קטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאיםקטגוריה: ויקינתונים - השוואת ערכים: לא מתאים: הוא
אולם הבדים של קרקוב (בפולנית: Sukiennice, "סוּקְייֶניצה") הוא מבנה בעיר קרקוב שבאזור פולין קטן, המתוארכת לרנסאנס הפולני והוא אחד מסמליה המוכרים ביותר של העיר. האולם הוא המבנה המרכזי בכיכר המרכזית של קרקוב שבעיר העתיקה של קרקוב (שהוכרזה על ידי אונסק"ו אתר מורשת עולמית ב-1978).
המבנה הוקם באמצע המאה ה-14, בתקופת שלטונו של קז'ימייז' השלישי מלך פולין, כמבנה גותי במקום דוכני השוק שהיו קיימים במקום מהמאה ה-13 ושימש לסחר בדים. המקום נשרף כליל ב-1555, ונבנה מחדש בין 1556 ל-1560 בסגנון רנסאנס על ידי ג'ובאני איל מוסקה (Giovani il Mosca) מפדובה. הוא שימש אז כמרכז מרכזי של סחר בינלאומי. סוחרים נודדים נפגשו בו כדי לדון בעסקים ובסחר חליפין. בתור הזהב של פולין במאה ה-15, היה האולם מקור למגוון של סחורות יבוא אקזוטיות מהמזרח - תבלינים, משי, עור ושעווה - בעוד שקרקוב עצמה ייצאה טקסטיל, עופרת ומלח בישול ממכרות המלח בווייליצ'קה.
סמוך לאולם הבדים התקיימו עד המאה ה-19 שני מבנים קשורים אליו "בית השקילה הגדול" (Wielka Waga Miejska) ו"בית השקילה הקטן" (Mała Waga Miejska). אולמות בדים אחרים דומים היו קיימים בערים אחרות בפולין, כדוגמת ורוצלב ופוזנן, כמו גם בערים אחרות באירופה דוגמת אולם הבדים של איפר בבלגיה, בבראונשוויג ובלייפציג בגרמניה, שבהן המבנה מכונה גוונדהאוס (Gewandhaus) (המקור לשם תזמורת הגוונדהאוס של לייפציג) ובלידס באנגליה (st White Cloth Hall1).
קרקוב הייתה עיר הבירה של פולין, והיא הייתה בין הערים הגדולות ביותר באירופה כבר לפני שהחלה תקופת הרנסאנס. עם זאת, החלה הדרדרות במצבה עם מעבר הבירה לוורשה בסוף המאה ה-16. דעיכתה של העיר הואצה בשל מלחמות ופוליטיקה שהובילו לחלוקת פולין בסוף המאה ה-18. עד השיפוץ האדריכלי שהוצע לאולם הבגדים בשנת 1870 תחת השלטון האוסטרי, חלק גדול ממרכז העיר ההיסטורי היה במצב רעוע. שינוי במצב הפוליטי והכלכלי של מלכות גליציה ולודומריה ב-1860 הביא לתחייה מחודשת של העיר בשל האספה המחוקקת החדשה (סיים, בגרמנית Landtag von Galizien und Lodomerien, בפולנית Sejm krajowy). ב-1877 החל שיפוץ אולם הבדים על פי עיצובו של טומאש פרילינסקי (Tomasz Pryliński) ובפיקוח של ראש העיר מיקולאי זיבלקייביץ' (Mikołaj Zyblikiewicz), יושב ראש האספה המחוקקת, והוא נחנך ב-3 באוקטובר 1879. השיפוץ, שכלל את הוספת הקשתות בחזית המבנה, היה אחד ההישגים הבולטים של תקופה זו.
האולם אירח אורחים מכובדים רבים במשך מאות שנים, ועדיין משמש לארח מלכים ונכבדים, כדוגמת צ'ארלס, נסיך ויילס ואקיהיטו, קיסר יפן, שהתקבלו באולם ב-2002. בעבר התקיימו כאן נשפים, בעיקר לאחר שהנסיך יוזף פוניאטובסקי שחרר את העיר לתקופה קצרה מהשלטון האוסטרי ב-1809. מעבר לערכו ההיסטורי והתרבותי, המבנה עדיין משמש כמרכז מסחר. כשקומת הכניסה משמשת ברציפות למסחר ובה דוכני מזכרות ובתי קפה, ובקומת העליונה שוכן מוזיאון הסוקייניצה.
מוזיאון הסוקייניצה, רשמית "גלריה של אמנות פולנית מהמאה ה-19 בסוקייניצה" (Galeria Sztuki Polskiej XIX wieku w Sukiennicach), השוכן בקומה העליונה של אולם הבדים הוא שלוחה של המוזיאון הלאומי של קרקוב. הוא כולל את התצוגה הקבועה הגדולה ביותר של ציורים ופסלים פולניים מהמאה ה-19, בארבעה אולמות גדולים המסודרים לפי התקופה ההיסטורית והנושאים המוצגים המקיפים את כל התקופה האמנותית. המוזיאון שודרג ב-2010 ונוספו לו אמצעים טכניים חדישים, מחסנים, אזורי שירות כמו גם פריסה משופרת של התצוגה על פי נושאים.
הגלריה של אמנות פולנית מהמאה ה-19 הייתה מקום תרבותי מרכזי מהרגע שבו נפתחה ב-7 באוקטובר 1879. בגלריה מוצגים פורטרטים וסצנות של קרבות משלהי סגנון הבארוק, סגנון הרוקוקו והסגנון הקלאסי של המאה ה-18 שנעשו בידי אמנים פולניים ואחרים מהתקופה שקדמה לתקופה הרומנטית. האמנות של פולין המחולקת שנציגה הידוע ביותר הוא הציור של יאן מטייקו המכונה "מחווה פרוסית" (Hołd pruski), המתאר את אלברכט, דוכס פרוסיה נשבע אמונים לזיגמונט הראשון, מלך פולין בכיכר המרכזית של קרקוב. ציורים נוספים כולל סצנות מיתולוגיות ותנ"כיות כדוגמת לפידי נרון (Pochodnie Nerona) מאת הנריק שמירדזקי (Henryk Siemiradzki). האמנות של נציגים מתנועת פולין הצעירה (Młoda Polska) מתחילת המאה ה-20 מיוצגת על ידי עבודות של יאצק מלצ'בסקי (Jacek Malczewski) ויוזף חלמונסקי (Józef Chełmoński), אימפרסיוניסטים בולטים דוגמת יוזף פנקייביץ' (Józef Pankiewicz) ולאון ויצ'לקובסקי (Leon Wyczółkowski). ציורים של וויצ'ך גרסון (Wojciech Gerson) ויוליאן פאלאט (Julian Fałat), כמו גם הציור הגדול והשנוי במחלוקת טירוף הצהלות (Szał uniesień) מאת ולדיסלב פודקובינסקי (Władysław Podkowiński).
