אגם פְּרסְפָּה (ביוונית: Λίμνες Πρέσπες, במקדונית: Преспанско Езеро, באלבנית: Liqeni i Prespës), הוא שמם של שני אגמים המצויים בשטח אלבניה, יוון ומקדוניה וממוקמים באגן מבני שנוצר בשלישון של עידן הקנוזואיקון.
האגם הגדול ששטחו 273 קילומטרים רבועים משתרע ברובו בשטח מקדוניה ודרומית אליו כשהוא מובדל על ידי רצועת יבשה חולית צרה, מצוי אגם פרספה הקטן ששטחו 48 קילומטרים רבועים, עומקו הממוצע 3 מטרים והוא משתרע בשטח יוון ואלבניה.
אגם פרספה מרוחק כ-10 קילומטרים דרומית מזרחית מאגם אוחריד, מצוי בגובה של 150 מטרים מעליו ובאמצעות מערכת קארסטים מהווה אחד ממקורותיו. באזור האגם שורר אקלים ממוזג וטמפרטורת המים הממוצעת היא 16oc-22oc. בשטח האגם הגדול מצויים שני איים, הגדול מביניהם מכונה "אי העיר הגדולה" ושטחו 0.18 קילומטרים רבועים.
בין אגם פרספה ואגם אוחריד נמצא הגן הלאומי גאליצ'יצה המשתרע על שטח הררי של 227 קמ"ר ומפסגותיו אפשר לצפות על שני האגמים.
במאה ה-10 הקים הצאר סמואיל שליט האימפריה הבולגרית הראשונה את מצודת "אכיליוס הקדוש" על אי המצוי באגם פרספה הקטן ובהמשך הקימו הביזאנטים בזיליקה בתוכה.
במלחמת העולם הראשונה היה אגם פרספה חלק מקו החזית המקדונית במסגרתה נלחמו כוחות מדינות ההסכמה מול מעצמות המרכז ובראשן ממלכת בולגריה, בתחילה להגנת ממלכת יוון ומאוחר יותר להכנעת הבולגרים. באפריל 1916 הציב הגנרל מוריס סראי מפקד הזירה את כוחות מדינות ההסכמה לאורך קו החזית כדי לבלום את הבולגרים. 8 אוגדות צרפתיות, אוגדה איטלקית ואוגדה רוסית אורגנו ב-3 גיסות כדי להגן על גזרת הגבול האלבני עד לאגם פרספה ובהמשך בספטמבר 1918 עברו למתקפה כוללת.
מתקופת מלחמת האזרחים ביוון ועד לתחילת שנות ה-70 היה השטח היווני של האגם וסביבתו אזור צבאי סגור בפני מבקרים ובעל אוכלוסייה מעטה ודלת אמצעים. החל מראשית שנות ה-80 החל פיתוח מואץ ובכלל זה הקמת פארקים, אשר בראשית המאה ה-21 מושכים אליהם גם תיירות אקולוגית וצפרים המגיעים לצפות במושבות השקנאים המסולסלים המצוים באזור.
