מיזם תושכא (ערבית: توشكى) הוא מיזם ברמה לאומית במצרים להזרמת מימי הנילוס לטיוב שטחים במדבר סהרה. אזור תושכא ממוקם מדרום-מערב לאסואן, וכ-965 ק"מ מדרום לקהיר. העיר תושכא היא מטרופולין שמתוכנן להכיל 5 מיליון תושבים.
מטרתו של מיזם תושכא, אשר נקבעה כבר בשנת 1992, היא הפחתת הבעיות הדמוגרפיות החמורות שקיימות במצרים: התמודדות עם גידול האוכלוסייה; צפיפות לאורך הנילוס, בעיקר בדלתה; מחסור בעבודה ומחסור באוכל. התוכנית מיועדת להוסיף אזורים חדשים של אדמה חקלאית בעמק הדרומי. כמו גם להקים קהילות חקלאיות ותעשייתיות חדשות תוך ניצול חומרי הגלם החקלאים המצויים באזור. התוכנית תיצור רשת יעילה של דרכים ראשיות ודרכים צדדיות בהתאם לשלבי פיתוח הפרויקט. הפיתוח החקלאי בפרויקט הוא בסיס לפיתוח משולב הכולל: פייתוח תעשייתי, מכרות, אנרגיה חלופית, ייתכן וגם נפט וגז, ותירות.
הממשלה אמורה לבנות את התשתית המרכזית של המיזם, המורכבת מתעלה מרכזית, ארבע תעלות משנה, המסתעפות מהתעלה המרכזית, תחנת שאיבה של המים, בניית הדרכים המרכזיות והנחת רשת חשמל מרכזית.
תחנת השאיבה ידועה גם בשם "תחנת השאיבה של מובארכ". היא ממוקמת על הגדה המערבית של אגם נאצר, ומצפון למפרץ תושכא, כ- 8 ק"מ מצפון למפרץ תושכא ו-45 ק"מ מצפון להצטלבות בין דרך אבו סימבל לדרך אסואן. תחנת השאיבה נבנתה על ידי האיחוד האירופאי-מצרי-יפני, בניהול חברה לונדונית. המים מורמים בתחנה לגובה 53 מטר. התחנה מיועדת לשאוב כ-25 מיליון מ"ק מים ביום ולהעבירם למרחק 60 ק"מ. המים עוברים כ-50 ק"מ בצינור תת-קרקעי. התחנה מורכבת מ-24 משאבות בעלות קיבולות 17 מ"ק לשנייה. כל משאבה צורכת בין 200 ל-375 מגה ואט. התחנה מיועדת לקבל אספקה חשמל בהספק של 6,000 מגה ואט. הנשיא מובארכ חנך את תחנת השאיבה ב-27 בפברואר 2002. אולם, במהלך החגיגות ב-12 בינואר 2003 לציון שש שנים לפרויקט, שתי משאבות בלבד פעלו, כך שהתאפשרה הזרמה חלקית בלבד לתעלת תושכא. רק במרץ 2005 החלה התחנה לפעול בקנה מידה נרחב.
תעלת מיזם תושכא קרויה על שם השייח' זאיד, האמיר של אבו דאבי, אשר הבטיח לממן 17.7 מיליון דולר לפרויקט. זאת תעלה חדשה המובילה את עודפי המים של אגם נאצר, הנשאבים בתחנת השאיבה.
המפרץ של התעלה מתחיל מרצועה המשתרעת 8 ק"מ מצפון למפרץ תושכא, חור, שעל אגם נאצר. התעלה ממשיכה לכיוון מערב עד שהיא מגיעה לנתיב דארב אל-עראביין, אז נעה התעלה צפונה לאורך דארב אל-עראביין עד לנווה המדבר באריס.
אורכה של תעלת תושכא מיועד להיות כ- 71 ק"מ והיא תסתעף ל-4 תעלות משנה עיקריות, כשהאורך הכולל הוא כ- 257.5 ק"מ. התעלה המרכזית ותעלות המשנה מיועדות להעביר 25.4 מיליון מ"ק ביום להשקות 4 אזורים: 480 אלף דונם, 480 אלף דונם, 801 אלף דונם, 397 אלף דונם. סה"כ כ-2.2 מיליון דונם.
התעלה תעביר מים לעבר נאות המדבר המצריות בסהרה- לשקע חרגה, משם לשקע דחלה והסיום יהיה בשקע בחריה. בשלב הראשון תתפרש התעלה 30 ק"מ לתוך המדבר המערבי. בשלב השני היא תורחב בעוד 350 ק"מ לכיוון נווה המידבר באריס.
העומק המקסימלי בתעלה הוא 6.1 מ', רוחב קרקעית התעלה 30.5 מטר. השיפוע בצידי התעלה הוא 2:1 מה שגורם לכך שרוחב התעלה העליון הוא 61 מטר. ההתאדות המוערכת בתעלה היא 0.7%, ישנם אזורים שמצופים בבטון עבה שמטרתם למנוע נזילה.
נכון לסתיו 2004, 112.5 ק"מ של התעלה נחפרו, מתוכם 40.2 ק"מ של תעלה כבר חוזקו בצידיהן בבטון, חול וחצץ. קצב העבודה הוא כ-113 מ' ליום. בסיום הבנייה אמורה התעלה להיות מורכבת מ-1.13 מיליון מ"ק של בטון.
סך הכל נפח החפירה הצפוי בתושכא הוא 87.7 מיליון מ"ק. עד 2004 נחפרו כבר כ-76.5 מיליון מ"ק. וכן 8.2 מיליון מ"ק של מילוי חול לאורך התעלה הושלמו מתוך 15.2 מיליון מ"ק, צפויים. בזלת וחצץ ליצור בטון לצורך העבודה מושגים מאזור תושכא.
הפרויקט מאפשר התמודדות עם הבעיות המורכבות שעולות מגידול האוכלוסייה: מחסור במקומות עבודה, מחסור במזון ובמקומות מגורים; בעיות בריאות; חינוך; ותחבורה. כמו כן, הפחתת הצפיפות תעלה בקנה אחד עם העלאת איכות החיים לתושבים, ותפחית את הצורך בטיפול רפואי. מבחינה חברתית הפרויקט יצור קהילות חדשות, יקטין את הצפיפות בערים, ויבטל את הבידוד של דרום מצרים מהצפון המיושב. קהילות אלו יתבססו על הגידולים של העמק החדש. תושבי העמק יגדלו מקנה, בשר, דגים ופירות הדר שישווקו לשוק המקומי ולשוק האירופאי. לטענת הנשיא חוסני מובארכ משנת 1999, יותר מ-5,000 פועלים מועסקים במסגרת הפרויקט. ראשי הפרויקט הצהירו כי כ- 5 מיליון אנשים יתמקמו באזור וכ-70,000 מקומות עבודה יפתחו. כמו כן, יותר מ-25 מרכזי תעשייה יפתחו באזור, יוקמו 7 אזורים תיירותיים ו-18 ערים.