בופור (צרפתית: beau fort - מצודה יפה; ערבית: قلعة الشقيف - קלעת א-שקיף) הוא מצודה צלבנית הסמוכה לכפר ארנון בדרום לבנון באזור המכונה 'רכס עלי טאהר'.
]] מונף מעל הבופור, 2007]]
בערבית קרויה המצודה קלעת ארנון על שם הכפר ארנון הסמוך אליה, או לחלופין קלעת אל-שקיף - "המבצר המשקיף". פרסומה של המצודה בישראל בא כתוצאה מהיותה נקודה אסטרטגית, ששימשה את ארגון הפת"ח בשנות ה-70 עד מלחמת לבנון הראשונה, ולאחר מכן נקודה חשובה בשרשרת מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון, עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000. כיום מחזיק במקום ארגון החזבאללה.
אין רישומים היסטוריים הנוגעים לקיום נקודה צבאית במקום לפני תפיסתו על ידי הצלבנים בשנת 1139, על אף שמיקומו האסטרטגי, על הר שגובהו 700 מטר, הפך אותו ודאי לעמדה חשובה עוד קודם לכן.
לאחר שהמקום נכבש על ידי המלך פולק מאנז'ו, נמסרה הנקודה לשליטיה הצלבנים של צידון. בשנת 1189 צר סלאח א-דין על המצודה, בעוד שהמלך רנו מצידון הגן עליה. בשנת 1190 כבש סלאח א-דין את המצודה. הצלבנים שבו ותפסו את המקום בשנת 1240 ומכרו אותה לאבירי ההיכל ב-1260. ב-1265 כבש את המצודה הסולטן הממלוכי בייברס.
במהלך המאה ה-17 שב ותפס את המקום השליט הלבנוני פחר א-דין השני, ששאף להקים ממלכה עצמאית בלבנון, והקים בה רשת של ביצורים. פחר א-דין הובס על ידי האימפריה העות'מאנית שהרסה חלקים מהמבצר. המקום נתפס על ידי שליטים מקומיים.
בשנת 1782 צר על המבצר אחמד אל ג'זאר, שליט עכו, שכבש את המבצר והרס את שארית ביצוריו. רעידת אדמה חזקה בשנת 1837 הביאה אף היא להרס נרחב. המקום שימש בתקופה זו כמחצבה וכדיר לכבשים.
המנדט הצרפתי בלבנון הביא לעניין מחודש במקום, ועבודות שחזור ארכאולוגיות החלו בשנת 1920 ונמשכו עם קבלת העצמאות הלבנונית ב-1943.
עם השתלטות אש"ף על דרום לבנון בתחילת שנות ה-70 הפכה מצודת הבופור ליעד אסטרטגי. המצודה השקיפה על חלקים ניכרים מצפון ישראל ומאצבע הגליל כמו גם על אזור נבטיה, ואזורים נרחבים בדרום לבנון. אנשי הפת"ח התבצרו במקום, והשתמשו בו לירי קטיושות על הגליל.
במלחמת לבנון הראשונה כבשה סיירת גולני את המצודה מידיהם. בפעולה זאת נפל גוני הרניק, שהיה מפקד סיירת גולני בתקופה שקדמה למלחמה, יחד עם עוד חמישה לוחמים, ונפצע בה משה קפלינסקי ששימש אז כמפקד הסיירת. לאחר כיבוש המצודה בא ראש הממשלה דאז מנחם בגין לבקר במצודה - באותו ביקור שאל ראש הממשלה "האם היו להם מכונות ירייה?" בהתיחסו למחבלים ששהו במתחם. שאלה זו חידדה את הנתק ששרר בין הדרג המדיני לצבאי, ונחרטה בתודעה כהבהרה של מידת חוסר בקיאותו של ראש הממשלה במהלכי הלחימה.
צה"ל מסר את המצודה לאנשיו של סעד חדאד ובהמשך התמקם בה צה"ל בעצמו. המוצב הצה"לי שנבנה היה מערכת של בטונאדות, בונקרים, מחילות ועמדות הסמוכה למבצר הצלבני, אך אינה חלק ממנו. למעשה, על חיילי צה"ל נאסר להתקרב למבצר הצלבני בנימוק כי הדבר עשוי להביא להדבקות בקדחת המערות. בכל תקופת קיומו של המוצב היה דגל ישראל מונף מעל המבצר הצלבני. מוצב הבופור היה מהמוצבים המסוכנים בתקופת הלחימה בין צה"ל לחזבאללה בסוף שנות ה־90 של המאה ה-20. המוצב שימש לשליטה ב"רכס עלי טאהר", עליו מוקמו מספר מוצבים נוספים בהם ישבו יחידות של צה"ל וצד"ל, ובמרחב שבין הרכס ובין העיירה נבטייה. במהלך נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, ב-24 במאי 2000, פוצץ מוצב צה"ל שהיה סמוך למצודה, תוך ניסיון שלא לפגוע באתר הארכאולוגי.
חודשיו האחרונים של צה"ל במוצב הבופור מהווים את גרעין עלילת הספר זוכה פרס ספיר לשנת 2006, "אם יש גן עדן" מאת רון לשם (הוצאת זמורה-ביתן, 2005). בתחילת 2007 יצא סרטו של הבמאי יוסף סידר, "בופור", המבוסס על ספרו של לשם ועוקב אחר חייהם של חיילי צה"ל בחודשים האחרונים של הבופור. הסרט זיכה את הבמאי יוסף סידר בפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין 2007 והיה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
