קטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: הואקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: מקום נוכחיקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: יחידה אדמיניסטרטיביתקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: תאריך סיוםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: גובהקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: שטחקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: מספר קומותקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: אדריכלקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: מתאים: סגנון אדריכליקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסרקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: תאריך הקמה או יצירה
בית הכנסת בזאגרב (בסרבו-קרואטית: Zagrebačka sinagoga) היה בית הכנסת המרכזי של יהודי זאגרב ופעל מ-1867 עד אוקטובר 1941, עת החלו שלטונות האוסטאשה בהריסתו, וזו הסתיימה באפריל 1942.
בשלהי המאה ה-18 התיישבו בזאגרב יהודים אורתודוקסים מאזור בורגנלנד, מדרום הונגריה המודרנית ומדאלמטיה. ב-1806 הוקמה רשמית הקהילה וב-1809 מונה אהרן פאלוטה לרב הראשי. בראשית המאה ה-19 הגיע גל הגירה שני לעיר, ובו יהודים נאולוגים בעיקר מאזור מוראביה. ב-1831 נרכש בית תפילה ובו שכנו מגורי הרב ותלמוד תורה. עד מהרה נקלעו שתי הקהילות לסכסוך ביניהם ובשיאו ב-1840 הודח דה פקטו הרב פאלוטה מתפקידו ומוריץ גולדמן מונה תחתיו. גולדמן היה אולטרא-רפורמיסט ופעולותיו הובילו לקרע גלוי ולנתק בין שתי הקהילות.
ב-1853 התמנה יעקב אפשטיין לראש הקהל בזאגרב. אפשטיין ואחיו יוליוס וז'יגה שהיו אישי ציבור בולטים בזאגרב ונודעו בהקמתה והפעלתה "האגודה למען האנושיות" (בקרואטית: Društva čovječnosti), אשר פעלה לסיוע לנזקקים מכל שכבות האוכלוסייה בעיר ונתמכה על ידי השלטונות האוסטרו-הונגריים, פעלו באופן נמרץ לתמיכת השלטון המקומי בפרויקט הקמת בית כנסת לקהילה. ב-1854 פנה יעקב אפשטיין לראשי השלטון המקומי, שיבח והביאו כדוגמה את ראשי השלטון המקומי בווינה על תמיכתם בהקמת בית הכנסת טמפלגאסה. בתקופתו החלה הפעילות לאיחוי הקרע בין האורתודוקסים לנאולוגים למטרה המשותפת של הקמת בית כנסת גדול ומרכזי לקהילה הגדלה. ב-1854 התמנה ד"ר מאברו זק"ש לראש הקהל בזאגרב. זק"ש מבולטי האקדמאים באזור קרואטיה ואיש ציבור מקושר בזאגרב, הוביל לאיחוי הקרע בין הנאולוגים לאורתודוקסים. ב-1858 הגיעו שתי הקהילות להסכמה על נוסחי התפילות, ועל הצורך באיחוד כוחות למען הקמת בית כנסת לקהילה. הקהילה האורתודוקסית פסקה מלפעול עצמאית.
ב-1861 מינתה הקהילה ועדה שתהיה אחראית להקמת המבנה. ב-1862 נרכש שטח סמוך לכיכר המרכזית של העיר הנקראת בָּאן יֶלָאצִ'יץ'(אנ'). ראשי הקהילה ניהלו משא ומתן ארוך עם ראשי השלטון המקומי לקבלת אישורי בנייה. ב-1864 התפרסמו תוכניות בניין עיר חדשות אשר הפחיתו את הקצאת הקרקע המקורית. לבסוף, ב-1865 ניתנו אישורי הבנייה. האדריכל פראניו קליין תכנן את המבנה בקווי המתאר של בית הכנסת טמפלגאסה. בית הכנסת תוכנן בסגנון אדריכלי נאו-מורי. בבית הכנסת היו שתי קומות אשר נבנו כאולמות תווך. באולם התפילה נבנו 422 מושבים ובמבואה אליו נבנו 3 קשתות. הקומה הראשונה הייתה טריפוריום שימשה לעזרת נשים ואליה הוביל גרם מדרגות מעוטר ברוזטות.
העבודות החלו ב-1866 וב-27 בספטמבר 1867 נחנך המבנה בטקס חגיגי בהשתתפות ראשי הקהילה והשלטון המקומי. עם תחילת הפעילות במקום החליטו ראשי הקהילה להתקין עוגב בבית הכנסת. הדבר הוביל לקרע מחודש עם המיעוט האורתודוקסי שהדיר רגליו מבית הכנסת, ובניו התפללו בחדרי תפילה שכורים בזאגרב. ב-1880 נפגע מבנה בית הכנסת מרעידת אדמה והוא שוקם במשך כשנה. הגידול המואץ במספר בני הקהילה הוביל לצורך בהגדלת מספר המושבים. תכנון הרחבת המבנה נמסר למשרד הניגסברג ודויטש ויישומו בפועל נדחה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1921 הסתיימו עבודות ההרחבה ומספר המושבים הוגדל ל-708. תוכנית להרחבה נוספת ל-944 מושבים נגנזה.
ב-6 באפריל פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה וכבשה אותה תוך ימים אחדים. ב-10 באפריל 1941 נכנסו כוחות גרמניים לזאגרב ועימם עשרות רבות של גולים לאומניים קרואטים ועם הגעתם כוננה המדינה העצמאית של קרואטיה בראשות אנטה פאבליץ'. ב-11 באפריל פוזרה הנהלת הקהילה והוחרמו משרדיה.
איוואן ורנר(אנ') מונה לראש העיר זאגרב ובאוקטובר 1941 הוציא צו הריסה לבית הכנסת. ב-10 באוקטובר 1941 הוחל בהריסת המבנה ובאפריל 1942 הוא נהרס כליל. כל ההליך צולם למטרות תעמולה אנטישמית. הצילומים הוצגו בתערוכות בכל רחבי מדינת קרואטיה העצמאית כהמחשה לפתרון הסופי של "הבעיה היהודית". האוסטאשים הסריטו את הריסת הבניין וקטע מהסרט נמצא לאחר מלחמת העולם. חזן בית הכנסת ברנרד גרונר בסיוע גורמים מקומיים הצליח להציל 8 ספרי תורה. מספר תשמישי קדושה ומספר מצומצם של עיטורים מהמבנה חולצו מההריסות ומוצגים במוזיאון העיר זאגרב. לאחר המלחמה הלאימו שלטונות יוגוסלביה את הנכס.
ב-1959 נבנה במקום בניין משרדים, והוא חרב כליל בשריפה שפרצה במקום ב-1980. המקום הוסב למגרש חנייה. החל מהמחצית השנייה של שנות ה-80 ביקשה הקהילה משלטונות יוגוסלביה להקים בית כנסת ומרכז תרבות חדשים באתר ונתקלה בסירוב מוחלט. לאחר עצמאות קרואטיה אישר הממשל המקומי את הפרויקט. ב-31 בדצמבר 1999 לאחר מאבק משפטי הוחזר הנכס לידי הקהילה היהודית. התחולל ויכוח בתוך הקהילה האם להקים בניין מודרני ובתוכו בית כנסת, או להקים מבנה הדומה אדריכלית לבית הכנסת שנהרס במהלך השואה. הפיצול בקהילת זאגרב בין הקהילה הכללית לבית קהילת "בית ישראל" בראשון סלאבקו גולדשטיין ואיבו גולדשטיין עיכב את התכנון הסופי של האתר. ב-2015 הציגה הקהילה תוכנית למבנה החדש המשולבת בתוכנית המתאר המקומית והוחל בהליך אישורה. בית הכנסת עתיד להכיל אולם תפילה בן 200 מושבים, את משרדי רב הקהילה וכן אולם תרבות.
