צארסקויה סלו (ברוסית: Ца́рское Село́ - "כפר הצאר") הוא אתר מגורים של משפחת הצאר הרוסי בתקופת שלטון בית רומנוב. האתר ממוקם בעיירה פושקין כ-26 ק"מ דרומית לסנקט פטרבורג (באותה עת בירת האימפריה הרוסית) הוכרז בשנת 1990 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסקו כחלק מהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים.
במהלך המאה ה-17 היתה האחוזה בבעלותו של אציל שוודי. באותה עת נקראה האחוזה בפינית: "סארי סלו" - "כפר האי" או "הכפר הגבוה". לימים עוות השם על ידי התושבים הרוסיים של האיזור ל"צארסקויה" - שמשמעו "של הצאר".
בשנת 1708 הוענק השטח על ידי הצאר פיוטר הגדול לרעייתו, הקיסרית יקתרינה הראשונה, אשר הקימה בכפר את כנסיית הבשורה בשנת 1724 ושינתה את שם הכפר ל"בלאגווסצ'נסקויה" (כפר הבשורה). שם זה לא תפס ותושבי הכפר המשיכו לקרוא לו בשמו המקורי.
יקתרינה החלה לבנות באתר מגורי נופש קיסריים לחודשי הקיץ. בתה, הקיסרית יליזבטה הורתה לאדריכל ברטולומאו רסטרלי להקים במקום את הארמון, שיקרא לימים ארמון יקטרינה.
הארמון הורחב בהוראת הקיסרית יקתרינה השניה, אשר שכרה את האדריכל צ'ארלס קמרון להרחיב את הארמון למימדיו הנוכחיים.
כיום האיזור כולל שני ארמונות:
פארק יקתרינה כולל גנים רשמיים בסגנון צרפתי, וגנים אנגליים טבעיים ובהם מבנים רבים (מבני שטות) ובהם בית האדמירליות ההולנדי, הפגודה החורקת, עמוד צ'זמה, אובליסק קאגול וגשר עשוי שיש.
בפארק אלכסנדר נבנה הכפר הסיני.
בשלהי המאה ה-18 הפך האיזור לאתר הנופש הפופולרי של האצילות הרוסית, אשר שאפה לנפוש בסמוך למשפחה הקיסרית. בצידו הדרומי של הארמון הוקמו מבני המשמר הקיסרי, ובסמוך, בשנת 1770 יסדה יקתרינה הגדולה את העיירה "סופיה" (שמה הגרמני של הקיסרית). בתקופה זו נבנתה בעיירה קתדרלת העלייה, בתכנונו של צ'ארלס קמרון (בסגנון ניאו קלאסי).
בשנת 1808 אוחדו סופיה וצארסקויה סול, והפכו לעיירה אחת.
בשנת 1881 הורה הצאר אלכסנדר הראשון על פתיחת צארסקויה סלו לייסאום בסמוך לארמון יקתרינה. בית ספר זה שימש את ילדי משפחתו וכן למדו בו אלכסנדר פושקין ואלכסנדר גו'צקוב (שסיימו את לימודיהם בבית הספר בשנת 1817).
העיירה נותרה עיירה כפרית, ובמהלך התיעוש שפקד את האיזור בשלהי המאה ה-19 לא ניבנו בסמוך לה מפעלים, אולם קו הרכבת הראשון ברוסיה נבנה בשנת 1837 במטרה לקשר את הכפר עם סנקט פטרבורג. כמו כן הוקמה בכפר תחנת רדיו בשנת 1917.
במהלך המהפיכה הרוסית הוחזק הצאר ניקולאי השני במעצר בארמון אלכסנדר.
בשנת 1918, בעקבות מהפיכת אוקטובר שונה שם הכפר ל"דטסקויה סלו" (כפר הילדים) ובשנת 1937 שונה שם העיירה לפושקין, לזכר ציון יובל המאה למותו של המשורר אלכסנדר פושקין.
ב-17 בספטמבר 1941 כבשו הנאצים את העיירה, הפכו את הארמונות למחנות צבא, ובזזו והרסו את הארמון והגנים. בין היתר נבזז חדר הענבר הידוע מארמון יקתרינה. הארמון שוחרר על ידי הצבא הסובייטי ב-24 בינואר 1944.
בתום המלחמה החלו עבודות השיקום של הארמונות. עבודות אלה טרם הסתיימו.
