מצודת צלאח א-דין (ערבית: قلعة صلاح الدين קלעת סלאח אד-דין) היא מצודה מתקופת ימי הביניים, שנבנתה בקהיר, בירת מצרים. המצודה ממוקמת על גבעת מוקאטם, סמוך למרכז העיר. כיום המצודה היא אתר היסטורי לשימור, שבתחומו מסגדים ומוזיאונים.
המצודה הוקמה בין השנים 1176-1183 על ידי השליט האיובי צלאח א-דין, ובוצרה על מנת להתגונן מפני הצלבנים. מספר שנים לאחר שהכניע את השושלת הפאטמית, החליט צלאח א-דין להקיף בחומה אחודה את הערים קהיר ופוסטאט, כך שכוח צבאי יחיד יוכל להגן על שתיהן, והמצודה תהווה את חלקה המרכזי של החומה. החומה הושלמה רק לקראת אמצע המאה ה-13, זמן רב לאחר מותו של השליט. המצודה, הבנויה על צוק למרגלות גבעות מוקאתם, הייתה במהלך השנים יעד קשה לכיבוש. היא שימשה כמרכז השלטוני של מצרים עד שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר בהחלטת שליט מצרים איסמעיל פאשה, עבר מושב הממשלה לארמון אבדין החדש בשכונת איסמעיליה.
בין השנים 1828-1848 הקים שליט מצרים מוחמד עלי מסגד במרומי המצודה, וקרא לו על שם בנו, טוסון פאשה, אשר נפטר בשנת 1816. מרגע הקמתו, הפך המסגד, הבנוי בסגנון עותמאני, לסימן ההיכר של המצודה, ויש שמכנים אותה "מצודת מוחמד עלי" בשל כך. מוחמד עלי, שהיה שליט חסות עותמאני וכבש את מצרים מידי הממלוכים בשנת 1805, ביצע שינויים רבים במבנה המצודה, במטרה למחוק את עברה הממלוכי. עלי קבע את חלקה הצפוני של המצודה כמקום מושבו, ואת חלקה הדרומי, אשר בתקופת השלטון הקודם היה אזור מגורים, פתח לשימוש הציבור. בנוסף למסגד מוחמד עלי קיימים בשטח המצודה שני מסגדים נוספים - מסגד אל-נסיר מוחמד קאאלון של השושלת הבחרית מהמאה ה-14 ומסגד סולימאן פאשה מהמאה ה-16 אשר היה המסגד הראשון בשטח המצודה שנבנה בסגנון עותמאני.
בשטח המצודה קיימים כיום ארבעה מוזיאונים: מוזיאון אל-גווארה, מוזיאון הכרכרות, המוזיאון הצבאי המצרי ומוזיאון המשטרה.