרים מרובעים. נהגה על ידי לוק-אוליבר מרסון והוצא לפועל ב-1900 עד 1922 על ידי סדנאות היצירה של גילבר-מרטין, מייצגת את הלב הקדוש של ישו מאודרת על ידי הכנסייה הקתולית וצרפת. בבסיסה חקוק משפט בלטינית שמשמעותו: "בלב המאוד קדוש של ישו, צרפת קנאית (להוטה אחר הדת), חוטאת, ומכירת תודה".
מגדל ענק מרובע הכולא בתוכו את הפעמון הגדול ביותר בצרפת. קודש בשם הסבוירד הוא הוקם באונוסי ב-1895 על ידי האחים פקרד. מידותיו: שלושה מטרים קוטרו ומשקלו 188,835 ק"ג. באשר לתמיכה שלו, היא שוקלת 7,380 ק"ג. ענבלו שוקל 1,200 ק"ג. הפעמון הוצע לבזיליקה מטעם ארבעה נאמנים מן העיר סבוואה, והגיע לגבעה ב-16 באוקטובר 1895, מה שנהיה אירוע פריזאי.
המערה התת-קרקעית, הקריפטה, החולקת את מיקום הכנסייה, היא אחת ממוקדי הסקרנות של הבזיליקה.