בית הכנסת שברחוב דוהאן (בהונגרית: Dohány utcai Zsinagóga/Nagy Zsinagóga) שבבודפשט, הונגריה, הוא בית הכנסת הגדול ביותר ביבשת אירופה, והרביעי בגודלו בעולם לאחר בתי המדרש של חסידויות גור ובעלז שבירושלים ובית הכנסת עמנו-אל שבניו יורק, ארצות הברית. בית כנסת זה, השייך לזרם הנאולוגי, פעיל למעלה מ-150 שנה, והתקיים בו טקס הבר מצווה של תיאודור הרצל, שביתו שכן בסמוך.
כיום בית הכנסת הוא אחת האטרקציות התיירותיות הבולטות בבודפשט ומהווה חלק מקומפלקס שבו גם מוזיאון לתולדות יהודי העיר, בית קברות יהודי, ואתר הנצחה ל-564,500 יהודי הונגריה שנספו בשואה. פעילות הקהילה היהודית המקומית קטנה בצורה משמעותית עקב העלייה וההגירה, והתבוללות, וכך גם פעילות בית הכנסת.
בית הכנסת הגדול של בודפשט נבנה בשנים 1854-1859 בידי יהודים מן הזרם הנאולוגי, ונחנך בז' באלול התרי"ט (6 בספטמבר 1859). מתכנן המבנה היה האדריכל הגרמני לודוויג פֶרְסְטֶר (Ludwig Förster), ומעצב הפנים היה ההונגרי פְרִיגֶ'ש פֵסְל (Frigyes Feszl), שניהם נוצרים. בית הכנסת נועד להכיל כ-3,000 מתפללים (כ-1,500 באולם ועוד 1,500 ביציעים), ומיקומו המרכזי ברובע השביעי בבודפשט הקנה לו מקום של כבוד בנוף העיר. Шаблон:שבית הכנסת שימש מטרה להתנכלות גורמי הימין הקיצוני ההונגרי. בשנת 1931 נהרגו שני מתפללים בתקיפה של אקדוחנים. ב-3 בפברואר 1939, לפני מלחמת העולם השנייה, חברי מפלגת צלב החץ הפשיסטית ההונגרית זרקו רימוני יד מגג בנין שמול בית הכנסת אל שער היציאה של בית הכנסת. Шаблон:שבאביב 1944 עם פלישת גרמניה להונגריה, הולאם בית הכנסת בידי הצבא הכובש. בזכות שני צריחיו הגבוהים, ובשל מיקומו המרכזי, הנאצים לא החריבו את בית הכנסת, אלא השתמשו בו כמרכז ניהול ופיקוח, וצריחיו שימשו להצבת אנטנות. הרופא הנאצי, יוזף מנגלה ניהל במבנה מרפאה במשך כמה חודשים ואדולף אייכמן ביקר במקום פעמיים. החלל הגדול שימש במשך חלק מהתקופה כאורווה לסוסי החיילים, והריהוט המקורי של בית הכנסת נערם במרתף במשך כל שנות המלחמה. הודות לכך ניצלו ספסלי העץ העתיקים, ששמות המתפללים (שמרביתם נספו בשואה) עוד רשומים עליהם.
חלונות בית הכנסת הוטמנו בתוך שקי חול והוסתרו היטב במרתף המוזיאון הלאומי של הונגריה על ידי נכבדי הקהילה לאחר ששיחדו שתי נשים הונגריות, שמאוחר יותר נהרגו במלחמה. לאחר שנים, אנשי הקהילה פנו לנציגי המוזיאון בבקשה לקבל את החלונות. מכיוון שהאחרונים לא ידעו על קיום החלונות במוזיאון, הוחלט שהיהודים ימצאו היכן הוסתרו החלונות, והללו יוחזרו לבית הכנסת. כך אכן היה, וכל חלונות בית הכנסת הם החלונות המקוריים משנת 1859.
בתום המלחמה הושב הריהוט למקומו, אך השלטון הקומוניסטי לא תמך בשיקום המבנה הפגוע, והקהילה הנאולוגית שהלכה והצטמצמה המשיכה להשתמש בבית הכנסת כפי שהיה. בשנת 1996, שנים ספורות לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בהונגריה, החלה מלאכת שיפוץ בית הכנסת, בתקציב של עשרה מיליון דולרים. רוב הסכום נתרם על ידי השחקן ההוליוודי טוני קרטיס ואשת האופנה היהודייה ממוצא הונגרי, אסתי לאודר. השיפוץ נמשך כשלוש שנים, ובעקבותיו הושב המבנה לייעודו ולהדרו המקורי. בית הכנסת משמש כאתר תיירות פופולרי בימי השבוע וכבית תפילה לקהילה הנאולוגית בעיר בשבתות ובחגים.
בית הכנסת הגדול משתרע על שטח של 60X27 מטרים, ומתנשא לגובה של כ-25 מטרים. עיצובו החיצוני מושפע מאד מהאדריכלות אסלאמית, וכולל אלמנטים מוריים רבים. עיצובו הפנימי (ומעט מן החיצוני) מושפע מהאדריכלות הכנסייתית הגותית.
חזית המבנה כוללת שני מגדלים גבוהים וסימטריים משני צדי הפתח, ובמרכזה חלון שושן (רוזטה) גדול, וחלונות מקושתים המחולקים לשני חלונות מקבילים, כמקובל בכנסייה גותית. פנים בית הכנסת הנו כמעט העתק של כנסייה, ומחולק לאולם תווך ושתי סטראות. ההבדל היחיד הוא שהסטראות אינן מופרדות בשורת עמודים, אלא מודגשות בשתי קומות יציע. קומות אלו שימשו ומשמשות עד ימינו כעזרת נשים רק בימי החגים, בהם התפוסה בבית הכנסת מלאה. בשאר השבתות יושבות הנשים בקומת האולם בשתי הסטראות, בנפרד מהגברים, אך ללא מחיצה.
הרצפה מעוטרת בפסיפס המורכב מאלמנטים גאומטריים, ומהתקרה משתלשלות שתי נברשות ענקיות, שמשקל כל אחת מהן מגיע לטון וחצי. במרכז אולם התפילה, משני הצדדים, ניצבות בימות דרשנים קטנות, אליהן מובילות מדרגות מעוגלות. בימות אלו הועתקו במדויק ממבני כנסייה, ולא נעשה בהן כל שימוש. על פי דברי המדריך מטעם בית הכנסת, הן נבנו כאילוץ על ידי השליט ההונגרי המקומי עם בנייתו של בית הכנסת, כדי לשוות לאולם מראה המתקרב יותר לכנסיות.
בניגוד לרוב בתי הכנסת האורתודוקסיים בעולם, במת החזן אינה במרכז ואף לא בקדמת אולם התפילה, אלא צמודה לקיר המזרח, בדומה לפְּרֶסְבִּיטֵרְיוּם (במת התפילה) בכנסייה. הבמה מגודרת במעקה מוזהב בסגנון אר נובו, ושולחן התפילה הצמוד אליו מעוצב בדומה למזבח נוצרי. שולחן תפילה זה פונה אל הקהל, כמקובל גם בכנסיות, ולא לכיוון ירושלים (עם הגב לקהל), כמקובל בבתי כנסת אורתודוקסים מסורתיים. הדבר היחיד המשווה לשולחן נופך יהודי הוא הכיתוב: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (במדבר פרק ו', כד), המהווה חלק מברכת כוהנים. בשני צדי הבמה ניצבים דוכני תפילה ("סטנדרים"), ועליהם כיתוב בעברית המנציח את 'האשה החשובה מרת גיטעל עפפינגער' (מבטאים 'אפינגר') משנת תרנ"ח (1898).
ארון הקודש מעוטר מאוד, ומעליו כיפה גדולה, כמקובל בכנסיות. הוא מכיל כמה ספרי תורה שניצלו והובאו מבתי כנסת אחרים ברחבי הונגריה. בעיני יהודי שאינו רגיל עם סדרי בתי הכנסת המפוארים של אירופה, האלמנט ה"כנסייתי" הבולט ביותר בבית הכנסת הוא עוגב גדול, הניצב מאחורי ארון הקודש. העוגב המקורי של בית הכנסת היה מורכב מכ-5,000 צינורות, והמלחין ההונגרי הנודע, פרנץ ליסט ניגן בו כמה פעמים. עוגב זו נהרס במהלך המלחמה, והעוגב הקיים היום קטן בהרבה מהמקורי, והותקן במקום עם שיפוץ בית הכנסת ב-1996. הזרם הנאולוגי, כמנהג רבים מבתי הכנסת המפוארים שבאירופה במאה ה19, הכניס גם הוא את השימוש בעוגב לבית הכנסת, כחיקוי למנהגי תפילה בכנסיות פרוטסטנטיות וקתוליות, אבל תוך חיוב המנגן בו בשבתות ובחגים להיות לא יהודי, כדי שלא לחלל את השבת. עד היום (2008) מתקיימות התפילות בבית הכנסת הגדול בליווי עוגב, בו מנגנת אשה מקומית לא יהודיה. כן מלווה את התפילה מקהלת נשים, אף הן לא יהודיות, זאת מפאת הצטמצמות מספר חברי הקהילה היהודית. יסודות מסוימים של אדריכלות האסלאמית, שנבחרו על מנת להבדיל בית הכנסת ומהכנסיות של הנוצרים, באים לידי ביטוי בולט במעטפת, המורכבת מתשליבי לבנים בצבעי צהוב ואדום, בדומה לאבלק. המעטפת גם עשירה בעיטורי אבן, והגג משונן בגדילי אבן (מֵרְלוֹנִים), בדומה למסגדים ולמבנים ערביים, כמו ארמונות האבן בפטרה, או שער שכם בירושלים. צריחי המגדלים אוקטגונליים, ובראשם כיפה דמוית בצל מוזהב.
למרות האלמנטים "הזרים" במבנה, הוא עתיר בסמלים יהודיים, בעיקר מגני דוד המופיעים הן בתשליבי אבן והן בחלונות הויטראז'. על גג בית הכנסת מופיעים לוחות הברית, ועליהם חקוקים עשרת הדברות. בחזית המבנה הפונה אל הרחוב הראשי קבוע הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות פרק כ"ה, ח), המשווה בין בית המקדש ובין בית הכנסת, הנחשב ל"מקדש מעט". בחזית הבמה בתוך בית הכנסת מופיע לכל אורך הקשת הפסוק: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם ה'," (תהלים פרק קי"ג, ג), המדגיש את כיוון בית הכנסת למזרח - כיוון ירושלים.
צמוד לבית הכנסת הגדול ניצב המוזיאון היהודי, שנבנה במקום בו עמד בית הולדתו של תיאודור הרצל. המוזיאון נבנה בשנים 1930-1931, והמוצגים בו לא השתנו מיום היווסדו. האוסף כולל חפצי יודאיקה של יהודי הונגריה, שנתרמו למוזיאון במהלך השנים. בין היתר ניתן למצוא בו כלים שהיו שייכים לחברה קדישא של פֶּשְט, חפצי קודש של שבת וחג, ספרי תורה, ופריטי לבוש יהודיים כמו טלית וכיפה. אחד מחדרי המוזיאון מוקדש להנצחת השואה, וכולל תמונות מן הגטו היהודי המקומי, פריטי לבוש מן המחנות, מודעות רחוב וכדומה. מחדר זה יורד גרם מדרגות לקומת המרתף, ובה פינת התייחדות קטנה.
מאחורי המוזיאון היהודי, בצד בית הכנסת, שוכן בית קברות קטן שנבנה
בשולי הגטו של בודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים לא התירו
לדיפלומט השבדי
ראול ולנברג, שניהל את הגטו, לבנות דבר במקום, חוץ מבית קברות. בניגוד
להלכה על פיה אין מקימים בית קברות בתוך העיר (ובוודאי לא בצמוד לבית
הכנסת) נאלצו היהודים לקבור את מתיהם במקום. הקבורים הם כאלפיים
יהודים שמתו מרעב וקור בתחומי הגטו, ונקברו יחד ללא מצבות הנושאות את
שמם. עם שיפוץ בית הכנסת ב-1996 עלתה ההצעה להעביר את קבר האחים לבית
הקברות היהודי הרשמי של בודפשט, אך לבסוף הוחלט להשאירם במקומם.
משפחותיהם של כמה מן הקבורים הציבו במקום לוחות זיכרון מאבן.
בית הכנסת הגדול לא נכלל בתחומי הגטו, והנאצים השתמשו בו, כאמור,
לצרכיהם. חומת הגטו הקיפה, אפוא, את בית הקברות, והותירה את בית הכנסת
בחוץ. קטע מחומה זו, כולל הריצוף הנסמך אליה, נשתמר במקומו בצמוד לבית
הקברות עד ימינו. על גבי קטע חומה זו מוצב לוח הנצחה, ועליו המילה
'זכור'. מילה זו אינה מתייחסת לתפילת יזכור הידועה, אלא לקטע מהתנ"ך,
הדורש את זכירת הדברים הרעים שעשה עמלק לעם ישראל, כהקבלה בין עמלק
והנאצים: Шаблон:ציטוט
החצר האחורית של בית הכנסת, הפונה אל הרובע היהודי, מוקדשת להנצחת
שואת יהודי הונגריה, וכוללת רחבת זיכרון לראול ולנברג, ואנדרטה
בצורת ערבה בוכייה. החצר פונה אל רחוב קטן בשם פאל, המוזכר בספר
'הנערים מרח' פאל' מאת הסופר היהודי-הונגרי פרנץ מולנר. בספר מתואר
הגטו היהודי, ובמיוחד המגרש הריק ובו ערמות עצים של המנסרה הסמוכה, בו
ניצב היום אתר ההנצחה.
רחבת הזיכרון כוללת ארבעה עמודי שיש ועליהם שמותיהם של כ-240 חסידי
אומות העולם שסייעו בהצלת יהודי הונגריה. ברצפה בין העמודים משולבת
מצבה, ועליה שמותיהם של ולנברג ועוזריו הקרובים ביותר, אף הם חסידי
אומות העולם, שסייעו לו בהצלת יהודי בודפשט. סביב המצבה פזורות אבנים
רבות, שהונחו על ידי מבקרים. בצד המצבה ניצב לוח זכוכית צבועה, המתארת
להבות שמתוכן בוקע נחש. לוח זה מבטא את האש ששרפה את היהודים במחנות
ההשמדה, והנחש מסמל את הרוע שהביא למעשה זה.
אנדרטת הערבה הבוכייה עשויה מתכת, ומורכבת מאלפי עלים קטנים,
שעל כל אחד מהם כתוב שמו של אחד מיהודי הגטו בבודפשט שנספה בשואה.
הערבה מסמלת את החורבן והצער על הקהילות שנספו, והיא מעוצבת כמנורת
שבעת קנים הפוכה. האנדרטה עוצבה על ידי האמן ההונגרי אימרֶה ורגה
(Imre Varga), ובחזיתה ניצב עמוד שחור גבוה, אשר שני חללים בתוכו
יוצרים את דמותם של לוחות הברית. בראש עמוד זה מצוטט חלק מפסוק קינה
מספר איכה: "אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (פרק
א', יב).
