מגדל בֶּלֶם (פורטוגזית: Torre de Belém - מגדל בית לחם) הוא מגדל מבוצר שנמצא במחוז בלם בליסבון, בירת פורטוגל.
המגדל נבנה בתחילת המאה ה-16 לציון גילוייו של ואסקו דה גמה, והפך לאחד מסמלי העיר. בשנת 1983 הכריזה אונסק"ו על מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש, שניהם דוגמאות מצוינות לגותיקה מנואלינית, כאתרי מורשת עולמית.
מגדל בלם נבנה במטרה להיות שער הכניסה הרשמי לליסבון, אך גם כחלק ממערכת הגנה על גדות נהר הטז'ו, שאת בנייתה החל ז'ואו השני כשבנה מבצרים בשתיים מהערים הסמוכות לנהר. הספינה "גרנדה נאו" (Grande Nau) הגנה על חופי מחוז בלם עד לבניית המגדל על ידי מנואל הראשון.
בניית המגדל נמשכה שש שנים, מ-1515 עד 1521. תכנון המגדל נעשה על ידי האדריכל פרנסישקו דה ארודה, שגם בנה מספר מבצרים פורטוגזיים במרוקו. השפעת האומנות המורית נראית בקישוטים המעודנים על קשתות החלונות והמרפסות, כמו גם בכיפות המרובעות של מגדלי השמירה. ככל הנראה, בתכנון המגדל השתתף גם דיוגו דה בויטסה, האדריכל הראשי של מנזר ז'רונימוש.
ב-1580, כשפלשו לליסבון כוחות ספרדיים במסגרת המאבק על הכתר הפורטוגזי, נכבש המגדל על ידי פרננדו אלבארש דה טולדו, הדוכס מאָלבָּה. במאות שלאחר מכן, שימש המגדל בעיקר כבית סוהר (כשהתאים התחתונים בדרך כלל היו מוצפים) וכנקודת מכס.
בשנות ה-40 של המאה ה-19, שיחזר המלך פרננדו השני את המגדל, עקב לחצים מצד המשורר הרומנטי אלמיידה גארט. ב-1910 הוכרז מגדל בלם כאתר לאומי.