מנזר נובודוויצ'י (רוסית Новодевичий женский монастырь - "מנזר הנשים החדש") הוא מנזר נשים בדרום-מערבה של מוסקבה ברוסיה, ואתר מורשת עולמית מאז שנת 2004. המנזר הוא אחד הידועים במוסקבה והוא שמר על אופיו ומבנהו מאז המאה ה-17.
מנזר נובודוויצ'י נוסד סמוך לעיקול של נהר מוסקבה על ידי הנסיך הגדול של מוסקבה ואסילי השלישי בשנת 1524. הוא הוקם לרגל שילובה מחדש של העיר סמולנסק בנסיכות, עשר שנים קודם לכן, ומכאן שמו האחר של מנזר - "מנזר בוגורודיצה-סמולנסקי" (Богоро́дице-Смоле́нский монасты́рь). המנזר היה למעוז חשוב בהגנת העיר מדרום-מערב, והצטרף למספר מנזרים אחרים שהיוו חלק ממערך זה. עם הקמתו הוענקו למנזר מספר כפרים בסביבתו, ואיוואן הרביעי הוסיף והעניק לו מספר כפרים נוספיםפ מאוחר יותר.
למנזר נודע תפקיד חשוב במספר אירועים פוליטיים והיסטוריים בתולדות רוסיה - הוא היה למקום מושבה החלופי של משפחת הצאר, ולצד קתדרלות הקרמלין, הוא שימש כמקום קבורה לבני המשפחה במאה ה-16 ובמאה ה-17. בשנת 1598 הוכתר הצאר בוריס גודונוב בקתדרלה סמולנסקי במנזר, ובאותה תקופה הוקמה סביב המנזר חומת מגן עם מגדלים. בשנים 1611-1612 נכבש המנזר בידי הפולנים ולאחר שחרורו הוצב בו כוח מצב שכלל כמה מאות חיילים. לקראת סוף המאה ה-17 חלש המנזר על אדמות רבות וכ-15,000 איכרים, והצארינה סופיה אלכסייבנה העבירה אליו את מקום מושבה. באותה תקופה עבר המנזר תנופת פיתוח וניבנו בו מספר מבנים נוספים. על נזירות המנזר נימנו רק נשים משכבת האצולה, כמו בנות ואחיות של הצארים, ובשנת 1689 לפי פקודת פטר הגדול, הצטרפה אחותו לנזירות המנזר. בשנת 1812 השתלטו כוחות נפוליאון על המנזר ואף ניסו לפוצץ אותו, אך הדבר נמנע על ידי הנזירות.
בתחילת המאה ה-20 היו במנזר 51 נזירות בלבד, ועם תחילת השלטון הסובייטי, בשנת 1922 הוא נסגר, ובמקום נפתח "מוזיאון לשחרור האישה". בשנת 1926 נפתח במנזר מוזיאון היסטורי ובו אוסף גדול של איקונות, תכשיטים, וספרים מהמאות ה-16 וה-17. בשנת 1943 הורה יוסף סטלין על הנהגת לימודי דת במקום, אך אלה הועברו ממנו לאחר כשנה. בשנת 1945 הושבה קתדרלת העלייה השמיימה לכנסייה. בשנת 1994 נפתח המנזר מחדש, אך חלק מהכנסיות והבניינים עדיין שייכים למוזיאון.
מבחינה אדריכלית, המנזר לא השתנה מאז המאה ה-17 והוא משמש דוגמה טובה לסגנון הברוק המוסקבאי. המתחם אשר היה חלק ממערכת של טבעת מנזרים שהגנו על העיר, שוכן בסמוך לגדת נהר מוסקבה, והוא מוקף בחומה ובפארק שחוצץ בינו לבין העיר. בצפונו ובמזרחו גובל המתחם באזור תעשייתי, ממערב בנהר, ומדרום בדרך המהירה המוליכה לאוניברסיטת מוסקבה.
מכלול המנזר כולל מספר מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית:
בשטח המנזר ומסביבו שוכן בית העלמין היוקרתי של מוסקבה. הוא הוקם בשנת 1898 משלא נותר שטח קבורה פנוי בין חומות המנזר. הסופר אנטון צ'כוב היה בין הראשונים שנטמנו בבית העלמין החדש. כיום יש במתחם כ-27,000 קברים, ויש בו קפלות קטנות ומצבות גדולות יחסית. בזמן השלטון הסובייטי נחשב בית העלמין לשני ביוקרתו לאחר חומות הקרמלין, אך עם נפילת ברית המועצות, נפסקה הקבורה בחומות הקרמלין ובית העלמין נובודוויצ'י תפס את המקום הראשון בדירוג החשיבות. בית עלמין זה מחולק לפי תחום עיסוקו לשעבר של המנוח, קבורים בו סופרים, מוזיקאים, מחזאים, משוררים, שחקנים, רקדנים, וזמרים. באגף אחר של בית העלמין קבורים מדענים, ואנשי ממשל רוסים וסובייטים. באפריל 2007 נקבר בו נשיא רוסיה לשעבר בוריס ילצין. עוד קבורים במקום: ניקיטה כרושצ'וב, ניקולאי גוגול, דימיטרי שוסטקוביץ', קונסטנטין סטניסלבסקי, אלכסנדר סקריאבין, מסטיסלב רוסטרופוביץ', דוד אויסטרך, לאוניד קוגן, ניקולאי רובינשטיין, סביאטוסלב ריכטר, סרגיי פרוקופייב, פיודור שאליאפין, יצחק איליץ לויתן ורקדניות הבלט גלינה אולנובה ואנה פבלובה.
