קטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרה תווית עבריתקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרה תווית עברית: הוא
בזקילית סנט'אנטוניו בפדובה, , הבזיליקה האפיפיורית הזוטרה אנטוניוס הקדוש הידועה כאיל סנטו (באיטלקית:La Pontificia Basilica Minore di Sant'Antonio di Padova או Il Santo) היא אחת הכנסיות הרומיות-קתוליות הראשיות של העיר פדובה, בחבל ונטו שבצפון איטליה, המוקדשת לאנטוניוס הקדוש מפדובה.
היא אחת הכנסיות הגדולות בעולם ופוקדים אותה מעל 6.5 מיליון עולי רגל בשנה, מה שהופך אותה לאחד האתרים המקודשים ביותר של העולם הנוצרי. הבזיליקה מוכרת על ידיהכס הקדוש כאחד משמונת המזבחים הבינלאומיים של הכנסייה הרומית-קתולית. היא איננה הקתדרלה הקתולית של העיר פדובה. כפי שמעיד שמה הכנסייה מוקדשת לקדוש אנטוניוס מפדובה ששרידים קדושים שלו נשמרים בה.
מולה בככר ה"סנטו" ניצב פסל על הסוס של ארסמו די נרני הקרוי "גאטאמלאטה", מאת דונטלו. דונטלו פיסל גם את הפסלים מברונזה (הקרוציפיקס של הבזיליקה, ופסלים אחרים) שהוצבו על ידי קמילו בויטו על המזבח הראשי המתוכנן על ידו.
לבזיליקת "סנטו" מעמד של בזיליקה אפיפיורית זוטרה. בהתאם להסכמים הלטרניים בין איטליה לוותיקן הבעלות והניהול של מתחם אנטוניוס בפדובה הועברו לידי הכס הקדוש, אך בו זמנית הם חלק משטח איטליה הריבונית. כיום השליח האפיפיורי במקום הוא הארכיבישוף פביו דל צ'ין, המכהן כשליח אפיפיורי של מתחםי הבית הקדוש בלורטו. (Santuari della Santa Casa di Loreto).
בניית הבזיליקה התחילה בערך בשנת 1232 , רק שנה אחרי מותו של אנטוניוס הקדוש. היא הושלמה ב-1310 , אם כי התחוללו בהמשך שינויים מבניים נוספים (לרבות נפילת האמבולטוריום ובניית סורג חדש של בית המקהלה החל מסוף המאה ה-14 ועד אמצע המאה ה-15). אנטוניוס נקבר לפי צוואתו בכנסייה הקטנה סנטה מריה דומיני שנבנתה ככל הנראה בשלהי המאה ה-12 בסמוך למקום המנזר שהוקם על ידו ב-1229. כנסייה זו נכללה מאוחר יותר בתוך הבזיליקה כ"קאפלה של המדונה השחורה" (Cappella della Madonna Mora).
הבזיליקה הוא בניין ענק מחוס סגנון אדריכלי מסוים. למשך מאות השנים הוא גדל תחת השפעות שונות כפי שנראה בחיצוניותו. הבזיליקה התחילה בזמנו ככנסייה בת ספינה יחידה, בדומה לבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי. עם אפסיס ובית מקהלה, טרנספטים רחבים, שתי גומחאות ספינה מרובעות מכוסות בכיפות הדומות לאלו של בזיליקת סן מרקו בוונציה. הסגנון החיצוני הוא תערובת של יסודות רומנסקים וביזנטיים עם כמה איפיונים גותיים
מאוחר יותר במאה ה-13 התווספו סיטראות בסגנון גותי, כשאורכה של כל גומחה חולק לשתי גומחאות-סטראות בעלות קשתות מחודדות וקמרונות צלעות מחולקים לארבעה חלקים.("פורפרטייט"). האפסיס המזרחי הורחב גם כן בסגנון גותי, וזכה להוספת קמרון צלעות ו שש קפלות קורנות בסגנון צרפתי. ב-1691 נבנתה גם קפלת האוצר - בסגנון בארוקי על ידי פיליפו פארודי, תלמיד של ברניני.
בחוץ לחזית הלבנים המרכזית אגף מרכזי רומנסקי שהורחב בצדדים בעת בניית הסיטראות והתווספו לו ארבע גומחאות גותיות עמוקות ומרפסת מקורה אלגנטית מכוסת ארקדות המשתרעת לאורך חזית הבניין. גמלון החזית אינו משתנה בצד הספינה או הסיטראות ומסתיר את התמכים הרחבים מאוד בעלי אותו הפרופיל ועתירי הפסלים הנראים היטב מן הצדדים.
הכיפות, בדומה לכיפות סן מרקו, מתרוממות בחוץ כמו במבנים הביזנטיים, בעוד שהצריחונים הקטנים המרובים המלווים את הכיפות מזכירים מינרטים טורקיים. בחוץ בקו הגג הראשי כל אגף בבניין מצוייד בגמלון קטן מקושט ב"ארקדות עיוורות" עשויות לבנים. גמלונים אלה מתערבבים עם הכיפות, עם התמכים הרחבים ועם הצריחונים תוך יצירת צורה פיסולית מסיבית מגוונת ומאוחדת כריבוי מרכיביה. הכן הענק והאדנרטה הדינמית הרכובה של הקונדוטיירה שבמרכז ככר הבזיליקה מעניקים לבניין מימד נוסף.
בפנים הכנסייה נראים מצבות מרובות, כמה מהן בעלות ערך אמנותי. בסיטרה הימנית, הקאפלה של הסקרמנט הקדוש הידועה כ"קאפלת גאטאמלאטה" מאכסנת את קברם של הקונדוטיירה גאטאמלאטה ושל בנו, ג'אנאנטוניו. אוהל המועד עוצב על ידי ג'ירולמו קמפניה. הקאפלה עעל פסיה הפוליכרומיים הרחבים ותבליטיה הגותיים מכילה כמה שכבות קישוטים, שבו השכבה האחרונה היא פסיפס בגומחה הגבוהה האחורית המייצג את רוח הקודש עם קרני אור מוזהב יורדים על רקע הרקיע הכחול כהה. זו עבודתו של לודוביקו פוליאגי מהשנים 1936-1927.
שרידי אנטוניוס הקדוש נמצאים לפי המסורת בקפלה המקושטת של האוצר הבארוקי (שנבנתה אחרי 1691. גופת הקדוש שנשמרה בעבר בקפלת המדונה השחורה הושכבה החל מ-1350 בקפלת טרנספט נפרדת, קאפלת אנטוניוס הקדוש, שעיצובה הפנימי מיוחס לטוליו לומברדי שיצר גם את התבליטים השישי והשביעי המתארים את הנסים שעשה "אנטוניוס הקדוש ("נס הלב של הקמצן", "נס החוזר בתשובה"). התבליט השלישי "הקדוש מקים לתחייה את האדם הנרצח") הוא יצירת מופת מאת ג'ירולמו קמפניה. הפסלים משלהי המאה ה-16 נוצרו על ידי טיציאנו אספטי.
הבזילידה מאכסנת גם כמה תמונות חשבונות של המדונה. המדונה השחורה ("מדונה מורה") היא פסל של המדונה עם הילד ישו מאת הפסל הצרפתי רינלדינו די פוי-ל'אווק מ-1396. שמה מתיחס לשיערה ולגון עורה השחום. ה"מדונה של העמוד" (Madona del Pilastro) היא פרסקו מאמצע המאה ה-14 מאת סטפאנו דה פרארה, הממוקם על תמך סמוך לסיטרה השמאלית
בין הפסלים בולטת גם נברשת הספחא שבאפסיס, הנחשבת ליצירת מופת של אנדריאה בריוסקו שסיים את עיצובה בשנת 1515. באזור המזבח הגבוה נראים פסל מברונזה של "המדונה עם הילד" ועוד ששה פסלים של קדושים מאת דונטלו, שיצר גם ארבעה תבליטים המתארים פרקים מחייו של אנטוניוס הקדוש.
בצד המערבי של הספינה ממול לקבר הקדוש שוכנת קאפלה של יעקב הקדוש. שהוזמנה על ידי בוניפאצ'ו לופי בשנות ה-1370. קירות הקפלה הזאת בסגנון גותי , מצויירים בפרסקואים המציגים את סיפורי יעקב הקדוש ואת הצליבה מאת אלטיקיירו דה צוויו. "הצליבה" מאת אלטיקיירו הוא אחד הציורים חשובים ביותר של שלהי המאה ה-14. נראים בקפלה גם פארסקואים מאת ג'ירולמו טסארי.
ברליקוואריום מזהב בבזיליקה שמורים לפי המסורת סנטרו ולשונו של אנטוניוס הקדוש.
במקהלת הבזיליקה באמצע המאה ה-17 שר כילד אגוסטינו סטפאני, לימים מלחין, נגן עוגב, בישוף ודיפלומט. בשנות ה-1720 שימש כקפלמייסטר (מאסטרו די קאפלה) של הבזיליקה המלחין פרנצ'סקו אנטוניו קלגארי . במאה ה-18 שימש כאן קאפלמייסטר גם ג'וזפה טרטיני, כנר ומלחין בארוקי ידוע.