שער ברנדנבורג (גרמנית: Brandenburger Tor) הוא שער ניצחון אשר מהווה כיום את אחד מסמליה החשובים ביותר של ברלין, גרמניה, ובמשך השנים, מאז הקמתו ב-1788, שימש משטרים רבים כסמל לשלטונם, תוך מהפכים רבים בתפקודו ובסמליו החיצוניים.
השער ממוקם בכיכר פריז (פאריזר פלאץ) והוא השער היחיד שנותר מתוך מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה ראשית לעיר.
השער מתנשא לגובה של 26 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים ועוביו 11 מטרים. השער מעוצב בהשראת ה-Propylea, ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה, יוון והיווה חלק מגישה אדריכלית רחבה יותר של הקלאסיציזם שהייתה נפוצה באותה תקופה ושאבה אלמנטים רבים מהתקופה היוונית.
השער כולל 12 עמודים דורים המתנשאים לגובה של 15 מטרים ובקוטר של מטר וחצי, שישה בכל צד, אשר דרכו מתאפשרים חמישה מעברים, אף על פי שבעת פתיחתו הורשה שימוש בשני מעברים בלבד. כיום השער פתוח להולכי רגל בלבד.
השער הוזמן על ידי פרידריך וילהלם השני כסימן לשלום, ונבנה בין השנים 1788 - 1791 על ידי קארל גוטהארד לאנגנס.
על קצהו העליון של השער, הוצבה קוודריגה, מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים, כאשר אלת הניצחון נושאת ענף זית רוכבת בה, אך היא נבזזה על ידי נפוליאון בשנת 1806 ונלקחה לפריז לאחר כיבוש ברלין. הקוודריגה הושבה ב-1814, אך ענף הזית הוחלף לצלב ברזל ועל הכרכרה רוכבת ניקה, אלת הניצחון.
עם עליית השלטון הנאצי, שימש השער כסמל לכוחם והינו המבנה היחידי ששרד, מלבד האקדמיה לאמנות בכיכר פאריזר עד שנת 1945. השער שופץ לאחר המלחמה, אך ב-13 באוגוסט 1961, עם בניית חומת ברלין, נהפך האזור לשטח סגור, השער נסגר לתנועה כאשר כל מעבר בין צידה המזרחי לצידה המערבי נאסר כאשר החיילים המזרח גרמניים היו היחידים שיכלו להתקרב לשער.
ב-12 ביוני 1982, נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נאם בצידה המערבי של החומה לאנשי מערב גרמניה, כאשר למעשה הנאום כוון גם לצידה המזרחי ולאנשיה.
28 שנים לאחר בנייתה, ב-1989, חומת ברלין נפלה, וב-22 בדצמבר, כחודש וחצי לאחר ניפוץ החומה, נפתח השער מחדש.
ב-21 בדצמבר 2000, בעלות של קרוב ל-3 מיליון דולר, שופץ ושומר השער. בנוסף, כאחד מסמליה של גרמניה, מוטבע השער על מטבעות אירו גרמנים בסך 10, 20 ו-50 סנט וכיום הוא פתוח לתנועה ומשמש כאתר תיירות וכאחד מסמליה החשובים ביותר של העיר ברלין.
