ביצת קוק (אנגלית: Kuk Swamp) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא בפפואה גינאה החדשה, ומשערים כי הפעילות החקלאית החלה בו לפני אלפי שנים. האתר, הכולל 116 הקטאר של קרקעות לחות, שוכן במחוז ווסטרן היילנד שבמרכז האי גינאה החדשה. האתר נמצא של בגובה 1,550 מטרים מעל גובה פני הים בעמק ואהגי ההררי.
בטריטוריה שבה שוכן האתר מתגורר כיום שבט הקאוולקה, והחל משנות ה-90 חברי השבט מגדלים במקום תפוחי אדמה מתוקים, בננות וקפה. בשנת 2008 הכריז ארגון אונסק"ו על האזור כעל אתר מורשת עולמית.
באתר יש שרידים ארכאולוגיים שהשתמרו היטב, ומהם ניתן ללמוד על הקפיצה הטכנולוגית בין ניצול צמחים לחקלאות שהתרחשה לפני כ-6,500 שנים. האתר משמש דוגמה טובה למעבר בין שיטות חקלאות שונות לאורך זמן, החל מתילי אדמה שבהם מגדלים גידולים חקלאיים ועד למערכות ניקוז המנקזות את הקרקעות הלחות.
האתר מחולק לארבעה אזורים:
עד לפני כמאה שנים הקרקעות החקלאיות באזור קוק שימשו לגידול בננות וגידולי קרקע על האדמה שממנה נוקזו המים, ובאזורי הדשא שבשולי העמק שהובערו באופן מכוון מדי כמה שנים על מנת לטפח את הקרקע עבור בעלי חיים. שיטה זו הייתה בשימוש עד לשנות ה-30 כאשר הגיעו כורי הזהב האירופאים הראשונים. מטעי הקפה והתה הראשונים הוקמו לאחר סלילתה של דרך גישה בשנות ה-50.
ב-1968 ביצת קוק נחכרה מאנשי הקוואלקה עלח ידי אוסטרליה למשך 99 שנים, ולאחר העברת הבעלות הוקמה במקום תחנת מחקר. הביצה יובשה באמצעות מערכת של תעלות ניקוז מקבילות, ושתילת עצי אקליפטוס לאורך הדרכים הישרות סימנה את גבולות חלקות המחקר. זמן קצר לפני שפפואה גינאה החדשה זכתה לעצמאות ב-1975 החלו החפירות הארכאולוגיות באתר בניהולה של האוניברסיטה האוסטרלית הלאומית. עד לשנת 1977 נחשפו שרידים של מערכות ניקוז עתיקות. התושבים המקומיים החלו לעבד את הקרקע מחדש לאחר סגירתה של תחנת המחקר ב-1991. למרות שתחנת המחקר הייתה פעילה במשך תקופה קצרה בלבד היא השפיעה במידה משמעותית על דפוסי החקלאות המקומיים. הגידולים החקלאיים המודרניים כוללים (בנוסף לגידולים המסורתיים) גם גידולים מסחריים כגון קפה.
ב-1997 החלו המוזיאון והאוניברסיטה הלאומיים של פפואה גינאה החדשה לפעול למען הפיכתה של ביצת קוק לאתר מורשת עולמית. ב-1998 וב-1999 נערכו מספר מחקרים שמטרתם הייתה לבדוק מחדש ממצאים קודמים ולשפר את התיארוך שלהם.