תיאור האתר
טסודילו נמצא בפינה הצפון-מערבית של בוטסואנה, בסמיכות לגבול עם נמיביה. מקורם של סלעי הקווארץ הגדולים המצויים בו הוא מדיונות החול במזרח ואגן מים שהתייבש הנמצא מזרחית לו. מסיבה זו זכו הסלעים לכינוי "הסלעים הבודדים הבולטים בשטח המישורי" (Inselbergs). הדיונות המקיפות את טסודלי מכוסות בעצים ובצמחיית סוואנה אופיינית.
אמנות הסלע שבמקום מקנה לו אופי איקונוגרפי באופן דומה לזה של אולורו במרכז אוסטרליה. שלושה מבין סלעי הקווארץ הגדולים יוצרים מלבן שמידותיו הן 3 על 10 קילומטרים; הרביעי, והקטן ביותר, שוכן במרחק 2.1 קילומטרים בכיוון צפון-מערב. גובהם, צורתם והיחסים המרחביים בין הסלעים גרמו להענקת שמות ייחודיים לכל אחד מהם: זכר, נקבה, ילד ונכד. זכר, הנמצא בגובה 400 מטרים מעל גובה פני הים הוא הנקודה הגבוהה ביותר בבוטסואנה. ניתן לצפות בקבוצת הסלעים מנהר אוקאוואנגו, הנמצא במרחק 40 קילומטרים בכיוון צפון-מזרח.
מנקודת מבטו של האדם, המערות ומקומות המסתור הם משאבי הטבע העיקריים שניתן להפיק מהסלעים. כאשר נחקרו המערות נמצאו עדויות להתיישבות רצופה שהייתה קיימת בתקופת האבן התיכונה (לפני כ-100,000 שנים). דוגמה למקום כזה היא מערת הציור הלבן שבה נחשפה סטריטגרפיה בעומק 7 מטרים.
דיבויו ונקומה הם שני מקומות יישוב ששגשגו באלף הראשון לספירת הנוצרים. דיבויו נמצאת על אוכף בפסגת נקבה, ונקומה נמצאת במישור שלמרגלות נקבה. לפי העדויות שנמצאו נראה כי במרכז דיבויו היו בתי מגורים המוקפים על ידי אתרי האשפה השבטיים ואזורי הקבורה. בהנחה שאכן היה כך, נובע כי היישובים בטסודילו לא היו דומים מבחינה מרחבית לאלו שבאפריקה הדרומית, כי אם לאלה שבמדינות מרכז אפריקה (זמביה ואנגולה לדוגמה).
ציורי הסלע הם בדרך כלל גדולים וניתן לצפות בהם ממרחק רב. רוב הציורים הם בצבע אוכרה אדום המופק ממרבצי המטיט מקומיים. רוב האמנות האדומה עוסקת בנושא הטבע וסכמטית מבחינת הסגנון. אמנות הסלע מצויה בכל האזור. ציורים רבים נמצאים על פנלים קטנים ומבודדים, וזאת בניגוד לאפריזים הגדולים הנמצאים בחלק אחר של טסודילו. כאשר משווים לסגנון הנטורליסטי בנמיביה, זימבבואה ודרום אפריקה, ציורי טסודילו הם יותר סכמטיים ומוגדרים על ידי מגוון גדול של סמלים גאומטריים, כאשר האדם מצויר באופן מדויק ואילו בעלי החיים מצוירים בחוסר פרופורציה.
חיות הבר שתוארו בציורים היו בדרך כלל חיות גדולות כגון ג'ירפים וקרנפים, וזאת עד להופעתם המאוחרת של עדרי הבקר המבויתים. חלק מהציורים הם קוויים בלבד, ואילו באחרים יש הצללה, כאשר ההבדל הזה נובע בדרך כלל מסוג החיה שצוירה. ישנן דוגמאות רבות לציורים המתארים את האדם או אירועים מחיי היום יום שלו. למרות זאת, יש יחס גבוה של ציורים המתוכננים באופן גאומטרי, כאשר בדרך כלל הם מצוירים בצורת קווים ורשתות סגורים במעגל, אליפסה או מלבן.
ישנם 12 מקומות בטסודילו שבהם יש סדרת ציורים לבנה ייחודית, כאשר בחלק מהם הציורים הלבנים מכסים את הציורים האדומים אך לא להפך. הציורים הלבנים מתארים יותר חיות בית בהשוואה לאדומים. בציורים הלבנים יש גם עיצובים גאומטריים וציורים של האדם.
בטסודילו יש מעט מאוד חללים בסלע בצורת גביע וקאנו, וזאת בניגוד לשאר יבשת אפריקה שבה הם נפוצים מאוד. קבוצה אחת, שנטען כי היא שריד לעקבותיהם של בעלי חיים, מפוזרת על פני שטח של כמה מאות מטרים רבועים והיא אחת מתמונות הסלע הגדולות ביותר בעולם. תיארוכם של החורים הללו איננו טוב, וההשערה היא כי הם נעשו לפני כאלפיים שנה, בשלהי תקופת האבן.
היסטוריה
לפי העדויות, ההתיישבות הראשונה בטסודילו מתוארכת לתקופת האבן התיכונה, לפני כ-100,000 שנים. במקום נמצאו גם עדויות לקיומה של ציוויליזציה מבוססת אבן המתוארכת ללפני 70,000 שנים. העדויות לשימוש חוזר באתר לאורך תקופת זמן ארוכה מלמדות כי באזור היו קבוצות נוודים שחנו בו מפעם לפעם, ככל הנראה באופן התלוי בעונות השנה. בתקופת האבן התיכונה ותקופת האבן האחרונה נעשה שימוש במרבצי הקווארץ והאבנים האקזוטיות שבמקום. השימוש בחומרי גלם שמקורם מחוץ לטסודילו מעידים, ככל הנראה, כי בין תושבי המקום לבין תושבים אחרים באפריקה התקיימו צורות כלשהן של תקשורת ומסחר לאורך אלפי שנים. קביעתה של תחילת תקופת האבן התיכונה מסתמכת על מציאתם של להבי אבן גדולים. הייחודיות של טסודילו היא בכך שניתן לצפות בו בעדויות לניצול רציף של דגים החיים במים מתוקים, בחלק שבעבר זרמו בו נהרות וכיום הוא צחיח. השימוש בכלים העשויים מעצמות מתוארך עד ללפני 40,000 שנים, בין השאר באמצעות שימוש בקצות עצם מחודדים כדוקרנים.
הכמות של עצמות דגים וחפצי האבן המתוארכת לשלהי תקופת האבן (לפני כ-30,000 שנים) קטנה יותר. מציאתן של ביצי יענים באתרים הארכאולוגיים מעידה על כך שתושבי המקום פיתחו שיטה חדשה להשגת משאבים להכנת אוכל וחפצים שונים. באותה תקופה החלה מסורת של הכנת חרוזים מביצי היענים, הנמשכת עד היום. ההשערה היא כי עד לשנת 600 לספירה תושבי טסודילו התבססו רק על ציד, דיג וליקוט מאכלי בר.
אולם, במאה ה-7 החל שימוש נרחב יותר בברזל ובנחושת, ובמקביל אליו חל שיפור ברמת הטכנולוגיה, תנאי המחיה וצורת המגורים. בתקופה זו גם החל גידול בקר והיה קשר בין מחפשי המזון משלהי תקופת האבן וחקלאי תקופת הברזל המוקדמת. השימוש בדוקרני ברזל, צמידים וקישוטים אחרים הפך לנפוץ בתקופה זו. במקום נתגלה יישוב בשם דיבויו, הנחשב ליישוב הדרום-אפריקני העשיר ביותר בתקופה זו. הנחושת הובאה לאזור ככל הנראה מדרום זאיר או צפון-מזרח דרום אפריקה, הברזל ככל הנראה ממרבצים שהיו במרחק של 40 קילומטרים, והם עברו עיבוד במקום. יישוב נוסף שהתגלה באזור הוא נקומה, המתוארך לשלהי האלף הראשון. נקומה הוא האתר המודרני העשיר ביותר מבחינת מגוון התכשיטים שהתגלה בו.
בדיבויו ונקומה נמצאו עדויות (בעיקר אשפה ויסודות בניין) לקיומם של קבוצות בתים. דגנים מבויתים כגון דורה ודוחן הוספו לתפריט המזון. גידול הבקר התרחב גם לכבשים ועיזים. תעשיית הקדרות התפתחה ונוצרו בה כלים שהפכו לנפוצים מאוד.
בין שנת 800 לשנת 1000 החלה כרייה נרחבת של המטיט, והיא נמשכה עד המאה ה-19. ההמטיט שנכרה סייע בהשגת הכמות הגדולה של תכשיטים ובקר שהיו בבעלות אנשי נקומה. אנשי נקומה המשיכו להתבסס על היסודות התרבותיים החזקים של שלהי תקופת האבן בטסודילו עד הלמאה ה-13, כאשר נקומה התדרדרה ככל הנראה בגלל בצורת או מלחמה. לא נמצאו עדויות לקיומם של חפצי נוי באזור טסודילו עד לתחילת ההשפעה של הסחר האירופי האטלנטי במאה ה-18. טסודילו הפך לחלק מציר הסחר הפורטוגלי קונגו-אנגולה.
בני הנהאי (N/hae) שישבו באזור נטשו אותו באמצע המאה ה-19. האזכור הראשון של האזור במפה היה ב-1857 כתוצאה ממידע שאסף דייוויד ליווינגסטון במהלך מסעות המחקר שלו. הפרשים הקדומים ביותר הידועים, ציידי השנהב שהשתייכו לגריקה, עברו דרך האזור בשנות ה-50 של המאה ה-19. בני הקונג הגיעו לאזור והם אלו שהכינו חלק מהציורים, ככל הנראה אלה של הפרשים. אמנות הסלע תוארה והובאה לתשומת לבו של המערב בפעם הראשונה ב-1907 על ידי זיגפריד פאסארג, שהיה גאולוג גרמני.
שתי הקהילות שחיות בטסודילו כיום, האמבוקושו וקונג, הגיעו אליו בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19. למרות זמן שהותן הקצר, הן הצליחו ליצור מיתוסים הקשורים לאזור, ושתיהן רוחשות כבור רב לטסודילו כמקום קדוש. הרוחניות של המקום התפרסמה בחלקה בזכות כתביו של הסופר האפריקאנרי לורנס ואן דר פוסט, ובייחוד הספר "העולם האבוד של קלהארי" (1958) . כיום יש בטסודילו פעילות דתית הכוללת כנסיות ורופאי אליל. רוב המבקרים מגיעים למקום מטעמי דת.
