המקדשים המגליתיים במלטה הוא השם הקיבוצי שניתן לשבעה אתרים מגליתיים במלטה ובגוזו כאשר נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו. בשנת 1980 הוכללו רק שני מקדשים באתר ג'גנטייה שבאי גוזו ברשימה, אך בשנת 1992 המינוי הורחב לחמישה אתרים נוספי, כולם באי מלטה.
שבעת המקדשים הם:
בג'גנטייה שבאי גוזו שני מקדשים המתוארכים לתקופת האבן, וביתר דיוק ל-3600 עד 3200 לפנה"ס, והנחשבים למבנים העומדים בכוחות עצמם ולמבני הדת העתיקים בעולם. ייתכן כי המקדשים הוקמו על ידי כת אשר האמינה באלה האם (האדמה) וקיימה טקסי פוריות, סברה הנתמכת בפסלי דמויות נשיות שנמצאו באתר. מקור שמם של המקדשים במילה המלטית שמשמעה "ענק", ולפי אגדה מקומית הם נבנו על ידי ענקים שהתגוררו על האי בעת העתיקה ושמשו להם כמגדלי שמירה.
כל אחד משני המקדשים בנוי מחמישה אפסיסים הערוכים בצורת עלי כותרת סביב אולם מרכזי. המקדשים מרשימים בשל העובדה שהוקמו בטרם נודע השימוש בכלי מתכת או בגלגל באי, אך באתר נמצאו אבנים עגולות אשר ייתכן כי שמשו ככדורים עליהם הוסעו האבנים. ממדיה של האבן הגדולה באתר הם 6 על 4 מטרים והיא שוקלת 57 טון.
המקדש הדרומי הוא העתיק והמעניין מבין השניים ומתוארך ל-3600 לפנה"ס. הוא פונה לכיוון דרום מזרח כמו המקדש הסמוך לו וכמו רוב המקדשים האחרים במלטה. באפסיסים של המקדש הגדול השתמרו מזבחים, וראיות לעצמות בעלי חיים שנמצאו בו העלו את הסברה כי המקום שימש להקרבת קורבנות. שני המקדשים מוקפים חומה העשויה גם היא מאבני ענק.
חג'ר ע'ים (במלטית "אבן עומדת"), הניצב על גבעה הצופה אל הים התיכון בדרום האי מלטה, הוא ללא ספק האתר הארכאולוגי המפורסם במדינה, וגם הוא מתוארך לתקופת האבן. במרחק של חצי ק"מ מהמקדש, קרוב יותר אל החוף, שוכן המקדש של מניידרה (ראה להלן). בדומה לג'גנטייה גם חג'ר עים בנוי מאפסיסים הערוכים בחצי עיגול, אם כי לא ברור אם אלה מנו ארבעה (B, C, D E בתרשים) או שהיה אפסיס חמישי נוסף. למקדש הייתה תקרת עץ, אך זו נרקבה לפני מאות או אלפי שנים.
סביב המקדש שגודלו כ-30 על 40 מטר, חומת אבנים שהגדולות שבהן ניצבות לגובה של 6.4 ו-5.2 מטר. האבן הגדולה שוקלת כמעט 20 טון. החפירות הראשונות באתר נערכו בשנת 1839. במקדש נמצאו שני מזבחים, עמודי מזבח מעותרים ופסלי "נשים שמנות" אופייניים גם למקדשים אחרים (ראו להלן במקדש תרשין) והמוצגים במוזיאון הארכאולוגי בולטה.
אתר מניידרה שוכן על חופה הדרומי של מלטה, כ-500 מטר מדרום לחג'ר עים, ובו שלושה מקדשים הערוכים סביב חצר אליפטית, כשהעתיק והקטן שבהם נבנה בתקופה בה נבנה המקדש הראשון בג'גנטייה שבגוזו (3600 עד 3200 לפנה"ס), ושני האחרים מתוארכים לתקופה בה נבנה המקדש בטרשין (3150 עד 2500 לפנה"ס). כל אחד מהמקדשים פונה לכיוון אחר. המקדש העתיק מבין השלושה פונה לכיוון דרום מערב ובו שלושה אפסיסים שאליהם מוליך שער שנחצב באבן מגליתית ונראה שהיה מכוסה בכיפה. המקדש הצעיר ביותר ניצב במרכז ופונה לכיוון דרום מזרח, ואילו המקדש השלישי הקנה לאתר את פרסומו שכן בשני ימי השוויון בשנה, חודרות קרני השמש דרך כניסתו הראשית של המבנה ומאירות את האולם המרכזי שבו. בזריחה ביום ההיפוך החורפי מאירות קרני השמש את מזבח שמימין לשער הכניסה אל האתר, וביום ההיפוך הקיצי חודרות קרני השמש הזורחת דרך חלון באפסיס השמאלי ומאירות מזבח אחר.
שימושם הדתי של המבנים נלמד מממצאים באתר שכללו חפצים טקסיים ושרידי עצמות של בעלי חיים. גומחות לחיבור חבלים תומכות גם הן בסברה כי באתר נהגה מלאכת הקרבת קורבנות. באתר לא נמצאו שרידי אדם ולכן סביר שלא שימש כאתר קבורה.
באתר טרשין בכפר הנושא את אותו שם והממוקם בסמוך לולטה, ארבעה מקדשים המחוברים זה לזה. הממצא הידוע ביותר מאתר זה, גם הוא מסוף האלף הרביעי לפנה"ס או מתחילת האלף השלישי לפנה"ס, הוא פסל האישה השמנה שגובהו 2.5 מטר, ואשר ייצג ככל הנראה את האלה האם. במקדש הדרומי נמצאו עדויות לשריפת גופות. האתר התגלה באקראי על ידי חקלאי בשנת 1914, ונחקר על ידי טמי זמיט בשנים שלאחר מכן.
יחודם של שני המקדשים בסקורבה שבצפון מערב מלטה הוא בכך שאלה הוקמו באתר בו ניצב כפר באלף הרביעי לפנה"ס. עובדה ייחודית נוספת היא שהמגליתיים במקדשי סקורבה - כל אחד מהם במשקל של יותר מטון - עשויים מאבן גיר מסוג שאינו מצוי בסביבה הקרובה לאתר, ולכן ברי שהובאו ממרחק של קילומטר וחצי לפחות.
שני המקדשים בטה חגראט המרוחקים קילומטר בודד ממקדשי סקורבה, קטנים בממדיהם יחסית למקדשים אחרים באי, אך הם השתמרו בצורה טובה יותר. באתר התגלה ממצא ייחודי בדמותו של דגם מבנה עשוי אבן גיר.